גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 225ראשיהפצה

עולה מן המזרח - תרבות ופנאי (תערוכה)

ציוריה של מזלית חצרוני-טביב מלמדים משהו על מקומה של האישה בבית, על מסורת תימן ועל כאב ההתרחקות מארץ ישראל.
11/01/07, 15:05
עפרה לקס

'שמע' - תערוכת ציורים של מזלית חצרוני-טביב, 'בית התנ"ך' רוטשילד 16 תל אביב, עד כ"ב בטבת
 
התערוכה של מזלית חצרוני-טביב מוצגת במקום מעורר מחשבה, בבניין שנקרא 'בית התנ"ך' בתל אביב, שהיה בעבר ביתו של מאיר דיזנגוף. ראש העיר הראשון של תל אביב הוריש את ביתו לטובת תרבות לילדי העיר. התרבות שחצרוני-טביב מביאה איתה באמת מחוברת לתנ"ך, לעדה, למשפחה, ליהדות ולארצישראליות. במובן הזה, העבודות שלה הן כפפה ליד של 'בית התנ"ך' אך דרכה של האמנית להקמת התערוכה לא הייתה סוגה בשושנים. בפתיחה החגיגית נרמז באופן די עבה כי פניה של חצרוני-טביב מושבות לא אחת ריקם בשל האמירות שלה, שהן לא בון טון באמנות הישראלית העכשווית.
יצויין כי זו התערוכה העשירית שלה וכי עבודותיה מוצגות בתערוכות כבר 9 שנים.

חצרוני-טביב היא ציירת רבגונית. היא עובדת במגוון טכניקות ועל חומרים שונים: על בדים גדולים וגם על לוחות עץ, על קרטונים וכאפות, וגם מזוניט. חצרוני-טביב עובדת על משטחים גדולים ולא חוששת מהמרחב ומהגודל.

'שמע' מתחלקת לשניים. החלק הראשון עוסק בענף התימני שעליו האמנית יושבת. לרוב מציגות העבודות דמויות נשיות בלבוש מסורתי-תימני. הפרק 'אשת חיל' מופיע ברבות מהיצירות באופן זה או אחר. נדמה שמהפרק המוכר מ'משלי' היא שואבת כל מה שהיא רוצה לומר על הנשים הללו: נשים שבחכמתן מספקות את צרכיו הפיזיים והכלכליים של הבית, נשים של חסד וחכמת חיים וכל זאת נעשה מאחורי הקלעים. בעבודה שנקראת 'אשת חיל' (אקריליק והדפס על בד בגודל 106.5 X 213 (היא מדפיסה מפית רקומה גדולה ובה מילות המזמור. מן הקצוות מבצבצים ראשיהן של נשות המשפחה, מוסתרים למחצה על ידי המפית, כסמל לכך שהן ברקע. במרכז מודפסים ראשים של שניים מאבות המשפחה, כלומר הם במרכז.
עבודה אחרת נקראת 'טוטם משפחתי-נשי'. על דיקט מוארך מוצגות פניהן של דמויות נשיות מהמשפחה. הטוטם, נזכיר, הוא עמוד עליו מצויר מי שהוליד את השבט או נתן לו חיים. בשבטים מסוימים מועלה הטוטם לדרגת אל.

עבודה נוספת בפרק הזה של התערוכה ("ללא כותרת/ אישה" אקריליק הדפס על בד 160X 147.5) משלב ציורים ממצרים העתיקה, דמות נשית מבוגרת מתחלפת בדמות נשית צעירה ובתוך כל זה מושחלות המילים: 'אומה', 'אמא', 'אשת חיל'. כל זה מעלה למחשבה באופן אינסטינקטיבי כמעט את האמרה 'בזכות נשים צדקניות' וכו'.

חצרוני-טביב מביאה עבודות עשירות לא רק במובן הטכני: היא מוסיפה שכבה על שכבה, גם מדפיסה וגם מציירת. העושר מתבטא גם בשילוב בין שפת התפילה לשפה עכשווית, בין הפירוש הנצחי של הדברים לפירושם המיידי. הדברים האלה באים לידי ביטוי בחלק השני של התערוכה, החלק היותר פוליטי-עכשווי. בעבודה 'סכנה - התנתקות' (טכניקה מעורבת על בד 129.5  X106.5) היא משלבת רבדים שונים של ציור, עם המילים 'עקירה', 'קריעה', 'התנתקות', ההגדרה של המילה 'נתק' מן המילון, הרבה ידיים שקוראות 'עצור' ומילות השיר 'אהבת הדסה' של רבי שלום שבזי.

ב'תקווה' (טכניקה מעורבת על בד 135.5 X 158) מצוירים מעגלים מעגלים, כעין ספירלה, ובמרכזם ציור של מפת ארץ ישראל. ספק אם המעגלים מרמזים כי ארץ ישראל היא טבור העולם, ייתכן שהם מרמזים כי הארץ היא מטרה לאומות העולם, ואולי המקום המרכזי ליהודי העולם. למעמיקי המבט מתגלה הרקע כמפות של ארץ ישראל, שהן כעין נימים בגוף החי. ככל שמתרחקים, המעגלים נעשים מפויחים ומטושטשים.

עבודות אחרות בחלק זה, כואבות את כאב הסכמי אוסלו, את הפיגועים, נוגעות בזהות שלה כתושבת השומרון ומציגות סולמות המנסים לקשר בין שמים וארץ.

בערב הפתיחה החגיגי שהתקיים לפני שבוע, בלטה מאוד הנוכחות של משפחת חצרוני-טביב, על שלל נכדיה של האמנית. חצרוני-טביב אמרה שעבור הילדים האלה היא יוצרת, והאמרה הזאת העלתה את כל התערוכה לפאזה נוספת: מהשורשים, מהמודעות למקום ממנו אתה בא, אל עבר העתיד, המסורת העוברת מדור לדור. התערוכה מציגה רמה אמנותית גבוהה, לצד עומק ותוכן מעוררי מחשבה. 
   
בשולי הדברים חשוב לציין, שבעוד עבודותיה של חצרוני-טביב תלויות על הקירות, על הרצפה מונחים פסלים של אמניות אחרות. לא כל הפסלים עומדים בכללי הצניעות, מה שמעורר תמיהה על הטקט של המקום הזה, שנקרא 'בית התנ"ך'.