גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 227ראשיהפצה

הוי ארצי - הוי ארצי:

25/01/07, 13:00
חגי סגל

נכשל במבדקים

"אני ראוי להיות רמטכ"ל", כתב השבוע האלוף משה קפלינסקי לשר הביטחון. בזאת הוא הוכיח שהוא לא ראוי.

האדמו"ר שהכזיב

רבות וטובות דובר בחודש האחרון על אורי דן ז"ל. דובר גם על ספרו, שספרית 'ידיעות אחרונות' נחפזה להוציא לאור לאחר מותו – "בסודו של אריאל שרון". התקשורת התעניינה בעיקר בשאלה אם שרון באמת הרעיל את ערפאת, כפי שדן רמז, אך הסיפור הזה שייך לחלק הקוריוזי של הספר. מי שמתמקד בו מחמיץ את העיקר: סיפור אכזבתו המרה והכמוסה של חסיד נלהב, לעיתים אף חסיד שוטה, מאד"מורו הנערץ.  אין ספק, דן נעשה משוחרר יותר בפרק הזמן שחלף בין האשפוז הסופני של שרון לבין מותו שלו. באופן סנסציוני הוא אפילו מעז למתוח על שרון ביקורת פומבית, אם כי היא עדיין מעודנת מאוד ביחס למה שחשב באמת. כששרון היה במיטבו, לא היה כדבר הזה.

הספר האחרון של דן  הוא חומר קריאה הכרחי לכל מי שמתייסר עדיין בשאלה כיצד קרה שאריאל שרון, הפרויקטור של עשרות התנחלויות ביש"ע, שלח בהן יד. הנה מבחר תובנות חדשות בעקבות הקריאה בו:
 
1. קשרי האחווה ביו אורי דן לאריאל שרון הניבו יותר תועלת לשרון מאשר לדן. דן אמנם קיבל הרבה סקופים ושדרוג מקצועי, אבל שרון קיבל יחצ"ן חרוץ מסור, גאוני אפילו. הכתב הצבאי החרוץ של 'מעריב' בשנות החמישים והששים בנה בשקדנות את המיתוס הענק סביב קצין הצנחנים הצעיר. בלעדיו, שרון לא היה שרון.  בלעדיו, אולי גם לא היה ראש ממשלה. עם כל הכבוד לראובן אדלר, דן עבד על פרויקט המלכתו של שרון כמעט 50 שנה.

2. הקרע הגדול בין שרון למתנחלים החל כבר בתקופת כהונתו כשר חוץ, בגלל חיבתם  לנתניהו. "החל מ-1998", כותב דן, שרון חזר ואמר עליהם בלעג, "אני לא חמורו של משיח". אחרי שתוכנית ההתנתקות יצאה לדרך הוא התבטא נגדם בשנאה ממש.  "מדובר בסך הכל ב-400 משקים חקלאיים", דיבר בזלזול על גוש קטיף. פנחס ולרשטיין כנראה צדק כשאמר פעם, כי שרון לא סולח למתנחלים על ההתנתקות.

3. צבי הנדל לא לבד. גם אורי דן נוטה להתיישר עם תיאוריית "עומק העקירה כעומק החקירה". הוא מזכיר אותה בעמ' 363 בלי לחוות עליה דעה, ובזאת בעצם מאשר אותה.  אילו האמין שהיא לא נכונה, היה מוסף לה, כמנהגו לאורך כל הספר, תוארי גנאי כמו "שקר גס", "הסתה פרועה", "המצאה עיתונאית גסה" וכו'. 

4. בספר של דן יש הסבר עקיף לרשלנות הממשלתית שאיפשרה לחיזבאללה להתכונן בלי הפרעה למלחמת לבנון השנייה. ראש הממשלה הקודם הקדיש את רוב איתותיו לאתגר אחר: "אריאל שרון היה עסוק ראשו ורובו בתוכנית ההתנתקות – כיצד לעקור כשמונת אלפים מתיישבים מבתיהם ולהרוס את יישוביהם" (עמ' 360).
 
5. גם לאורי דן היתה דעה שלילית על עמרי שרון. הוא מיצר על כך ששרון-האב היה "שבוי בשיקולים העסקניים הקטנים של בנו עמרי" (עמ' 227). הוא מזכיר לגנאי שעמרי התנגד לעליית אביו להר הבית, הוא מגלה שהתנגד להכללת עמרי ברשימת הליכוד לכנסת ה-16 ("מקור לצרות"), הוא מכנה אותו "חתלתול", ובאופן מדהים אפילו מאשים אותו בהפקרת אביו בפרשת העמותות.  "אף פעם לא מצאתי את אביו, ראש הממשלה שרון, מפריך את דבריו, אלא שוכב על הגדר למענו, לפחות בשתיקתו הרועמת. בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה" (עמ' 193).

6. דן, האיש שכולם זוכרים כי התנבא כבר ב-1983 ששרון יהיה פעם ראש ממשלה,  התאכזב בסוף מהביצועים של שרון בתפקיד הנכסף. תיאור התקופה הזאת בספר החדש סובל ממחסור מובהק בסופרלטיבים לעומת התקופות שבהן כיהן שרון כמפקד בצה"ל או כשר בממשלות ליכוד. דן שופך את מררתו על היועצים והאישים שהקיפו את שרון בלשכת ראה"מ, ואפילו מכנה את אהוד אולמרט "ברוטוס מכוער המחבק ודוקר בפגיון", אבל בתוך תוכו הוא בוודאי ידע שהאשמה מוטלת, קודם כל, על שרון עצמו. 

המנהיג הנערץ מחוות שקמים לא שעה לעצה הטובה שנתן לו פעם איש המוסד צבי מלחין ז"ל: "תשמע גם ליועצים טפשים. הכי קל לעבוד איתם. פשוט, תעשה את ההיפך". שרון הקשיב ליועציו הטפשים, ועשה בדיוק מה שאמרו לו. 

חידוש מרענן  
  
ברשת ב' וגם בגלי צה"ל קטעו אחרי כשתי דקות את השידור החי מנאומו של משה (בוגי) יעלון  בכנס הרצליה. אין שם שום חידוש, התאכזבו גבי גזית ורזי ברקאי במקהלה, אחרי שבוגי התחיל להסביר כי הפלשתינים מפרשים כל ויתור שלנו כחולשה.

שעה אחר-כך הובא בגל"ץ במלואו נאומו של עמיר פרץ, וגם ברשת ב' שודרו קטעים נרחבים ממנו. ואמנם, להבדיל מהנאום הצפוי והלעוס של בוגי, הכיל נאומו של פרץ חידושים מדהימים ותובנות חסרות תקדים: פרץ קרא להקים מדינה פלשתינית (רגע היסטורי), טען שאסור לאפשר קיפאון מדיני (רעיון מהפכני), השתלח במתנחלי חברון (ארוע נדיר במקומותינו), ואפילו רמז שלמרות הקסאמים אסור לחזור לעזה (מי היה מאמין?).  בקיצור שוב הוכח שהימין קופא על שמריו ומדקלים ססמאות, ואילו השמאל מצליח תמיד להתרענן, לרענן ולהפתיע. הלאה הקיבעון.

היו טילים? 
 
"נתניהו שוב מאיים עלינו בטילים" (כותרת השבוע באתר האינטרנט השמאלני 'עניין מרכזי'. העורך הראשי והיחיד שלו, רמי יצהר, היה כנראה באנטרקטיקה בקיץ שעבר).