גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 226ראשיהפצה

מכתבים - מכתבים למערכת

18/01/07, 14:25
קוראי העיתון

פשיטת רגל מוסרית (בתגובה ל'עקירה מרצון', גיליון 225)/ שמעון לוי, רעננה

אני עליתי ארצה בשנת 1964 להשתקע בקיבוץ. נדחפתי ע"י מניעים אידאולוגיים שאינני מתבייש למנותם היום: לבנות את הארץ המתחדשת, להשתתף במאמץ לייסד חברה מתוקנת מוסרית ולהגשים חיים יהודיים הלכתיים. כך הגדרתי את המושג 'ציונות'.

באותן שנים הקיבוץ מילא את השאיפות האלה לתפארת.

אבל מאז ראינו איך הרדיפה לספק צרכים פרטיים הרעה את מצבה הרעיוני של התנועה הקיבוצית. זהו פרי הבוסר של התדרדרות זאת - תנועה שלא קמה להגן על הרס מוחלט של גוש התיישבות, ויתרה על הכינוי 'אידאולוגית'.

הטרגדיה של גוש קטיף איננה רק של 8,000 מתנחלים או של קיבוץ שדה אליהו, היא טרגדיה של האומה. העקירה הייתה המסמר האחרון בארון המתים של ה'ציונות'. איזה אירוניה שדווקא חבר קיבוץ הוא שהניף את הפטיש.

מבחן התוצאה של בשיא (בתגובה ל'עקירה מרצון', גיליון 225)/ ישראל גרינברג, תל אביב

הביקורת שהוטחה ביונתן בשיא במסיבות מוסריות והלכתיות בוודאי נכונה. אולם אסור לשכוח כי בשיא כשל גם בפרקטיקה – במבחן התוצאה. שנה וחצי אחרי העקירה פחות מעשירית מחקלאי הגוש חזרו לעבוד; אחוז המובטלים גבוה; הגירושים מתרבים וגם, על פי מחקר שפורסם לאחרונה, התחלואה בקרב המגורשים עלתה משמעותית. המסקנה הבלתי נמנעת: מנהלת סל"ע, שבראשה עמד בשיא, כשלה במשימתה בכל קנה מידה ולא הצליחה לשקם את העקורים.

לפני שהוא מתלונן על הלחץ החברתי שאילץ אותו לעזוב את קיבוצו, כדאי שבשיא יזכור שהנזקים שנגרמו למגורשים גדולים לאין ערוך מאלו שנגרמו לו מהחברים בקיבוץ שלא מברכים אותו לשלום.

תסמונת רמי עובדיה (בתגובה לידיעה במקבץ החדשות, גיליון 225)/ משה בודק, חיפה

הפרקליטות, כך דיווחתם, מנסה להסדיר את תשלום הפיצויים של רמי עובדיה.

בכל מדינה מתוקנת, היה אותו מנהל כלא מפוטר לאלתר מתפקידו ומשלם מכיסו את הקנס. אך אצלנו, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות המצב שונה. התוקף הופך לקרבן והקרבן הופך לאשם. כיצד אינם מתביישים להוציא מכיסי האזרחים כספים למימון אותו מנהל כלא עבריין?

אך אין להתפלא יותר מדי. רמי עובדיה אינו בודד במערכה. כמעט אף שוטר שהכה ודרס מפגינים בעמונה לא נתן עדיין את הדין.
על כן , אם המשטרה ומערכת המשפט חפצים באמת ובתמים שאמון הציבור יחזור אליה, חייבים הם להתחיל בניקוי האורוות שלהם.

היגיון משפטי נפתל (בתגובה לשאלת השבוע, גיליון 224)/ ד"ר שלמה רוזנוייר, קרית מלאכי

המשפטן פרופ' ידידיה שטרן כתב: "אין להוציא להורג איש. לא את קוזו אוקומוטו... לא את יגאל עמיר רוצח הממלכתיות".

הריני מתמטיקאי ואולי בגלל זה נסתם בשבילי ההיגיון של משפטן. מה הוא רוצה לומר, שגם יגאל עמיר נהנה מחוסר עונש מוות במדינתנו? זה לא נכון! אם היה מיושם אצלנו עונש מוות למחבלים, יגאל עמיר לא היה רוצח את רבין.

איך הוא לא מתבייש/ קורן נאוה, טבריה

ראש הממשלה הצהיר, אהוד אולמרט, הצהיר כי הוא התבייש כשצפה בתושבת חברון שהתעמתה עם ערבייה.
 
לפני שבוע עמד ח"כ אחמד טיבי ברמאללה ובגרון ניחר הסית נגד מדינת ישראל, וביקש מעמו לא לשכוח את "ההבטחה" ו"השבועה" שפירושן: מדינת 'פלשתין' שתקום על חורבותיה של ישראל. אני לא שמעתי שראש הממשלה התבייש בעובדה שבצלם והתקשורת לא נזעקו וטיפלו בטיבי, לפחות כמו שטופל סכסוך השכנים בחברון.

לא די שאחמד טיבי לא טופל כראוי, הוא נדרש ע"י אותה תשקורת (ערוץ 10) להביע את דעתו בנושא שי דרומי, היהודי ש'העז' להגן על משפחתו ורכושו והרג את הפולש הערבי. אין גבול לצביעות.

אותי מבייש שטלי פחימה משתחררת מהכלא בגלל "התנהגות טובה". אני גם מתביישת שרעיית ראש הממשלה בישראל שייכת ל'נשים בשחור, ושבראש מדינת היהודים שלי עומד חשוד סדרתי בפלילים. זה הרבה יותר מסוכן ליהודים מסכסוך שכנים בחברון.