בשבע 224: עימות חזותי

"דווקא בשנקר קל יותר להיות דתי מאשר בבר-אילן" אומר אהד שמר, בוגר ישיבת הסדר שצלח את מסלול הלימודים התובעני עם שעת לימודים יומית בחברותא ושחרור משיעורים עם בעיות צניעות.

עדי גרסיאל , י"ד בטבת תשס"ז

"הציבור הדתי מאוד מזלזל בעיצוב. הדוס הממוצע ייתן לבן של השכנה לעצב לו הזמנה לחתונה רק בגלל שהוא מבין קצת בפוטושופ. אנחנו כן יודעים להעריך עיצוב טוב אצל אחרים, אבל עדיין לא מוכנים לשלם על זה. ודווקא ביהדות מתייחסים בכבוד לעיצוב מושקע כמו בבגדי הכהונה ובבית המקדש, ו'כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם'. גם מקומות הבילוי שלנו כמו המסעדות ובתי הקפה הכשרים נראים תמיד עגמומיים לעומת אלה של החילונים. אין מה לעשות, כשמשקיעים באסתטיקה גם האווירה נראית אחרת. זה לא כמו לשבת בקפולסקי הכשר באמצע הקניון".


הציבור הדתי מאוד מזלזל בעיצוב. הדוס הממוצע ייתן לבן של השכנה לעצב לו הזמנה לחתונה רק בגלל שהוא מבין קצת בפוטושופ. אנחנו כן יודעים להעריך עיצוב טוב אצל אחרים, אבל עדיין לא מוכנים לשלם על זה
את התוכחה העיצובית הזו משמיע אהד שמר, מעצב צעיר חובש כיפה, בוגר שנקר, שנראה כמו 'ילד טוב כפר גנים', אך מתנסח בביטחון של ותיקי הברנז'ה.

שמר נולד לפני 27 שנה בפתח תקוה ומתגורר בה עד היום. הוא עבר את המסלול הרגיל של בני עקיבא בשכונת כפר גנים ותיכון בישיבת נחלים. אחר כך המשיך לישיבת ההסדר בשילה. בבני עקיבא ובישיבה התיכונית נהנו מכישורי הציור שלו, אך המשיכה לתחומי האיור והעיצוב נותרה ברקע.

להיות דתי בשנקר

לשנקר הגיע כי חיפש תחום שמעניין אותו ושהוא יוכל להצליח בו, אך גם "כדי להרגיש שאוכל לעשות משהו משמעותי, לא רק כדי להתפרנס". במחלקה לתקשורת חזותית היה חובש הכיפה היחיד מבין 70 התלמידים. "זהו בית הספר המוביל בתחום בארץ", הוא מסביר את הבחירה הלא שגרתית, "ובכל מקרה אין מוסד אלטרנטיבי לדתיים". מעבר לכך הוא מאמין ש"דווקא בשנקר יותר קל להיות דתי מאשר בבר-אילן".

זה דורש הסבר.

"בבר אילן, שהיא בסופו של דבר אוניברסיטה דתית, יש לך פחות דיאלוג עם הציבור החילוני וקיימת לעתים גם ציניות מסוימת. בשנקר אתה מגיש עבודות כל הזמן והן בעצם מאלצות אותך להביע את דעותיך כל הזמן ולהתמודד עם הסביבה".

במחלקה, אליה נרשמים 750 מועמדים מדי שנה (ומתקבלים כאמור פחות מעשירית מהם) לומדים בין השאר עיצוב גרפי, אנימציות ומולטימדיה, כלים להעברת מסרים ותדמיות, ממשקים לאתרי אינטרנט ועוד.

שמר מעיד שבניגוד למצופה, לא היו לו קונפליקטים רבים עם התכנים במוסד. "קיבלתי פטור מכמה שיעורים בהם למדו רישום של גוף האדם. כשהיו מציגים פרויקטים עם אלמנטים לא צנועים, טרחו להודיע לי על כך מראש ויצאתי החוצה. לא צריך לנפח את הדברים. הכל נעשה בצורה חברית ובוגרת".

עיקר ההתמודדות, הוא טוען, היתה עם השאלות מצד החברים החילונים שמבחינתם הוא שימש 'רב בית הספר'. בעקבות שיחות ארוכות שניהל שמר עם אחת התלמידות שהתכוונה להתחתן בנישואין אזרחיים בקפריסין, היא החליטה בסופו של דבר להתחתן בארץ ברבנות. "אני חושב שבגלל האופי שלי, תמיכת המשפחה והעובדה שהקפדתי ללמוד מדי יום במשך שעה עם חברותא מישיבת פתח תקוה, אמנם חטפתי הערות וריקושטים, אבל המקום לא 'שטף' אותי. כשאני מסתכל אחורה אני יכול לומר שבסך עשו בשנקר מעל ומעבר כדי שאשתלב. נכון שמי שיבוא בגישה של 'שתו לי אכלו לי כי אני דתי' ימצא את הבעיות. קרה למשל שהתייחסו לדעות הפוליטיות שלי עוד לפני שפתחתי את הפה, רק בגלל הכיפה. אבל אלה דברים שוליים שלא מייצגים את בית הספר".

תהליכים שמשתקפים באופנה

מי שזיהה את כישרונו של שמר כבר במהלך הלימודים הוא איש ההי-טייק יוסי ורדי (ICQ), שחיפש מעצב לאתרי אינטרנט לחברה שבבעלותו, ומעסיק כיום את שמר במשרה מלאה.

לפני מספר שבועות זכה שמר בתחרות עיצוב בלתי שגרתית: בשיתוף עם חברת הדואר התבקשו הסטודנטים משנקר לעצב בולים שיציגו את האופנה הישראלית לאורך השנים. ועדת שיפוט בת 11 חברים בחרה בארבעת הבולים בעיצובו של שמר למקום הראשון. דרישות התחרות כללו איסור על הכללת בגדים לא צנועים והתייחסות לגבולות המדינה.

אופנה היא בראש ובראשונה אלמנט שמייצג אנשים, מסביר שמר, ובעצם מגדיר אותם. "נוער הגבעות, לדוגמה, חובש כיפה סרוגה גדולה מצמר, כדי לבטא התרסה כלפי דור ההורים שלהם - 'אנחנו שונים מכם'. זו בעצם אמירה באמצעות הלבוש. גם הסוגים השונים של כיסוי הראש מאפיינים נשים מיישובים שונים". את הבול הראשון, שמתייחס לשנים שלפני קום המדינה, עיצב שמר עם מוטיבים של רקמה מזרחית. "בשנים הראשונות היה ניסיון להגדיר את הישראליות", הוא מנתח, "לשלב אלמנטים מהעליות מהארצות השונות". ואילו את השנים האחרונות הוא מאפיין על ידי בגד שבעצם מתפורר. "כבר אין סולידריות ואין מנהיגות. הביקורת היא לא רק על החילונים והשמאל, אלא גם על הציבור הדתי שרובו - למעט גרעינים תורניים וכדומה - ניתק את עצמו ביישובים משלו ויצר לעצמו תרבות נפרדת. כשבאו ערב ההתנתקות למבצעי 'פנים אל פנים' זה לא הצליח, כי התשובה היתה 'למה באתם רק עכשיו?'".

לשם חדוות היצירה

שמר הוא מאמין גדול בדיאלוג "ללא התבטלות", ואחד מהכלים שבהם הוא משתמש הוא אתר האינטרנט 'ארמדיל' ( www.armadil.net), המכיל אנימציה וקומיקס, שאת הקמתו הוא יזם.

"ארמדיל זו חיה שיש בה משהו בדומה לצבר", הוא מסביר. "היא דוקרנית כלפי חוץ, אך נחמדה מבפנים". קבוצת ארמדיל קמה לפני יותר משנה בדירתו של שמר, שגם מתכנת ומעצב את האתר. מטרת הקבוצה היא ליצור יחד בשביל חדוות היצירה, הוא אומר, בלי מחויבות למרצה או ללקוח. אבל נראה שהייחוד של הקבוצה הוא עובדת היותם של כל חבריה דתיים, לומדים ובוגרים של מוסדות נחשבים כמו בצלאל, שנקר וויצ"ו חיפה.

 "יש מגוון מאוד רחב של דעות פוליטיות ודתיות", מרגיע שמר את מי שחושש מהומוגניות יתר של החומרים. יש מאיירים שביצירות שלהם כתוב בשלטים של עיר 'תל-אביב', אבל הם בעצם לא מכאן. באותה מידה החומרים שלהם יכלו להשתלב בניו-יורק או ברלין. בניגוד לגישה האסקפיסטית הזו, אחת השאיפות של הקבוצה שלנו היא ליצור במה שבה נוכל להגיב מכאן ולכאן על כל מה שקורה: יהדות, פוליטיקה, כלכלה ועוד. וכל זה בלי שום מחויבות לשום זרם או מפלגה".

אבל העובדה שכולכם דתיים היא כבר אמירה ושיוך למגזר מוגדר.

"יש כאן פרדוקס מסוים: אנחנו מייצגים את הציבור שלנו, למרות שאף אחד לא מינה אותנו". את הסתירה הזו ממחיש שמר בדוגמה: "באחד מהמגזינים שלנו התייחסנו לנושא הרבנות והרבנים. היתה לנו ביקורת על הממסד הדתי - שעושה לא פעם יחסי ציבור רעים ליהדות בציבור החילוני. אבל כשכל אחד התבקש לעשות מחווה לרב שהוא בחר, כולנו הבענו הרבה הערכה רבה לרבנים ונימקנו את בחירתנו עם הרבה כבוד".

רבין כמו שהוא

אחד הפרויקטים בארמדיל עוסק ברצח רבין. חברי הקבוצה התמודדו באומץ עם הנושא הטעון. העבודה של שמר, אנימציה תחת הכותרת 'יומן שירות', מצליחה להגדיר בצורה עניינית את ראש הממשלה המנוח בלי לגלוש לגלוריפיקציה מצד אחד ולשלילה מוחלטת מאידך. "רציתי להראות שיש דברים שאני מעריך ברבין - כמו לקיחת האחריות על חשבון הדולרים - ויש אחרים שלא (הטבעת אלטלנה, הסכמי אוסלו, ביטויי הגנאי למתיישבים, ע"ג)", הוא מנמק.

להפתעת הקבוצה, גם מגזינים תל אביביים שלא בדיוק מזוהים עם הצבע הכתום כמו עכבר העיר וטיים-אאוט סיקרו את הפרויקט בעין אוהדת. הפרויקט הבא שיעלה באתר עוסק בגלובליזציה.

מה לנו ולגלובליזציה. זה נשמע כמו נושא לקבוצות מרקסיסטיות.

"לא חייבים לצטט מהמקורות כדי להתנגד לקפיטליזם החזירי, לסגידה לכסף ולמסחור הרגשות. אבל אם אתה מתעקש על הנקודה היהודית, אנחנו מביאים כדימוי מרכזי את סיפור מגדל בבל".

בהמשך מתוכנן פרויקט שיעסוק בנושא מורכב וטעון במיוחד - השואה. "ננסה לתת אמירה על זיכרון, הנצחה, עמלק, דור שני ודור שלישי לשואה", מתווה שמר כיוונים ליצירה המתגבשת.

זה לא הולך להיות לכם קל - האנימציה והקומיקס נתפשים בעיקר ככלים הומוריסטיים.


"קיבלתי פטור מכמה שיעורים בהם למדו רישום של גוף האדם. כשהיו מציגים פרויקטים עם אלמנטים לא צנועים, טרחו להודיע לי על כך מראש ויצאתי החוצה. לא צריך לנפח את הדברים. הכל נעשה בצורה חברית ובוגרת"
"זה מדיום לא הומוריסטי כדי להצחיק, אלא ציני וסאטירי על מנת להעביר מסר. כדאי שאנחנו, הציבור הדתי, נבין שלא תמיד אפשר להעביר מסרים באמצעות הפחדות כמו הקמפיינים של הימין במערכות הבחירות האחרונות. אנשים רוצים תקווה, וגם שיצחיקו אותם. הרי יותר קל לקבל ביקורת שהועברה בהומור.

"מעבר לכך, אנחנו גם משתמשים בכלים אחרים מלבד הומור, כמו אסתטיקה ואיורים מרגשים, כמעט ליריים".

שמר מודה בחלק מהעבודות באתר אינן "משויפות עד הסוף", כהגדרתו, אבל לא מתבייש בכך. "אנחנו בודקים גבולות, זו מעין סדנת יצירה – כאן אנחנו מרשים לעצמנו להראות לאחרים את הטיוטות והסקיצות שלנו בלי שום מחויבות".

לא דוסי מחמד

שמר מסתייג מתיאור האתר כניסיון 'להשפיע'. "בארמדיל יש ניסיון לתקשר שלא באמצעות מילים קשות וצעקות כמו בפופוליטיקה, אלא דווקא על ידי כלים אחרים, שיוצרים איזו שותפות. אנחנו גם מקפידים לארח יוצרים שהם לאו דווקא דתיים או ימנים. אנחנו לא דוסי מחמד שמבטלים את עצמנו, ולא כל העבודות שלנו באות ממקום של 'אני דתי וימני'. זה חלק ממני ואפשר לקרוא את זה מבין השורות, אבל אני לא רוצה שיקטלגו אותי כיוצר 'דתי'. זה חלק מעסקת החבילה של מי ששוכר את שירותיי. אני שואף למקסימום מקצועיות, אך בכל מקרה לא אעשה דברים שלא אוכל לעמוד מאחריהם".

ואכן, בבחירות האחרונות פנו אליו על מנת לעצב קמפיין מטעם הליכוד, שנגנז בסופו של דבר בגלל אשפוזו של שרון. פנייה אחרת, מטעם העבודה, נענתה בשלילה, למרות שהיה בה פוטנציאל קידום מקצועי רב.

את הערך המוסף של הקבוצה הוא מדמה לחבורות הספרותיות מימים עברו. "זו הפריה הדדית. אנחנו חושבים יחד ונותנים טיפים אחד לשני. יש לנו כוח הרבה יותר גדול כקבוצה, ובמובן הזה השלם הוא הרבה יותר מסך החלקים שלו".

http://www.kehilati.co.il/site/garsiel