בשבע 223: לאן נעלמו הסקרים?

במערכות העיתונים נזהרים לא להזכיר לנו שהממשלה הזאת איבדה את הרוב שלה בציבור ● כל עוד לא שוקמו פליטי גוש קטיף, דיבורים על מסירת הגולן הם אטימות ורשעות.

עמנואל שילה , ז' בטבת תשס"ז

מתי ראיתם לאחרונה באחד משלושת העיתונים הגדולים את תוצאות סקר של עמדות הציבור לגבי ההצבעה למפלגות השונות, ולגבי המועמד הרצוי לראשות הממשלה? מדוע העיתונים, שבדרך כלל מסניפים סקרים כאלה לפחות פעם בחודש, איבדו לפתע את הסקרנות הפוליטית שלהם או את מספר הטלפון של חברת הסקרים? יכול להיות שזה קשור לשפל שבו נמצאות קדימה והעבודה - שתי האופציות השלטונית המועדפות על רוב מוחלט של תקשורתני ישראל? יכול להיות שמישהו רוצה שנשכח שהממשלה הזאת איבדה מזמן את הרוב שלה בציבור?

תחשבו מה היה קורה אילו ממשלה בראשות הליכוד היתה מכריזה מלחמה בצפון עד להחזרתם של חיילי צה"ל החטופים, מתלהמת על מחיקת כוחו של ארגון החיזבאללה, חושפת את העורף האזרחי לחודש שלם של הפגזות רצופות, מתקפלת לאחר למעלה מ-150 הרוגים בלי להשיג אף אחד מהיעדים הללו, ואחר כך לא מצליחה במשך חודשים לבצע שום שינוי פרסונלי או יישום של לקח משמעותי במערכת הביטחון. הרי הכתבים הביטחוניים לא היו מפסיקים להתריע שאין על מי לסמוך.

תחשבו מה היה קורה אם שמו של ראש ממשלה מהליכוד, נתניהו נניח, היה נקשר בעוד ועוד חשדות של שחיתות, כאשר כמה תיקים עם חקירות אודותיו מועברים ממבקר המדינה אל היועץ המשפטי לממשלה. הרי התחקירנים וחושפי השחיתויות לא היו מניחים לו לרגע. אף אחד לא היה יוצא נגד מבקר המדינה ההיפר-אקטיבי, והניסיונות להטיל דופי ביועצו הבכיר היו נדחים בשאט-נפש כניסיון פלילי לשיבוש הליכים.

תחשבו מה היה קורה אם ממשלה בראשות הליכוד היתה מגלה אוזלת יד מתמשכת מול הפגזות חוזרות של עיר בישראל, מזגזגת מתוקפנות להבלגה, מכריזה שאין פתרון, לא עושה כלום כדי למנוע את הפיכת עזה ללבנון שנייה, משליכה שוב את יהבה על אבו-מאזן חסר האונים, מכריזה שלא תשחרר אסירים עד לשחרורו של חייל חטוף ואחר כך נערכת לשחררם כמחווה ללא תמורה. הרי קטעי הארכיון היו נשלפים כדי להציג שוב ושוב את האמירות הנלעגות והסותרות.

כאן היה מגיע תורם של הכתבים הפוליטיים. יום ולילה הם היו מציקים בשאלות קשות לשותפות הקואליציוניות, מלבים את אש המריבות הפנימיות בתוכן, מקשים על השותפים הזוטרים למה בעצם אינם פורשים, מעודדים את המערערים על מנהיגותו של ראש הממשלה בתוך מפלגתו.

זה לא שהתקשורת לא עושה כלום מכל זה, אבל היא עושה הכל הרבה יותר חלש. נובחת, אבל לא נושכת. כי עדיף כנראה להמשיך ללכת מדחי אל דחי, רק שלא ייבחר האיש המעצבן הזה, נתניהו.

איבדו את הרישיון

הדיבורים המחודשים על פתיחת משא ומתן עם אסאד הם לא רק המשך הקו הכושל של הרפתקנות מדינית. המחשבה על מסירת הגולן והגליית תושביו היהודים היא גם גילוי חמור במיוחד של רשעות מוסרית ואטימות חברתית.

מבחינתי, בכל מקרה למדינת ישראל אין מנדט למסור שטחים ולעקור יישובים. אבל גם מי שמאמין כי ממשלת ישראל רשאית לגרש יהודים ולמסור את אדמתם לאויב צריך להיות רשע, אטום ועיוור כדי לא להבין שההנהגה הנוכחית איבדה את הרישיון הזה לשנים רבות, לאור כישלונה הקולוסאלי בשיקומם של פליטי גוש קטיף. תעמולת השקר אשר גרסה כי "יש פתרון לכל מתיישב" (שאנו ב'בשבע' ויתרנו על הכנסה יפה וסירבנו לפרסם אותה) התנפצה לחלוטין בעקבות מחדלי השיקום של מנהלת סלע - אפס התחלות בנייה בשנה וחצי, אבטלה באחוזים מבהילים, חקלאים שעד היום אין להם אדמה חלופית, בעיות בריאות חמורות ועוד אלף מצוקות חברתיות ונפשיות.

בעבר, כאשר נשאל יוסי שריד איך יסביר את עמדתו לפיה טרנספר של ערבים אסור באיסור מוחלט ואילו הגליית יהודים היא יעד מוסרי לעילא ולעילא, הוא ענה שבכלל אין מה להשוות. הרי המתנחלים הם אזרחי ישראל שהמדינה משיבה אותם אל חיקה, וכל מחסורם עליה. הדיבורים המתחסדים נתנו הכשר לשפל מוסרי שהגיע עד לכדי סירוב לשלם פיצויים על בית משפחה שנבנה בכפר דרום במיוחד עבור נפגעת טרור המרותקת לכסא גלגלים.

"לדאבוני הרב הפכנו לחברה חסרת לב, ואני חשה בושה כאזרחית כלפי מצב המפונים כיום". את הדברים הנכוחים הללו לא אמרה גילה פינקלשטיין או אורית סטרוק, אלא עמירה דותן מ'קדימה', המפלגה החתומה על הנסיגה מעזה כמו גם על מצבם העגום של התושבים. והמסקנה ברורה: עד שלא ישוקם אחרון פליטי גוש קטיף, כל אדם מוסרי צריך להתבייש לדבר בכלל על עקירות נוספות.

השקעה לטווח ארוך

בשבוע שעבר כתבתי על הצורך להציב לפעילות 'פנים אל פנים' יעדים ברורים שישאו פירות לטווח ארוך. בעקבות זאת, שמחתי לקבל אינפורמציה על מעשים ברוח זו:

א. מתנועת 'פנים אל פנים' בראשות גבע ראפ נמסר כי התנועה עומדת לפתוח במיזם של הליכה מבית לבית לצורך רישום תלמידים למערכת החינוך הדתית, לאחר שהתקבלה תרומה מיוחדת לצורך העניין. דוד חתואל יוביל את הפרויקט הזה, שיוקדש לעילוי נשמת בנות משפחתו שנרצחו בכביש כיסופים. ניסיון ראשון עומד להיערך בקרית מלאכי, בשיתוף הגרעין התורני המקומי ותלמידי ישיבת 'אור עציון'.

ב. תנועת 'קוממיות' מפעילה פרויקט שבמסגרתו מוצאים לעצמם בני ישיבות פרטנרים תל-אביביים ללימוד בחברותא. באחד מלילות החנוכה נערך מבצע מיוחד שבמסגרתו יצאו צעירים ובני-נוער לרחובות תל-אביב ולפאבים בעיר, יצרו קשר עם אנשים ברחוב וחזרו עם רשימת מעוניינים. אריאל דורפמן, אשר פועל בתל-אביב מטעם תנועות 'קוממיות' ו'ראש יהודי', מוסר כי נכון ללפני שבוע פעלו במסגרת זו כארבעים חברותות.