גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 225ראשיהפצה

נערי הגבעות של שמעון פרס - שופטים ושוטרים

כשעמותת 'איילים' מניחה קרוונים בנגב ללא אישור, היא דווקא זוכה לתשבחות מראש המועצה ולתקציבים נדיבים ממשרדו של שמעון פרס ● שיטת המינויים של ג'קי מצא וחבריו לא תיעצר ברשויות המס.
11/01/07, 15:05
יאיר שפירא

לפני כשבועיים, בתשובה לשאילתא של 'שלום עכשיו' הודיע היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כי מתקיימת חקירה פלילית כנגד גורמים ממלכתיים שסייעו בהמשך פיתוחם של מה שהוא מכנה 'המאחזים הבלתי חוקיים'. מזוז מציין כי פעילות זו היא פרי של עבודה אינטנסיבית של משרד המשפטים בניסיון ליישם את הדו"ח של עו"ד טליה ששון שעסק בנושא. זו אינה הפעולה המשפטית הראשונה שנוקטות הרשויות בעקבות הדו"ח. בהשראת הדו"ח, בו נטען כי יש בעיה משפטית באכיפת בניה לא מורשית ביו"ש, הוציא לפני מספר חודשים אלוף פיקוד המרכז, יאיר נווה, צו המאפשר להעמיד לדין מתיישבים שיבנו באזור מתוחם בו אסר צה"ל את הבניה, וכן על שינוע קרוונים ללא היתר. הצו גם מאפשר להעמיד לדין אזרחים הנכנסים למתחם שכזה, ועוד היד נטויה. את הצו אישר כמובן היועץ מזוז וזכה לתשואות בכלי התקשורת.

המדינה זקוקה לחוצפנים

בתוכנית 'יומן' של ערוץ 1 ששודרה בעוונות בליל שבת שעברה, שודרה כתבה על חבורת צעירים אידיאליסטים שחשקה נפשם ביישוב הארץ. הם מגיעים לגבעות שוממות מוקפות ביישובים ערביים ומיישבים אותן. ראשית הם מביאים קרוונים ומיישבים בהם רווקים צעירים. מאוחר יותר מגיעות משפחות, ובתכנון אפילו בתי קבע. הכתבה הייתה אוהדת, ולא - אלו לא היו נערי גבעות.

עמותת 'איילים' הוקמה לפני חמש שנים על-ידי קבוצת צעירים יוצאי צבא, חילונים ודתיים, ומונה כיום כ-300 סטודנטים פעילים, מתוך כ-5,000 סטודנטים המגישים מדי שנה בקשות להצטרפות. העמותה נקראת על שמם של בני הזוג אייל ויעל שורק, אשר נרצחו בפיגוע טרור בכרמי צור. העמותה פועלת להקמת כפרי סטודנטים בגליל ובנגב, "אזורים פריפריאליים הנמצאים בלב הקונצנזוס הישראלי", מדגישים באתר העמותה, ולא בכדי.

בכתבה, שנצפתה ביום חול כמובן, סיפר יו"ר העמותה, מתן דהאן, על ימיה הראשונים. "שמנו את מענקי השחרור שלנו וקנינו את שני הקרוונים הראשונים שנמצאים פה למעלה. הורדנו אותם ולא שאלנו אף אחד. לא את ראש המועצה ולא את זה. רק אמרנו לו יום לפני, שמוליק שמע אנחנו מורידים פה קרוונים. הוא לא כל כך הכיר אותנו". מחרה מחזיק אחריו ראש מועצת רמת הנגב, איש מפלגת העבודה בעבר, וחבר קדימה בהווה, שמוליק ריפמן. "אלה חבר'ה חוצפנים קצת. מה זאת אומרת חוצפנים? כשלא פותחים להם את הדלת, הם מנסים דרך החלון. והלוואי שיהיו עוד כאלה. כי אין דרך אחרת, אם רוצים להזיז משהו בארץ המיוחדת הזאת צריך לעשות הכול ומהר". הטור מצטרף אל הערוץ הראשון ומאחל בכל לב הצלחה רבה לצעירים המרשימים הללו. והנה גם שירות לקורא מני מזוז: הגופים הממלכתיים המסייעים לעמותת 'איילים' הם המועצה האזורית רמת הנגב, הסוכנות היהודית, משרד המשנה לרה"מ, משרד רה"מ ואוניברסיטת באר שבע. העבירות של חלוציה הראשונים של המדינה, מכל מקום, התיישנו כבר לפני שנים רבות.

מה שלא ידע שר המשטרה

השבוע שוחרר ג'קי מצא, ראש רשות המיסים, למעצר בית. המשטרה, כך נראה, סיימה לעמת את נחקריה עם הראיות שאספה בחודשים האחרונים, ומעתה תתפתח החקירה בעיקר לרוחב, אל פקידים ובעלי עסקים נוספים ששמם עלה במהלך החקירות. קווי המתאר של הפרשה הולכים ומתבהרים. פקידים בכירים ואולי אף אישים פוליטיים, הניחו לאנשים מן החוץ לבחוש במינויים ברשות המיסים. הממונים החזירו מאוחר יותר לאנשי שלומם טובה תחת טובה, והלכו לקראתם בשומות המס. אשר על כן, ניתן כבר עכשיו לקבוע כי רשויות האכיפה במדינת ישראל הורידו את הרף המקובל לעבירות פליליות. אם כפי שמסתמן כרגע, מצא וחבריו לא לקחו מעטפות מלאות בחשכת ליל, אלא פשוט נתנו לבעלי עניין להתנהל במשרד ממשלתי כמו בשלהם, אזי הם בוודאי עוד יצטטו את האמרה המיוחסת לנשיא ארה"ב ריצ'ארד ניקסון, כי המנוולים שינו את הכללים אך שכחו לספר לו.

הסוציולוגים נוהגים לדון בפער שבין החוק הכתוב ובין הנורמה של אכיפתו בפועל. הפער הזה קיים תמיד, והניסיון לצמצם אותו תופס תמיד אנשים קרועי עיניים ופעורי פה בחדרי החקירות ובאולמות בתי המשפט. אבל גם עכשיו כשכולם יודעים כי הכללים שונו, ישנם רבים מדי ששנתם נודדת בלילות. שיטת המינויים הנחקרת כעת ברשות המיסים מתקיימת באופן זה או אחר ביחידות ממשל רבות אחרות. אם ימשיכו במשטרה ובפרקליטות לפתוח בחקירות דומות בעתיד הקרוב, אזי מספר הנחקרים יעלה עשרת מונים על המאה שמבטיחה המשטרה לחקור בפרשה הנוכחית. בהקשר הזה לא יכולתי שלא להיזכר בקטע מתוך ספרו של אביגדור קהלני 'בכוח האמת'. 

קהלני מתאר אפיזודה שהתרחשה בימיו הראשונים בתור השר לביטחון פנים. אל ביתו הגיע איש תקשורת שקהלני לא נוקב בשמו, אך תחקירן מעריב, העיתונאי קלמן ליבסקינד, טען בכתבה שפרסם לפני מספר שנים כי היה זה איש 'ידיעות אחרונות', מרדכי גילת. וכך מספר קהלני: "איש תקשורת, אשר מספר שבועות קודם לכן תקף אותי על עיכוב המינוי של סנדו מזור, הגיע יום אחד אל ביתי וניסה ללמד אותי את תורת המשטרה כולה על רגל אחת, מפגין בקיאות שגרמה לי לחוש כטירון בן יומו. האיש עבר איתי על מספר שמות של קצינים בכירים. את חלק הארי הוא חיסל בהבל פה וטען שצריך להעיף אותם מיד, וחלק אחר הוא שיבח והמליץ שעלי לקדמם לפני כולם.

בביקור הזה למדתי עוד פרק בהלכות המשטרה. הכרתי את שמות הקצינים שביקש האיש לקדם, הבנתי מהר מאוד מדוע הוא חפץ ביקרם ורשמתי אותם לפניי. בסופו של דבר לא קידמתי אותם גם משום שאיש - פרט לעיתונאי - לא המליץ עליהם, וגם משום שבתוך המשטרה הם נחשבו מחוברים לגורמים חיצוניים ועל כן נתונים להשפעות העלולות לערער את טוהר מעשיהם. מאז אותו שיעור בביתי היו המינויים שעשיתי ענייניים ללא עוררין, ונקבעו רק על דעתי ועל דעת המפכ"ל. אולם מאחר שלא קיבלתי את המלצותיו של העיתונאי הפכתי למטרה שניתן לירות בה מכל הכיוונים מדי סוף שבוע".