גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 225ראשיהפצה

מכתבים - מכתבים למערכת

11/01/07, 15:05
קוראי העיתון

לקח היסטורי (בתגובה ל'שולחן עורך', גיליון 224)/ ד"ר אברהם אופיר שמש, יקיר  

יש דברים שלוקח זמן רב עד שמבינים את ישרם או את משמעותם. הדבר נכון לא רק למאורעות היסטוריים, אלא גם לאימרות של חכמי ישראל לדורותיהם. בשבוע שעבר פרסם עמנואל שילה טור מעניין על יחסיהם ההדוקים של משפחת אמדורסקי היהודית עם משפחתו של המופתי חאג' אמין אל חוסייני. אחד משיאי האחווה שבין המשפחות בא לידי ביטוי בעובדה שכאשר נבצר מאמו של המופתי להניקו מילאה גברת אמדורסקי את מקומה. עד כאן הכל טוב ויפה ואפילו אידיאלי – וכי יש לך ביטוי כה מרענן ליחסים קורקטיים של בני דתות שונות (ואני בעד זה)?

והנה, בעקבות הטור זכיתי להבין משנה פשוטה. במשנה במסכת עבודה זרה (ב, א) נקבע: "בת ישראל, לא תניק בנה של נוכרית; אבל הנוכרית, מיניקת את בנה של ישראלית ברשותה". וכך נפסקה הלכה למעשה בשו"ע (יו"ד, סימן קנד, ס"ב). הלכה זו, יוחסה ביסודה לעובדי כוכבים, והרעיון היה שלא לגדל ילדים לעבודה זרה. והנה בימינו, שבטלה עבודה זרה מהעולם, נראית ההלכה לכאורה כמיותרת ואולי גזענית משהו. וכי מה יכולה לגרום הנקתו של תינוק תמים? באה ההיסטוריה ומראה לנו דוגמה בצלמו ובדמותו של הצורר חוסייני, שכידוע היו לו תוכניות משותפות עם היטלר. מה צריך יותר מזה?   

הדרך לתיקון/ הרב יוסף מנדלביץ, ירושלים

העיתון כותב הרבה ובצדק , על שחיתויות בממסד. יש ללמוד מכך שכל מערכת שלטונית מושחתת ומעוותת ומי שנכנס לשם – נכנס למיטה חולה. ניתן וחייבים לתקן, אך לא מפנים.

כבר למדנו שאין זה דבר פרסונלי. השיטה פועלת כמו שעון. אם בורובסקי רוצה להפליל את קראדי – יש משהו על בורובסקי עצמו. אם רמון לא רוצה את בייניש – יש משהו על רמון. אם קצב לא מכיר ב'רבנים' רפורמים, יש הרבה מאוד על קצב. אם שולה זקן מגינה על רמון, יש משהו על שולה. מפחיד.

יחד עם זאת, שומרי אמוני ישראל צריכים לדעת שאין זה פוטר אותנו מאחריות לאומית, אלא ההפך. ולא קיבלנו אישור בגלל שחיתותם להיות חס ושלום גם אנו כאלה.

מנהלי המדינה האמיתיים/ שמואל פישר, פתח תקוה

ועדת מגידור לשינוי שיטת הממשל מפרסמת בימים אלה את המלצותיה, אולם אינה מתייחסת לבעיה האמיתית. הבעיה בישראל אינה דווקא חוסר הקשר שבין הבוחר לנבחר, אלא חוסר הקשר שבין הבחירות לכנסת לבין המדיניות הננקטת בפועל. שורה ארוכה של גופים ומוסדות, שלא נבחרו על ידי הציבור, הם המנהלים בפועל את המדינה.

בית הדין הגבוה לצדק, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה, שירות הביטחון.

הכללי והתקשורת הציבורית – לכל אלה יש אג'נדה פוליטית חד צדדית על דעתם ומשל עצמם, המתעלמת מתוצאות הבחירות לכנסת. לא רצון הציבור הוא הקובע במדינת ישראל, אלא גופים אלה אשר קובעים ומבצעים מדיניות שהיא, בדרך כלל, אנטי דמוקרטית ואנטי ציונית.

אשוחים במושבה/ אדוה נוה, שערי תקוה

מי שטייל בחנוכה בפתח תקווה יכול היה מתרשם שחג המולד וסילבסטר הפכו לחגים המרכזיים בעיר וחג החנוכה נדחק לפינה. בחלונות ראווה רבים הוצבו בובות של סנטה קלאוס ואשוחים מקושטים. והשיא – בחלון ראווה במדרחוב: בובות של חזירים, חנוכיות כמעט ולא היו בנמצא. התרבות הנוצרית (אמנם לא היוונית) ניצחה את התרבות היהודית.
מתמיה שהממסד הדתי, שלפני שנים נלחם מלחמת חורמה נגד פתיחת קולנוע היכל בימי שישי, מתעלם לחלוטין מהשתלטות סמלי הנצרות. מה שקרה בחנוכה בפתח תקווה הוא סימפטום של תהליך חמור העובר על המדינה – איבוד אופייה היהודי. בעלייה מברית

המועצות עלו מאות אלפי גויים, החברה היהודית מקבלת אותם כשווים והם אינם מרגישים צורך להתגייר.
עצימת עיניים נוכח המגמה הגוברת של החלשת זהותה היהודית של המדינה עלולה חלילה להביאנו באמת ל'מדינת כל אזרחיה'.

צימוקים לשבת/ משה טאו, רחובות

* פרשת השבוע: שרי מיסים.אונקלוס: שלטונין מבאישין.
שפה יפה, ארמית .

* רשות המיסים.
 למה לי רוב ...?