חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 227ראשיהפצה

יהודיה זה מתחיל בראש - דעות

איך אפשר לקדם את הנשים בלימוד כל המקצועות ולהשאיר אותן בורות ביהדות? פרופ' יהודה איזנברג בתגובה לעמנואל שילה.
25/01/07, 13:00
יהודה איזנברג

במאמרו "איזה כיף להיות יהודיה" תקף עמנואל שילה את אלה שאינם חיים על-פי עקרונותיו. קובע עמנואל שילה: "המטרה העיקרית של לימוד התורה הנשי צריכה להיות לרומם את הלומד, לא להטביע חותם נשי על בית המדרש".

לא הבנתי לאשורו איך אפשר לרומם את הלומדת בלי שיהא לכך חותם נשי על מקום לימודה; ולמקום הלימוד קוראים למיטב ידיעתי 'בית מדרש'. עם זאת, ברצוני להגיב על טענותיו, שהפכו להיות אופנה בין כותבים הרוצים לזכות בשני העולמות: להתנגד להתפתחות האישה בתחומי היהדות, ויחד עם זאת להיראות כמתקדמים ופתוחים. בניסוח יותר וולגרי: שבו בבקשה במטבח, שם תלמדו תורה לעומק.

שילה הזכיר בסוף מאמרו את אמו ז"ל, שהיתה תלמידתה של נחמה ליבוביץ, ובזכותה למד גם הוא מנחמה. למרות זאת הוא קובע בנחרצות: "עד היום הלימוד הנשי המתחדש טרם העמיד מישהי שתרומתה לבית המדרש מגיעה למחצית תרומתה של נחמה".

יכולתי לשאול את שילה אם הוא מכיר מישהו שלמד בישיבת חברון, פוניבז' או אף ישיבת הסדר, ותרם לבית המדרש כמחצית תרומתה של נחמה. אבל לא שאלות התנצחות עומדות כאן לדיון, אלא מעמדה של האישה בלימוד תורה, יחס החברה לנשים לומדות תורה, והתועלת או הנזק שיצמחו מן העובדה שהנשים, אבוי, כבר יודעות לפתוח ספר לבדן, ואי אפשר לשמור אותן בתחומי הדינים החשובים לנשים: צניעות ולשון הרע.

הכרתי את מרים שילה, אמו של עמנואל. היא לא הייתה חותמת על המאמר שלו.

לפני שלושים שנה פרסמתי ספר שעסק במבנה הבית היהודי. בספר כללתי מאמר המתאר את תפקיד האישה: היא רב החובל, העומדת בראש הגשר ומחכה לבעל שישוב מלימודו, מכינה את הילדים לבית המדרש - היא הכל, היא העיקר שבבית.

שלחתי את הספר למרים, וציפיתי למחמאה. היא הגיעה לאחר יומיים, בשיחת טלפון זועמת: המאמר שלך מבזה את האישה, אמרה. האם קראת את המאמר לפני שכללת אותו בספרך? ניסיתי להסביר, ולא הצלחנו להגיע להסכמה. אני טענתי שהמאמר מפאר את האישה, ומרים טענה כי הוא מבזה אותה.

עברו עשרים וחמש שנה. מרים הלכה לבית עולמה, ואני הוזמנתי לתת שיעור ביום הזיכרון. בחרתי לדבר על מקומה של האישה בבית היהודי. פתחתי את דבריי ואמרתי כי לפני עשרים וחמש שנה היתה לי התדיינות עם מרים, אבל מה שהבינה מרים אז לקח לי עשרים וחמש שנה להבין. ביקשתי בשיעור סליחה ממרים, על שלא הבנתי אז את עמדתה לגבי מעמד האישה.

הטענה של מרים היתה כה פשוטה: ההצגה הזאת של האישה הופכת אותה למשרתת. רק הבעל ילמד, היא שאלה, רק הבנים? התואר המפוקפק 'רב חובל' הוא אחיזת עיניים. המאמר מצדיק את אפליית האישה בתחומים העיקריים של חיינו: לימוד תורה.

הגישה המערבבת את התחומים, ורואה כל אישה הרוצה ללמוד תורה כפמיניסטית המאיימת על התורה ולומדיה, ראוי לה שתרד מסדר יומנו. אין קשר בין התופעות. כריכתן יחד גורמת עוול לאישה היהודית, ומטרתה, במוצהר או בטמון - להשאיר את האישה במטבח.

לפני ארבע שנים פרסמה אחת מנשות 'קולך' מאמר שניתח אגדת חז"ל. היא טעתה טעות שאין לה כפרה: תרגמה מילה ארמית תרגום שגוי. כמה צהלו ושמחו אבירי הצניעות. הרב יואל קטן אף כתב מאמר גדול ב'הצופה', ונתן לו את הכותרת מדברי רבי אליעזר: "יישרפו דברי תורה ואל יינתנו לנשים". כל זה כאשר הוא עצמו מפרסם מאמרים הלכתיים יחד עם אשתו...

כך בדיוק כותב עמנואל שילה: "חשיבותו (של לימוד התורה הנשי) גדולה מאוד, אך תפקידו העיקרי הוא לרומם את הלומדת, לא את התורה או את הרבנים. לכן חשוב יותר ללמוד קודם כל הלכות מעשיות ואמונה". בקיצור, נלמד אתכן הלכות מעשיות: כשרות, שבת וטהרת המשפחה, ונלמד אתכן אמונה: דיני לשון הרע תפילה וייחוד השם. אל תדאגו, יהודים יקרים: הקודם כל הוא גם אחרית הכל. לא נגיע לפרק ב' לעולם. חלילה לנו מכך שנשים ילמדו נושאים שגברים מקדישים להם את שנות לימודיהם העיקריות.

אני רואה את הנעשה סביב: הוראת בנות מתרדדת והולכת. בנות מתלהבות משיעורים העוסקים בנשמה, בהגשמה עצמית, רק לא לימודים לעומק. כל זה הוא תוצאה של הגישה שבנות די להן בהלכות מעשיות ואמונה. אמונה היא כל אותם דברים מלהיבים, מסעירים, שבלא בסיס מעמיק אינם בני קיימא. "אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד".

מנהלי המוסדות אינם מונעים זאת, ואף מעודדים שיעורים כאלה. הם פועלים באותה גישה שעמנואל מייצג: כל הממעיט הרי זה משובח. האם נבדק לאחרונה על מה נבחנות בנות בבחינות הבגרות בתורה שבעל-פה? כיצד הדרישות יורדות והולכות, והציונים עולים והולכים?

לימוד התורה של הבנות התעורר מסיבות שונות מאלו שנדמה לעמנואל שילה. "חוק הכלים השלובים" פעל כאן: כל עוד בנות לא למדו, הן לא דרשו ללמוד יהדות ברמה מעמיקה. ברגע שהבנות תפסו מקום במערכות הציבור והלימוד, אי אפשר היה להשאירן בבורותן בלימודי היהדות.

לא ייתכן מצב שבו נשים לומדות משפטים, מגיעות למעמד של שופטות ופרקליטות, מכירות את המשפט הרומי והקונטיננטלי, אבל מן המשפט העברי יזירו את רגליהן, כי זה לגברים בלבד.

לפני כמה שנים השתתפתי בדיון במכללה דתית-לאומית בתל אביב. הדיון היה על מקצועות הלימוד של הבנות. רב המוסד, כיפה סרוגה לראשו, אמר ברצינות תהומית: "הנפש של הבנות היא כזאת שהן לא מסוגלות ללמוד גמרא, גם אם הן רוצות זאת". איש לא חייך. לא יכולתי להתאפק, והגבתי: "ההבדל ביני לבין בתי", אמרתי, "הוא בכך שהיא מסוגלת להבין את הדוקטורט שכתבתי, ואילו אני לא מסוגל להבין את הדוקטורט שלה". "זה לא אותו דבר", היתה התשובה.

באוניברסיטת בר-אילן יש מחלקה לתלמוד ומחלקה לתושב"ע. לבנים ולבנות. במשך שנים רבות, אם רצתה אישה ללמוד תלמוד, ייעצו לה בעדינות: לכי ללמוד תושב"ע, שם תצליחי יותר. האם לא נבוש כי בישראל יש רק פרופסור אחת המלמדת תלמוד, והיא אינה דתית?!