גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 226ראשיהפצה

שאלת השבוע - דעות

18/01/07, 14:25
אנשים שהמערכת בחרה

שאלת השבוע: מינוי שר ערבי – תקדים פוליטי מסוכן או צעד לגיטימי לשילוב המיעוט במערכת שלטון?

שיקול ציני לקראת הפריימריז/ איוב קרא ח"כ לשעבר, ליכוד

רק אישים שנוטלים חלק בחובות ובזכויות וחרדים לגורלה של מדינת ישראל רשאים לשבת ליד שולחן הממשלה. מי שאינו עונה לקריטריונים אלה, יהודי כערבי, אין לו זכות לקבוע את עתידה ומדיניותה של ישראל מבלי שיהיה לויאלי לביטחונה, לדרכה ולהתעצמותה.

לא הייתי מקבל לשולחן הממשלה את היהודים שהלכו לבקר את נשיא איראן בכנס להכחשת השואה, ולא הייתי מקבל יהודים התומכים בתנועות כמו רק"ח ותנועות אנטי-ציוניות נוספות. על אחת כמה וכמה שאין לקבל ערבים שמחזקים את ארגוני הטרור וארגונים שונאי ישראל.

משום מה, היהודים חרדים לדמוקרטיה יותר מאשר לגורלה של ישראל ולעתידה. סדר עדיפויות בעייתי זה כולל את כל הרשויות בישראל: השופטת, המחוקקת והמבצעת. כל מיני גורמים בוחרים לעשות שימוש ציני במצב זה, ובכך להכריע את עתידה של מדינת ישראל.

אנשים בישראל אינם מתמודדים עם המציאות. הם מנסים לטמון את ראשם בחול ולומר: "לנו זה לא יקרה", "ישראל מספיק חזקה כדי לשמר את עצמה". ולא היא. המלחמה האחרונה הוכיחה שאפשר לפגוע בנו בבטן הרכה. אין שום דבר בטוח, למעט העובדה שצריך לדאוג למדינה יותר מאשר לדמוקרטיה.

לצערנו, המנהיגות עייפה ואין מנהיגות בסדר גדול של פעם. המנהיגים חשים שאין להם חמצן פוליטי, לכן הם בוחרים לבצע מהלכים מסוכנים שרק הופכים את המצב לגרוע עוד יותר. זה החל בהסכם אוסלו: במקום לעמוד לדין יוצריו מתגאים בו, אף-על-פי שההסכם הביא לנו טרור וערער את ביטחון המדינה. זה המשיך ביציאה החד-צדדית מלבנון, כשבמקום להעמיד לדין את מי שחיסל את צד"ל ואת כוח ההרתעה שלנו בצפון, מנסים להריץ אותו לראשות הממשלה. וזה נגמר – או שלא – בהינתקות: זו הביאה עלינו את האסון הגדול ביותר למדינה, ובמקום לסלק לאלתר את כל התומכים בתכנית הזו מציעים להם את פרס ישראל.

אני תמה על מפלגת העבודה שבמקום לעודד את הדרוזים והצ'רקסים התורמים למדינה, היא מעדיפה להכתיר במקומם שר ערבי מוסלמי, רק מפני שהציבור הערבי הוא בעל קולות רבים יותר בפריימריז.

מי שרוצה אותם כשר, יקבל אותם כראש ממשלה/ עו"ד ברוך בן יוסף, חבר ב'סנהדרין'

עצם העלאת השאלה מוכיחה כי שיטת הממשל בישראל פסולה. הרי על פי ההלכה היהודית אדם שאינו יהודי לא יכול להיות אחראי על אמת המים, אם כן כיצד הוא יכול לשמש שר בממשלה? ואם ההלכה קובעת זאת על סתם גוי, על אחת כמה וכמה נכונה ההלכה כאשר מדובר על מי שנמנה על עַם הנמצא עמנו במלחמה. אבל לצערנו אין מה לעשות. הרי מדובר באזרח המדינה שלו הזכות לבחור ולהיבחר, ואם כן מדוע שלא יהיה שר בממשלה?

השאלה האמיתית שצריכים לשאול איננה בעניין מינוי ערבים לשרים, אלא בעניין מינוי יהודים רשעים לשרים. יהודים המציעים לערבים להיות שרים, ובכך מייצרים תקדים פוליטי מסוכן. גם הציבור הלאומי שומר המצוות שותף לתקדים פסול זה, כי ברגע שהם מצביעים למפלגה כלשהי שמרכיבה את הממשלה, אפילו מפלגה הנתמכת על ידי גדולי הדור, הם מסייעים לדבר עבֵירה ולשלטון של מחללי שבת, אפיקורסים ובוגדים הקובעים את גורלם של ארץ ישראל ועם ישראל בניגוד לתורת ישראל.  איזה יהודי נורמלי ייֵשב בממשלה עם מטורף המציע שערבי יהיה שר בממשלה, אלא אם כן הוא בעצמו החליט לבגוד בעמו ובארצו? יש כנראה איזו מחלת נפש לעם הזה, אחרת אי אפשר להסביר את הטירוף של מעשיו.

אחרי שסבלנו רדיפות, פוגרומים ושואה במשך אלפיים שנות גלות בידיהם של הגויים האנטישמים, ואחרי שחזרנו לארצנו כדי שנמשיך לסבול מידי האויב הערבי, אנחנו מתגמלים אותם בכך שאנו ממנים להם שרים. אצל עם ישראל הכול אפשרי, ולכן לא אתפלא אם בסוף גם ימנו  ראש ממשלה ערבי.  הרי אם ערבי יכול להיות שר, מדוע שלא יהיה גם ראש ממשלה? הרי מי שמסכים לשר ערבי ומתנגד לראש ממשלה ערבי הוא סתם גזען.

מבחינתי הערבים הם האויב, ולכן אינני רוצה אותם לא כתושבים ובוודאי לא בתפקיד שרים. אשמח לעזור להם להתמנות לשרים במדינות ערביות ודמוקרטיות כמו: מצרים, עיראק וערב הסעודית.  

מדינה חפצת חיים לא תיתן לאויביה לשלוט בה/ דודו אלהרר, יוצר ומלחין

"בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וּכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".

זוהי הפתיחה של מגילת העצמאות שלנו, וכל הכתוב בה נִגזר ממנה – לרבות קיום שוויון זכויות גמור בין אזרחיה של מדינת ישראל, ללא הבדל דת גזע ומין. כעבור חמישים ותשע שנים של עצמאות, אפשר לומר בוודאות שרבתה כאן אוכלוסייה אזרחית שאיננה יהודית, כזו המתנגדת לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. נציגיה הנבחרים מכריזים זאת בריש גלי, על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן. בכך גזרה על עצמה אוכלוסייה זו מעמד אזרחי שונה ונבדל, ואי-שוויון בינה לבין אזרחיה היהודים של מדינת ישראל. יש לקבוע חד-משמעית שכל סמל של שלטון וריבונות חייב להלום את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ודוק: קודם יהודית ורק אחר-כך דמוקרטית.

נציגי האוכלוסייה הערבית-פלשתינית במדינת ישראל יכולים לכל היותר לשרת את הציבור שלהם במסגרת מוניציפלית מקומית, בכפוף להוראות שלטון החוק של מדינת היהודים. אין להם מקום בבית הנבחרים, ודאי שלא בממשלה. מציאותם של פלשתינים עוכרי המדינה היהודית בפרלמנט היהודי היא אחד מסממני סכלותה של מדינת ישראל, סכלות המאיימת על קיומה.

אי אפשר לעצום עיניים אל מול ההיגיון הפשוט: אם מותר למנות שר ערבי במדינת היהודים, מותר למנות גם ראש ממשלה ערבי ונשיא ערבי, גם רמטכ"ל ערבי וראש שב"כ ערבי. באנו לכאן מארבע כנפות תבל, בתמיכת רוב מדינות העולם, כדי להקים בית לאומי לעם היהודי לאחר אלפיים שנות גלות. לא באנו כדי להקים מדינה דו-לאומית, או מדינת "כל אזרחיה", שבמוקדם או במאוחר תהיה מדינה פלשתינית. עד היכן טפּֿשְׁנוּ וָנְטוּמְטָם?

יש לחבק את המתונים/ ד"ר מוטי קידר, מזרחן - אוניברסיטת "בר אילן"

כחמישית מאזרחי ישראל הם ערבים. מרביתם מוסלמים ומיעוטם נוצרים ודרוזים. אין אהבה גדולה בין המיעוט המוסלמי והרוב היהודי, בשל סיבות היסטוריות, דתיות ופוליטיות רבות.

המוסלמים בישראל חלוקים בנוגע למדינה: חלקם רואים בה את המדינה היחידה שיש להם, שכן אף שהוקמה על חורבות חלומם הקיבוצי, המדינה הקפידה להשוות בין מה שהאזרח היהודי מקבל ובין מה שמקבל האזרח המוסלמי, כגון ביטוח לאומי, קצבאות ילדים, זקנה ונכות. חלק אחר רואה במדינה ישות פוליטית שאין לה זכות קיום: היא נולדה בחטא הצהרת בלפור, חיה בעוון האימפריאליזם המערבי וכל מעשיה הם פשע אחד גדול נגד האסלאם, שרואה בארץ ישראל אדמת קודש אסלאמית. את העמדה זו מייצגות מפלגות כמו בל"ד של עזמי בשארה והתנועה האסלאמית הצפונית של שיח' ראאד צאלח.

בפני הממסד הישראלי עומדת השאלה אם להראות קבל עם ועדה שהצדק עם אותם אזרחים מוסלמים רבים שמקבלים את המדינה בדיעבד ואינם שואפים לראות בחורבנה, או שמא תעדיף המדינה להוכיח את טענת המתנגדים לקיומה שהיא גזענית, מפלה ודוחקת לשוליים חמישית מאזרחיה.

ברור שעדיף לתמוך בגישה הראשונה, של אלו המקבלים את המדינה גם אם בדיעבד, ואינם מנסים לערער על ביטחונה וקיומה כמדינת העם היהודי. על הממסד לקרב חוגים אלו, לחבקם, לטפחם, להעניק להם משרות ותפקידים שיוכיחו להם שהם שותפים רצויים, וכדי להוכיח למתנגדיהם שטעות בידם.

מינוי שר מוסלמי יעורר באזרחי ישראל המוסלמיים מחלוקת גדולה, וזה בדיוק האינטרס של ישראל. שכן ככל שהמחלוקות בתוך המגזר הערבי גדלות, נותר להם פחות זמן, כוח ומרץ לצאת נגד המדינה. מינוי שר מוסלמי ישדר את המסר שמי שאתנו זוכה לצ'ופרים ומי שתוקע מקלות בגלגלים אין לו מה לחפש במנגנון הממשלתי. חובה למנות שר מוסלמי כדי שהוא ייצג את ענייני עדתו מתוך מוקד קבלת ההחלטות. דחיקת כל המוסלמים לפינה לא תועיל לנו, תקרנף רבים נגדנו ותאחד את כל החזית נגד המדינה, מוסדותיה וחוקתה.