חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 227ראשיהפצה

הנוסע המתמיד - בגליון השבוע

הרב פסח לרנר הספיק לסיים את הש"ס פעמיים במסגרת שיעור דף יומי שהוא מעביר ברכבת למנהטן ● הוא תכנן להיות רואה חשבון, אך מזה 15 שנה הוא פועל בקרב יהדות ארה"ב וישראל כסגן נשיא ארגון 'ישראל הצעיר'.
25/01/07, 13:00
עפרה לקס

טרמינל 3, שדה התעופה בן גוריון. בעוד שעתיים יעלה הרב פסח לרנר למטוס שיוביל אותו בחזרה לארצות הברית. אנחנו תופסים אותו בהפוגה שבין הצ'ק-אין להמראה. הרב לרנר, סגן הנשיא של 'ישראל הצעיר' בארה"ב והמנהל בפועל של הארגון, חותם היום ביקור בן 4 ימים בסך הכל, שבמהלכו נפגש גם עם גדולי הרבנים במגזר החרדי בעניין פולארד.


הרב לרנר גדל בבית דתי מודרני ולמד בישיבה חרדית. מאוחר יותר הוא עשה כמה שנים בישיבת 'כרם ביבנה' בישראל. היו אלה השנים שסביב מלחמת יום כיפור. "היו לי חברים מהחדר שנהרגו במלחמה. היה לי חברותא אחד שבמלחמה הוא שירת בחרמון והיה שבוי בסוריה לפחות שנה או שנה וחצי". מכאן, הוא חושב, הקשר החזק שלו לישראל
לא מדובר בשגיאת דפוס, יהודי-דתי אמריקני שעומד בראש ארגון גדול בארצות הברית פועל בריש גלי ובמלוא העוצמה בעד יונתן פולארד. למרות שהוא פועל בתמיכת ההנהלה של הארגון, עבור הרב לרנר מדובר כבר בעניין אישי, ולא רק בשליחות אידיאולוגית.

בין הצצה לצד ימין ולצד שמאל ("אני רוצה לראות את מי אני מכיר כאן", הוא אומר, כמעט כמו דתי-לאומי, ומנופף מדי פעם לשלום למכר זה או אחר), הוא מספר על הקשר המתרופף והולך של האורתודוכסיה האמריקנית לישראל, על ההליכה המשולבת של ציונות ופטריוטיזם אמריקני וגם על הדף היומי שהוא מעביר ברכבת שנוסעת יום יום בין פארקווי למנהטן, כבר 15 שנה.

24 שש וחצי

השיחה עם הרב לרנר מתקיימת בעברית לא רעה, שנזקקת רק בעתות מצוקה לאנגלית. בעוד שעתיים הטיסה, אבל בעוד 3 שבועות הוא יהיה כאן שוב. זה הציר שלו: ישראל-ארצות הברית.

הרב לרנר (52), אב לשש בנות ושישה נכדים, גדל בבית דתי מודרני ולמד בישיבה חרדית. מאוחר יותר הוא עשה כמה שנים בישיבת 'כרם ביבנה' בישראל. היו אלה השנים שסביב מלחמת יום כיפור.

"זה עשה עלי רושם חזק", הוא מספר. "היו לי חברים מהחדר שנהרגו במלחמה. היה לי חברותא אחד, בנימין מזוז, שעכשיו הוא רופא מפורסם, אבל במלחמה הוא שירת בחרמון והיה שבוי בסוריה לפחות שנה או שנה וחצי". מכאן, הוא חושב, הקשר החזק שלו לישראל. הרב לרנר נחשב ציוני, אם כי הוא מגדיר זאת אחרת. "אני אומר לאנשים שאני לא מאמין בציונות דתית וגם לא ביהדות שבת או יהדות מקווה. כשמוציאים משהו מהיהדות, כל אחד אומר: את זה אני כן עושה, את זה לא. אני חושב שציונות זה חלק מהתורה והמצוות, מהמסורת שלנו".

העבודה ב'ישראל הצעיר', הוא מספר, היא אינטנסיבית מאוד. "24 שש וחצי, כמו שאומרים", הוא מתרגם מושג מאנגלית.

"'ישראל הצעיר' התחיל ב-1912. אלו היו אנשים מבוגרים שההורים שלהם באו מאירופה, דיברו ביידיש והתפללו בשטיבל, אבל הדור השני כבר הלך לבית ספר באמריקה ודיבר אנגלית. היידיש והשטיבל כבר לא היו בשבילם. אז הם פתחו קבוצה עם תפילה ושיחות באנגלית, משהו יותר מודרני. אני חושב שזה פיתח את הקהילה האורתודוכסית, איך שאנחנו מכירים אותה היום".

כיום, למעלה מ-90 שנה אחרי, קיימים ברחבי ארה"ב וקנדה 150 בתי כנסת המהווים סניפים של 'ישראל הצעיר', המחזיקים יחד 20 אלף משפחות. לסניף הישראלי של התנועה הוא קורא 'אחותנו הצעירה'. "אחת הסיבות שאני מגיע כל-כך הרבה לישראל היא כדי לסייע להם ולעשות איתם דברים משותפים".

המועצה הלאומית של 'ישראל הצעיר', זו שהרב לרנר מנהל אותה, מסייעת בעצם לכל סניף לארגן שיעורים, התרמות ודינרים ולתכנן שיפוצים ובינוי. היא מקיימת קשר עם רבני ונשיאי בתי הכנסת, נותנת להם מידע על מרצים חדשים ומארגנת אירועים משותפים.
   
להתחזק או להיעלם

אי אפשר לדלג כמובן על נושא ההתרמות והתרומות לישראלים. לא מזמן חילקו אנשי 'ישראל הצעיר', בשיתוף המיליונר ארווין מושקוביץ (ידיד קרוב של הרב לרנר), 4000 מעילים לילדי הצפון והמועצה האזורית שומרון. ויש ביקוש לעוד. לא הרבה לפני כן חולקו 3000 שעונים לילדים עקורי הגוש.
 

"הרפורמה לא מפריעה לי. הדור הצעיר של הקונסרבטיבים, ובטח הדור הצעיר של הרפורמים, לא שווה כלום. בדרך-כלל איבדנו אותם, או שהם מתחילים לחפש משהו רציני ונהיים אורתודוכסים. היום יש שומרי שבת בכל מקום; יש בקונגרס שומר שבת אחד, יש רופאים ועורכי דין, היה מישהו שהתמודד לתפקיד סגן נשיא שהוא שומר שבת"
איך הקהילות שלכם מתמודדות עם בעיית הרפורמים והקונסרבטיבים?

"זו בעיה יותר בארץ".

באמת?

"הרפורמה לא מפריעה לי. הדור הצעיר של הקונסרבטיבים, ובטח הדור הצעיר של הרפורמים, לא שווה כלום. בדרך-כלל איבדנו אותם, או שהם מתחילים לחפש משהו רציני ואז הם נהיים אורתודוכסים. זה דבר שמפחיד את הקונסרבטיבים והרפורמים".

אין דור שני של אורתודוכסים שהופכים לרפורמים?

"יש יורדים בשאלה", מנדב הרב לרנר מושג שאפשר לאמץ לחיקה של העברית, "אבל בדרך-כלל האורתודוכסי החרדי ה'ישיביש', מתחזק והולך. היום יש שומרי שבת בכל מקום; יש בקונגרס שומר שבת אחד, יש רופאים ועורכי דין שומרי שבת, היה מישהו שהתמודד לתפקיד סגן נשיא שהוא שומר שבת".

אולי מבחינת שמירת מצוות יש התחזקות, אבל מחקרים מראים שבני נוער יהודיים-אמריקניים מזדהים היום פחות עם מדינת ישראל, וכבר אינם רואים בה מרכיב אימננטי בזהות שלהם.

"זה נכון, ואני חושב שאני יודע מדוע זה כך. כל אחד חושב שארץ ישראל נמצאת בהיסטוריה ובתורה, אבל אנשים לא יודעים היום איפה זה באר שבע. אין מספיק חינוך לזה שארץ ישראל היא חלק מהמצוות. אני לא אומר ציונות, כי זה כבר פוליטיקה, אלא חינוך פשוט לארץ ישראל. הצעירים לא יודעים על העלייה של הבעל שם טוב ועל העלייה של תלמידי הגר"א. אנשים מפרידים בין ישראל שהם מכירים מהתורה לזו של היום".

זה קשור לאופן שבו המדינה מתנהלת?

"כן, לכל הפוליטיקה שהיא אנטי-דת. זו בעיה. אני למדתי בתיכון חרדי. הגיע יום העצמאות, אז הלכתי ל'ישראל הצעיר', שם היתה תפילה חגיגית וכל מיני דברים. כשהגעתי לבית ספר מאוחר, שאלו אותי איפה היית? אמרתי" 'רבי, אתה יודע איפה היינו, היינו בתפילה החגיגית'. הגיע יום ירושלים, שוב חזר הסיפור. היה איזשהו רעש, איזשהו בלגאן. היום אפילו אין בלגאן".

למה, כי אנשים לא הולכים?

"זה לא כל-כך חשוב להם, כי המלחמה (ששת הימים) היתה לפני 40 שנה, ומאז היו עוד מלחמות, ולא גאים כל-כך. אני זוכר שנתן שרנסקי אמר לי שכשהוא היה בברית המועצות הוא לא שמע על הר הבית, אבל כשהוא הלך ברחוב אחרי המלחמה הגויים היו פונים אליו ביותר דרך ארץ. לצערי, זה לא הולך ככה היום".

הרב לרנר מפתיע. הרי מאז מלחמת ששת הימים לא מפסיקים להסביר שבגלל שישראל הפכה לחזקה היא הולכת ומאבדת תמיכה. בן שיחי חושב הפוך. אם היינו מנצחים בקיץ, הוא מסכים, היה קל יותר ליהודים אמריקניים להתחבר.

בכל בתי הכנסת של 'ישראל הצעיר' בארצות הברית מתקיימות תפילות ביום העצמאות וביום ירושלים?

"לא בכולם, צריך לומר את האמת. אבל בדרך-כלל יש תפילות. זה מקום יותר רציני לגבי ציונות ועלייה. כשתראי משפחות דתיות שעלו ותבדקי מאין הן עלו, תראי שרבות מהן מגיעות מבתי כנסת שלנו".
 
כתום (לא) עולה

אבל ציונותה של תנועת 'ישראל הצעיר' אינה מתבטאת רק בתפילות, ואפילו לא בתפילה למען השבויים והנעדרים (שבה לא נפקד שמו של פולארד). לדברי הרב לרנר, 'ישראל הצעיר' היה הארגון הדתי היחיד שהוזמן לבית הלבן לטקס חתימת אחד מהסכמי אוסלו, אך סירב להגיע.
 

"אנחנו הארגון האורתודוקסי היחיד שהגיע לגוש קטיף ואמר: 'זה לא נכון'. אמרו לנו שזה לא הביזנס שלנו, כי אנחנו לא גרים בישראל. אמרתי: 'רבותי, אם היו זורקים יהודים מעיר אחת בגרמניה, מה הייתם עושים? נכון שזאת מדינת ישראל. אבל מדינת ישראל לא כל הזמן צודקת'"
"אנחנו גם הארגון האורתודוקסי היחיד שהגיע לגוש קטיף ואמר: 'זה לא נכון'. כשחשפו את התכנית של גוש קטיף חשבתי שאנשי הגוש צריכים תמיכה. סידרנו משלחת של 40 איש, והיינו שם בכל הגוש לשבת. באנו לחזק ויצאנו מחוזקים. הם אנשי אמונה יוצאים מהכלל. עשינו את זה בפרסום, לא בשקט. אספנו כסף, דיברנו בכל מקום ואמרנו שהתכנית הזאת לא טובה. אמרו לנו שזה לא הביזנס שלנו, כי אנחנו לא גרים בישראל. אמרתי: 'רבותי, אם היו זורקים יהודים מעיר אחת בגרמניה, מה הייתם עושים? אם היו זורקים אנשים מבתיהם במקום אחר, מה הייתם עושים? אז נכון שזאת מדינת ישראל. אבל מדינת ישראל לא כל הזמן צודקת'".

איך אתה מסביר את שתיקת הארגונים האחרים?

"יש כאלה שההנהגה שלהם יותר שמאלנית. יש כאלה כמו החרדים, שלא יודעים איפה זה גוש קטיף. יש כאלה שהשיטה שלהם היא שצריך לחזק ולעודד את המדינה, והם אמרו 'שב ואל תעשה', כי זו המדינה ואי אפשר ללכת נגדה". הרב לרנר מזכיר גם א הZOA, הארגון הציוני של אמריקה, גוף גדול ותיק שהיה גם הוא נגד הסכמי אוסלו ונגד הגירוש.

אחרי שדיברנו על הגישה של היהודים האמריקניים לישראל, אני מבקשת לשאול את הרב לרנר שאלה של צברים, פרדוקס לא פתור בעיני יהודי שנולד בארץ הזאת: שאלת הזהות הכפולה.

איך אפשר להיות פטריוט אמריקני, יהודי וגם ציוני?
 
"אני לא רואה שזה סותר", הוא משיב תשובה שלא מסבירה דבר, רק ממחישה את הפערים. "זה משהו באופן החיים.

הפטריוטיזם לארצות הברית איננו סותר בדרך-כלל את הציונות, ואם זה סותר, אני בתור אמריקני חי בדמוקרטיה ואני יכול להגיד גם דברים אחרים. אולי זו סיבה חזקה שצריך להישאר באמריקה, ולא לעלות לארץ, ואני לא מדבר עכשיו על הלכה. יש חשיבות לחזק את ארצות הברית בעד ארץ ישראל".

לפעמים אנחנו הישראלים אומרים: 'הלוואי שכל האמריקנים יעלו לארץ', ואחרי דקה אנחנו מתחרטים ואומרים: 'בעצם, מי יסייע לנו בממשל האמריקני'?

"אל תדאגי, לא כל האמריקנים יעלו לארץ. אני ממלא את התפקיד של חיזוק אמריקה בעד ארץ ישראל, אבל יש כאלה שלא עולים בגלל הבעיות שבארץ. יותר נוח להיות יהודי בארצות הברית. יש כאלה שאומרים שישראל קדושה מדי, שהקדוש ברוך הוא מסתכל שם על בני האדם ובגלל זה הם לא יכולים לחיות שם".

אתה היית רוצה לראות את גלות ארצות-הברית נגמרת?

"אני מאמין באמונה שלמה שאם כל היהודים של ארצות הברית היו עולים לארץ, המשיח היה בינינו, ואז לא היתה שום בעיה". הוא אומר בחיוך.

למען אחינו יונתן

הרב לרנר לא רק מכריז שאין לו בעיה להגיד דברים נגד הממשל כי הוא גר בדמוקרטיה, הוא גם עושה את זה בפועל. הוא והמועצה שעומדת מאחוריו פועלים במלוא המרץ למען שחרורו של יונתן פולארד, אף שהנושא רגיש מאוד בארצות הברית. כבר לפני 13 שנים הוא החתים 26 רבנים מן הציבור החרדי האמריקני על כך שבפעילות למען שחרור פולארד יש מצוות פדיון שבויים. בין החותמים היו הרב אהרן סולובייצ'יק, הרב אריה מלכיאל קוטלר, ראש ישיבת לייקווד, הרב ראובן פיינשטיין, בנו של הרב משה פיינשטיין ועוד. 

הרב לרנר עצמו התוודע לנושא כשהתחיל את תפקידו ב'ישראל הצעיר'. אז הוא עשה מסע בין הקהילות המשתייכות לארגון, והגיע גם לבית כנסת שבו דיברו על יונתן פולארד. הרב לרנר לא ממש הכיר את הסיפור, אבל הוא התחיל לשאול שאלות, ואחר-כך גם ביקר את פולארד.

"תמיד שואלים אותי אם הוא נורמלי, ואני עונה שהוא לא נורמלי: יש לו עמקות, הוא מבין, הוא בעל רגש, יש לו אמונה לא נורמלית. אני תמיד אומר לאנשים: אני חושב שאני מאמין אבל אני בחוץ, טוב לי. הוא בפנים, הוא התחיל להיות דתי בפנים. בתוך הבוץ. הוא שומר כשרות מה שהוא יכול, הוא שומר שבת מה שהוא יכול. הוא עבד בבית חרושת של משקפיים, אבל החליף את זה מכמה סיבות: אל"ף, מה עם שבת ויום טוב? זה ממש חילול שבת. בי"ת, זה היה לו לא בריא, גימ"ל, הוא לא רוצה להיות בין אנשים".

אנשים עושים לו שם צרות?


הרב לרנר פועל היום ביתר שאת לעורר בנושא פולארד את הציבור היהודי בארץ ובארצות הברית. "אנחנו מוציאים מבצע כזהו: לבקש מכל יהודי, לפני שהוא אוכל את ארוחת הצהרים, להרים את הטלפון לבית הלבן ולהגיד 'מספיק'. אם 20 אלף איש יתקשרו לבית הלבן יום-יום לשבועיים או חודש, אנחנו בטוחים שהמסר הזה יגיע לנשיא"
"קצת", לרנר נמנע מלפרט על התנאים שלו בכלא, שלא לעורר את חמתו של מי שלא צריך. "אז עכשיו הוא מנקה את בית השימוש, ואני לא צריך להגיד לך שבית השימוש שם בכלא... כל מצרים נמצאת שם. הוא אומר שהוא מעדיף את זה ככה. הוא מסיים את העבודה והולך לקרוא". 
 
מכל הארגונים היהודיים, אתם הארגון היחיד שקם ועומד מאחורי פולארד? 
 
"כן. ההנהלה שלנו היא יחסית ימנית וציונית. אף אחד לא נותן לנו מספיק כסף כדי להגיד לנו מה להחליט. הבעיה היא שיש ארגונים שיש להם בהנהלה אנשים שיש להם כסף, וצריך להתחשב בדעות שלהם".

התחושה היא שיש משהו מעבר לזה. שפולארד, שהיה יהודי אמריקני וציוני, גרם להתנגשות בין הזהויות האלה שאתם נושאים בתוככם. אולי זה מה שקשה לאנשים.

"בסדר, נגיד שהוא חטא. מגיע לו 4 שנים, 6 שנים, מקסימום 10. אבל זהו. שמעת על ג'ון ווקר (אדם שמכר במשך 17 שנה סודות של הצי האמריקני לסובייטים, ורתם את משפחתו לכך, ע"ל)? כל המשפחה שלו בחוץ, והוא היגר לרוסיה. ויש עוד המון דוגמאות. אני רק מבקש את הצדק. הוא טעה, הוא חטא, מגיע לו עונש, אבל מספיק".

את הדילמה היהודית-אמריקנית בפרשת פולארד יכול להמחיש הסיפור הבא שהרב לרנר מספר, כמעט בלי לשים לב לסמליות.

כשפולארד נידון למאסר עולם לא קצוב, עורך דינו לא מילא את טפסי הערעור. לפי המשפט האמריקני, אם לא עושים זאת תוך 10 ימים אי אפשר לערער שוב לעולם. פולארד עצמו נלקח מיד אחרי המשפט לבית סוהר פסיכיאטרי, ועל העוול הזה נודע לו רק אחרי שנים.

כשהוא פנה לבית המשפט בבקשה שיאפשרו לו לערער, ישבו בדין שלושה שופטים: שופט ושופטת יהודיים, ואחד שחור. שני היהודים אמרו שעבר יותר מדי זמן ואי אפשר לאשר את הערעור. השופט השחור אמר שזה עיוות שהוא מעולם לא ראה כמוהו. "על קטע טכני אתה אומר לאדם להישאר בכלא כל חייו? לא ראיתי עיוות כזה", מצטט הרב לרנר. 

טלפון יומי לבּוש

הרב לרנר פועל היום ביתר שאת לעורר בנושא את הציבור היהודי בארץ ובארצות הברית. "יש לי קצת חוצפה, פניתי לכמה רבנים והם נכנסים לפעילות. אני מקווה בעוד שבועיים עד חודש יצא מבצע כזה, שגם הרבנים יהיו שותפים לו: לבקש מכל יהודי, לפני שהוא אוכל את ארוחת הצהרים, להרים את הטלפון לבית הלבן ולהגיד 'מספיק'.

"אנחנו יודעים שעושים בבית הלבן רשימה של הטלפונים שהגיעו באותו יום. אם 20 אלף איש יתקשרו לבית הלבן יום יום לשבועיים או חודש, אנחנו בטוחים שהמסר הזה יגיע לנשיא. בימים האלה 'אגודת ישראל' באמריקה חותמת על 'קול קורא' כזה. ראש ישיבת לייקווד חותם על זה".

הרב לרנר נכנס לדבר כבר מספר פעמים על הנושא עם הרבנים אלישיב ושטיינמן, וגם אל הרבי מבעלז בישראל, והוא מרגיש שיש הזדהות ותזוזה. "אם אקבל אישור מהרבנים זה יהיה משהו אחר לגמרי, יש לנו עוד שנתיים עד סוף הקדנציה של בוש, ואני חושב שהוא איש ישר. הוא צריך לדעת שאנשים רוצים את פולארד".

בוש מספיק חזק כדי לשחרר אותו?

"ראית מה קלינטון עשה? הוא שחרר מחבלים. בוש הוא נשיא. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אם הוא ידע שזה חשוב לאנשים ויבדוק מה פולארד עשה ועל מה הוא נענש, הוא ישחרר אותו".

הסוכנים שתפסו אותו אז עוד לא נרגעו. הם פרסמו לאחרונה ספר עליו ולא נותנים לפרשה לשקוע.


הרב לרנר מספר שהיום קיימים סדרי לימוד בדף היומי גם ברכבת של 7:10 וגם בזו של 8:20, וגם הנשים לא יוצאות נפסדות: על אחת הרכבות מתקיים שיעור יומי בתהלים לנשים. לאחרונה הם חגגו את סיום הש"ס בפעם השנייה: "הבאנו משפחה וחברים, היינו 200 איש. כל אחד קיבל את הדף, ארוחת בוקר וחולצה שעליה נכתב: 'אני השתתפתי בסיום הש"ס על הרכבת'"
"אני לא קראתי את הספר, אבל עורכי הדין קראו אותו. יש שני מקורות לאינפורמציה בפרשה: סודי וציבורי. סודי אי אפשר לכתוב, כי אסור. אז זה צריך להיות מחומר ציבורי. הם אומרים שהם קראו כל דף שיצא בעניין, וכל הספר הוא שקר".

טוב, את זה עורכי הדין יודעים. אבל אנשים רגילים לא קראו את כל החומר.

"אמרו עליו שהוא ריגל עבור 25 מדינות, אבל הוא היה אז בן 30. הוא צריך להיות סופרמן בשביל לעשות כזה דבר. אומרים שהוא לקח סמים, שהוא היה שיכור. למעלה מ-20 שנה הוא יושב בכלא, אף פעם לא טענו את זה נגדו. עכשיו מוצאים את זה? זה שטויות. אומרים שהוא הוציא מידע הכי מסווג שיש, אבל הוא לא היה יכול להוציא מידע כל-כך מסווג, הוא לא היה כל-כך בכיר. יש דברים שאפשר לראות לבד.

"אולדריץ' איימס היה זה שכתב מה פולארד עשה. אחרי כמה שנים, כשתפסו את איימס (הוא מכר במשך שנים סודות לסובייטים ואף הסגיר סוכנים. איימס גרם למותם של 12 סוכנים שהפעיל ה-CIA). כשתפסו אתו היו צריכים לבדוק מה איימס עשה בעצמו והאשים סתם את פולארד. לא עשו את זה".

הרב לרנר, רואה בפולארד גיבור, אבל בארצות הברית הוא לא 'משווק' אותו ככזה. "שם אני אומר שעברו 20 שנים, זה לא הוגן זה לא צדק, הוא בן אדם חולה. תשחררו אותו. מצוות פדיון שבויים היא מצווה לכל אדם, וזו נקודה שחורה עלינו, על מדינת אמריקה. איך יכול להיות דבר כזה? הגיע הזמן לשחרר אותו".

הש"ס בדרך למנהטן

לפני כ- 15 שנה החל הרב לרנר את תפקידו ב'ישראל הצעיר', והחליט, כמו רבים אחרים, להתנייד לעבודה באמצעות רכבת, מרחק נסיעה של 45-50 דקות. "באותה תקופה נתתי שיעור ב'דף היומי' בבית הכנסת שלי לפני תפילת שחרית. בא אלי אדם ואמר: 'כבר למדת, כבר נתת, זה כבר פשוט בשבילך, אולי נסדר דף יומי ברכבת? יש הרבה אנשים שנוסעים ומסתכלים בעיתון ועושים דברים אחרים'".

יוזם הרעיון לא השאיר את הביצוע ליד המקרה. במשך שבועיים הוא חילק פתקים שבהם נכתב שעוד מעט מתחילים ללמוד מסכת ביצה. "היום שהתחלנו היה 26 בדצמבר. היינו אמורים להתחיל ב-25, אבל זה כריסמס, אף אחד לא עובד, אז ביום הראשון למדנו שני דפים. 'גנבנו' חלק מאחד הקרונות וישבנו. ביום השני עשינו אותו דבר. התחלנו מניין, היום אנחנו 25 30 איש".

איך הגויים מסתכלים עליכם? 

"הם כבר רגילים שבחצי הקרון הזה לומדים. לפעמים אנשים כועסים עלינו, אבל בדרך-כלל אלו יהודים. לגויים יש דרך ארץ.

באחת הפעמים שבה למדנו אגדתא מן הגמרא, אחד האנשים שישב מולי ירד בתחנה בדרך והתיישבה במקומו אישה גויה, כושית. היא הקשיבה וביקשה לשאול שאלה. אמרתי לה בסדר, רק תחכי עד הסוף. אז היא אמרה שזה כל-כך נחמד, והיא תחזור מחר. היא לא חזרה".

הרב לרנר מספר שהיום קיימים סדרי לימוד בדף היומי גם ברכבת של 7:10 וגם בזו של 8:20, וגם הנשים לא יוצאות נפסדות, על אחת הרכבות מתקיים שיעור יומי בתהלים לנשים. וכל זאת, בשל היותו הוותיק ביותר, זכה השיעור של הרב לרנר לחגוג כבר שני סיומים של הש"ס. האחרון שבהם היה לפני חודשיים. וכן, הם עשו אותו ברוב עם, כמו שאמריקנים יודעים. 

"כל אחד הביא משפחה וחברים, והיינו 200 איש. לקחנו קרון מיוחד, וכל אחד קיבל את הדף שלומדים, ארוחת בוקר בשקית וחולצה שעליה נכתב: 'אני השתתפתי בסיום הש"ס על הרכבת'. באותו יום הבאנו רמקול, למדנו את הדף האחרון של סוכה, התחלנו את ביצה, מישהו אמר 'קדיש', אמרנו 'הדרן', התחלנו לשיר ואפילו היו קצת ריקודים באמצע.

"זה לא סתם דף יומי", מוסיף הרב לרנר. "חוץ מזה שלומדים יום-יום, אדם צריך להיות שם בזמן מסוים. אם באים חמש דקות מאוחר יותר מפספסים את הרכבת ואת השיעור".

"זכיתי", אומר הרב לרנר בראייה מסכמת לא רק על הדף היומי אלא על התפקיד שהוא ממלא בעבודתו. "לא חשבתי שזה יהיה הכיוון שלי. אם היית שואלת אותי לפני שנים מה הכיוון שלי, הייתי אומר פסיכולוגיה, ראיית חשבון או עסקים. אבל ב'כרם ביבנה' היו לי חברותות שנשרפו בטנקים במלחמת יום הכיפורים. ראיתי שאדם יכול ללכת בתוך עשן תוך חצי דקה, זה עשה רושם חזק. אז יש לי BA בראיית חשבון ותואר שני בחינוך, ואני מתעסק בניהול של 'ישראל הצעיר' ומאמין במה שאני עושה".

לרנר אינו מרשה לעצמו לחתום את השיחה מבלי להתייחס שוב לפולארד. מאוחר יותר הוא ישלח במייל עוד חומר על הסוכן שלנו שנמצא בכלא בארצות הברית, ואפילו יציע להסיט את נושא הכתבה ממנו אליו: "אני יכול להיות שם פרק קטן, נלווה", הוא יכתוב.

"אני מאמין, וגם יונתן מאמין בצורה לא רגילה שיש סיבה לכל זה, ושהוא יצא מהכלא ופעם הוא יבין אותה". את השיחה הוא חותם בבקשה לומר פרק תהלים להבראתו ולשחרורו של יונתן בן מלכה.

ofralax@gmail.com