חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 227ראשיהפצה

סרט בשחור לבן - תרבות ופנאי (סרט)

מי שרוצה ללמוד על סיפורו של יוסל'ה שוחמכר, שלא יסתמך רק על צפייה בסרט 'איפה יוסל'ה'.
25/01/07, 13:00
אמציה האיתן

השאלה "איפה יוס'לה?" עדיין מעלה זיכרונות סוערים אצל הבוגרים בינינו, שמצליחים לזכור את התקופה שלפני 45 שנים. הילד יוס'לה שוחמכר הוחזק אצל סבו החרדי, נחמן שטרקס, שלא הסכים למסור אותו להוריו – עולים חילוניים, שמסרו אותו לידיו של הסב מסיבות כלכליות. המדינה רעשה וגעשה, והיחסים המתוחים בין הציבור החרדי לזה החילוני הפכו למאבק בלתי מתפשר.

הקריאה "איפה יוס'לה?" היתה למעין סיסמה בפיהם של חילונים שרצו להתגרות בעוברי אורח בעלי זהות חרדית. יוסל'ה הוברח לצרפת בתחפושת של ילדה על-ידי הגיורת רות בן דוד (אשתו של מנהיג נטורי קרתא, הרב עמרם בלוי), ובסופו של דבר אותר על-ידי המוסד בברוקלין. הוא הוחזר להוריו וגדל כחילוני.

חברת גל-דיסק לקחה על עצמה את משימת ניעור האבק מעל פרשייה זו והוציאה לשוק סרט הנושא את השם 'איפה יוס'לה'. אמנם בתחילת הסרט הם מעידים כי לא מדובר במסמך תיעודי, וכל קשר למציאות הוא על אחריות הצופה בלבד, אולם מכאן והלאה הם עושים כל שביכולתם כדי לספר את הסיפור האמיתי, בעיניהם של היוצרים.

השימוש בקריין המתאר את האירועים, שילוב של תמונות אותנטיות מאותם ימים, וכמובן הדמיון של הסיפור והשמות לאירוע המקורי, אינם מותירים ספיקות אצל הצופים. וכאן בדיוק מתחילה הבעייתיות שבסיפור: אם אתה רוצה לקלקל את האמינות שלך בעיני הצופה, הרי לך דרך פשוטה לעשות זאת: קח את הסיפור המקורי, תעמיס עליו תלי תלים של גוזמאות, הפוך את הרעים למפלצות ואת הטובים למלאכים, ובכך מובטח לך חוסר אמון מצדו של הצופה התמים (זה שאינו מכיר את האירוע עצמו).

אני כבר מדמיין לעצמי את תגובות חלק מהקוראים: "הנה עוד אחד שמצדיק תמיד את המשטרה", "שוב הם מגנים על הפושעים ומעלילים על החרדים", או משהו בסגנון של "גם אחרי ההתנתקות הם ממשיכים להגן על המדינה?".

אז זה המקום להבהיר ש'הם' זה רק אני. אינני כותב בשם אף אחד, ואני מביע את דעתי הבלתי אובייקטיבית. שנית, אינני בא להגן על המשטרה או על המדינה. ברור לכולם שנעשו מעשים שלא יעשו, ושמוסדות המדינה באותם ימים (ולא רק באותם ימים) ראו בציבור החרדי נגע שיש לבער אותו, ולהציל את ילדיהם המסכנים מהעתיד השחור שמובטח להם.

התגייסות המוסד למציאת הילד יוסל'ה היא חסרת תקדים, ובוגרי המבצע עצמם מספרים כי לא היתה שום מגבלה, כספית או אחרת, באמצעים שהוקדשו למבצע. אך גם לאחר נתונים אלה, הרגשתי שהסרט מפספס פה משהו חשוב – את ההיצמדות לאמת.

קחו למשל את הישיבה עם ראש הממשלה. קצין המשטרה (היה עדיף להצמיד לחולצתו כמה דרגות, למען הייצוגיות לפחות) מסביר לראש הממשלה שהכוחות הרבים שיוקדשו למבצע יפגעו ביכולת להילחם בפשיעה, וראש הממשלה עונה לו בקולו: "לא אכפת לי. שיגנבו כמה שהם רוצים, שיחגגו הפושעים, העיקר שנמצא את הילד". נו, באמת! זוהי רק דוגמה מתוך המכלול של הסרט, המחלק את העולם לשחור ולבן: כל החילוניים מפלצות, וכל החרדים מלאכים.

האמת היא שגם בהצגת הציבור החרדי נעשה כאן עוול. הקבוצה שמגיעה כדי להבריח את איש המוסד נראית בדיוק כמו שלא היינו רוצים לראות את עצמנו – קבוצה צווחנית הממלמלת מילים ללא פשר (אני מבין קצת אידיש, זו לא הבעיה) ומתנפלת בחוסר יעילות על נציג החילונים. בואו נפרגן לעצמנו קצת יותר, אנחנו לא נראים כך.

לסיכום, מי שרוצה ללמוד על ההיסטוריה דרך הסרט 'איפה יוס'לה' מוזמן לעשות זאת, רק שלא יישאר עם הסרט בלבד, אלא ינסה גם ללמוד את התיעוד ההיסטורי המדויק.

להערות, פשקווילים גם הצעות לסדר: amatsya@a7.org