בשבע 223: החלטורה של גזית

השדרן גבי גזית מפרסם בנק ו'שוכח' אותו בקמפיין נגד העמלות * איומים בתביעות דיבה? לא תמיד צריך להיבהל.

ישראל מידד ואלי פולק , ז' בטבת תשס"ז

תקנון מועצת העיתונות ברור ופשוט להבנה. סעיף 17 קובע: "לא יעסוק עיתונאי בכל עיסוק, עבודה, שירות, יחסי ציבור, פרסומת ואיסוף מודעות המעוררים חשש או מראית עין לניגוד אינטרסים או להטעיית הציבור". וכדי להסיר כל ספק, העיסוק הנוסף מוגדר כ"תשדירי פרסום, יחסי ציבור או שירות דומה אחר המוגשים על ידי עיתונאי העוסק בחדשות, באקטואליה, בפרשנות, בתחקירים או בראיונות".

במשך שנים התעלמה מועצת העיתונות מהתקנון שלה עצמה ולא נקטה צעד כל שהוא כדי לאכוף תקנה זו. אלא שלאחרונה חל שינוי. נשיאת המועצה, השופטת בדימוס דליה דורנר איננה מוכנה לשחק את המשחק וביוזמתה (כפי שכבר דיווחנו בטור זה לפני שלושה שבועות), החליטה מועצת העיתונות לדון בתלונות הקשורות לניגוד עניינים מסוג זה. ואף נזכיר שגבי גזית צוטט כאומר ממקומו הרם כבעל מיקרופון בשידור הציבורי: "הריטואל הזה של מועצת העיתונות מזכיר לי את הריטואל השנתי של מעופן של ציפורים הנודדות מסקנדינביה הרחוקה אל שמורת החולה".

אנחנו באגודת 'לדעת' החלטנו שהגיעה העת לבדוק את אמינותו של גזית בדבר מעופן של הציפורים. מן המפורסמות הוא שלאחרונה העלו הבנקים הגדולים את עמלותיהם. הלוחם האמיץ למען הנדכאים, מר גזית, מוציא את חמתו בתכנית הרדיו שלו 'הכל דיבורים' על הבנקים אשר עושקים את הצבור. מעניין שבמסגרת התקפות אלה נמנע מר גזית מלבקר את  בנק איגוד.

ובאמת, בנק איגוד לא העלה את העמלות שלו. כפי שדווח בעיתון 'גלובס', עמלות בנק איגוד הינן יקרות מלכתחילה. גם לאחר הייקור האחרון של הבנקים הגדולים, רמת העמלות של איגוד גבוהה יותר בשלוש עמלות מרכזיות.

אז מדוע נמנע גזית מלהוקיע גם  את בנק איגוד? האם הסיבה היא, וזאת השערה בלבד, שיש קשר בין העובדה שמר גזית נותן לאחרונה את קולו לקמפיין פרסומי לטובת  בנק איגוד? ואפילו אם התנהלותו של גזית צחה כשלג, האם אין כאן מראית עין קשה אשר נותנת למאזין את הרושם של שחיתות קלה? דומה כי בדיוק עבור מקרה כגון זה נוצרו התקנות של מועצת העיתונות. ועל כן פנינו אל השופטת דורנר בבקשה שהמועצה תדון בכובד ראש במקרה. אולי הפעם הציפור שתיאלץ לנדוד תהיה גבי גזית.

אריה המאיים

יש אנשי תקשורת רציניים אשר גם יודעים להשתמש בנשק תביעת הדיבה ביעילות ובהצלחה. ביניהם נמנים מתי גולן ויואב יצחק. ויש אחרים - אשר מאיימים. אחד מאלה הוא אמנון אברמוביץ' אשר איים על אגודת לדעת בתביעת דיבה, אך אף פעם לא מימש את האיום. שני הוא השר לשעבר מר טומי לפיד שאף הוא איים, אך לא הגיע לכלל מעשה. חברם למשחק זה הוא אריה שקד, אשר רק לאחרונה מונה על ידי מנכ"ל רשות השידור, מרדכי שקלאר, למשרת המנהל הזמני של מחלקת החדשות של קול ישראל. אנחנו באגודת לדעת העלינו עוד לפני שנה וחצי את הדרישה שנציבות שירות המדינה תבדוק עד תום חשדות כנגד שקד, לפיהן הדיווחים שלו על שעות עבודתו לא היו, איך נגיד, "בדיוק לפי השעון". תגובתו של שקד היתה קלאסית: עורך דין מטעמו שלח לנו מכתב ואיים בתביעה  כספית בגובה 150 אלף ש"ח. אנחנו כמובן לא נרתענו, השבנו לעורך דינו כפי שהשבנו ומר שקד ירד מהעניין.

והנה הסיפור חוזר על עצמו. אנחנו פרסמנו כי עו"ד אסף רוזנברג מנציבות שירות המדינה המליץ כבר לפני ארבעה חודשים לסמנכ"ל כוח אדם ברשות השידור לנקוט הליך של נזיפה בגין דיווח שעות עבודה שלא שיקף את המצב כהווייתו, בכך ששקד דיווח על עבודה שבוצעה מהבית כאילו בוצעה מהמשרד. כל מאמצינו לקבל אישור רשמי על קיום ההליך ומסקנותיו לא נענו עד יום כתיבת מאמר זה. שקד טוען שהתקיים שימוע וכי הוא יצא ממנו זך ונקי.  מדוע נמנעת הרשות לפרסם את העניין? לרשות פתרונים, אך לא בכך אנו דנים. במאמר פובליציסטי באתר NFC פרסם בועז מושקוביץ כתבה ביקורתית כנגד התנהלותו של מנכ"ל רשות השידור, ובפתיח למאמר הזכיר לקוראים שנציבות שירות המדינה המליצה לנקוט הליך של נזיפה נגד שקד ולמרות זאת מינה אותו שקלאר כמנהל הזמני של מחלקת החדשות.

שקד לא נשאר חייב. וכך הוא כותב מושקוביץ: "כמה חבל שאתה טורח לכתוב כל כך הרבה וכבר בטיעון הראשון שלך אתה נופל ובגדול. קוראים לי אריה שקד ואני מודיעך בזאת,  כי אם לא תפרסם התנצלות אתבע אותך על הוצאת דיבה ופגיעה בשמי הטוב". האם זאת ההתנהלות הראויה לאדם אשר מנהל בפועל את מחלקת החדשות של קול ישראל?

לא הבטיחו לקיים

זכייניות הרשות השנייה רשת וקשת עמלו קשה כדי לזכות בפרס הגדול. אך לאחר הזכייה הנכספת חזרו לשיטה הישראלית של אמור הרבה וקיים מעט. הבכי על הפסדים כלכליים ודרישה מטעם מועצת הרשות השנייה לאפשר הקלות מצאו אוזן קשובה, וכבר כיום ברור שהזכייניות לא בדיוק יתנו לציבור את כמות היצירה המקורית שהבטיחו מראש. אך מה הם באמת הבטיחו? גם את זה רצו הזכייניות להעלים מעינינו. אך כאן התערב בית המשפט ופסק כי הן חייבות לחשוף לציבור את הסכמי הזיכיון במלואם, כולל נספחים כפי שהוגשו לרשות השנייה לפני ההכרזה על הזכייה. האם החלטה זו תחייב אותם גם לקיים את ההבטחות? כנראה שלא, אך לפחות הציבור יידע עם מי יש לו עסק. וגם זה משהו.

אורי דן ז"ל

השבוע הלך לעולמו אורי דן, ונרשה לעצמנו שלוש הערות קצרות. ראשית, היו לנו צפיות אחרות ממנו כאיש תקשורת אשר השמאל ראה בו נציג מובהק של המחנה הלאומי. ולכן, חבל על דאבדין ביותר ממובן אחד. שנית, כאחד הבכירים ביותר בברנז'ה, תמיד היה נכון ומזומן להשתתף בתוכנית 'שידור חי' במשך השנים אשר שודרה בהנחיית אנשי אגודת 'לדעת' בערוץ 7, ונכיר לו תודה על כך.

והערה שלישית: אם הבחנתם, מכל העיתונים בארץ ובחו"ל שבהם כתב ופירסם אורי דן, היחיד שלא הוזכר בכתבות בכל העיתונים אשר דיווחו על מותו היה 'מקור ראשון'. כנראה שבאמת אצל הברנז'ה המחנה הלאומי כלל לא קיים.