גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 228ראשיהפצה

יהודיה זה מתחיל בנשמה - דעות

אין תחליף לעשייתה של האישה בבניית הבית, אולם על גביו ניתן לבנות נדבך של לימוד גמרא ופוסקים ● השוני בין גבר לאישה אינו בראש אלא בשורשי הנשמה, ואת זאת צריכים להפנים גם מובילי הפמיניזם הדתי.
01/02/07, 13:41
ד"ר אילה גליקסברג

זה אל מול זה הוצבו מאמריהם של פרופ' יהודה אייזנברג והעורך עמנואל שילה. שני הכותבים המכובדים דנו במעמד האישה. קראתי מזווית נשית את דבריהם המלומדים ואמרתי בלבי: אולי יש מקום לשאול את פי הנערה - נציגת  המגזר הנשי?
מה עוד שפרופ' אייזנברג מתייחס אל אשר איננה איתנו כדי לומר "מה שהבינה מרים (שילה, אמו של העורך) אז, לקח לי 25 שנה להבין". כלומר, כיום הוא מבין. אני מברכת על כך. אולם פרופ' אייזנברג הנכבד מבטא את יחסם רב-השנים של מורי ורבני המכללות לבנות, שהשתדלו למעט בהבנתן של התלמידות, כפי שגם מורים למתמטיקה סברו שבנות פחות מוכשרות.

הכל מתחיל בבית

ומה באקדמיה? בסוף שנות השבעים, כשביקשתי לכתוב עבודת מאסטר בפילוסופיה על מעמד האישה ביהדות בהשוואה לפילוסופיות אחרות, נראה היה הדבר בעיני חבריי המלומדים כבזבוז כישרון. חסד עשה עמי הבורא, כתבתי את אשר לבי נשאני, ואף זכיתי  בהוקרה מיוחדת על כך (שלא כאן המקום לפרט). וכך גם יצא לאור ספרי "האישה ביהדות שווה יותר", שאחד הגילויים בו (עמ' 36) הוא פסיקתו  של הרב עובדיה יוסף  שליט"א  האומר: "דין אישה חכמה בתורה - כדין איש חכם".

מנין הוא לומד גזירה שווה? הרב מסתמך על טור שו"ע יו"ד סימן רמ"ד סעיף ז', שם כתוב שיש לקום בפני זקן ובפני תלמיד חכם. הדיון מופיע בשו"ת 'יחווה דעת' חלק ג' סימן ע"ב. שם נאמר: "הוא הדין באישה צעירה וחכמה בחוכמת התורה שצריך לקום מפניה". וכבר מצינו בגמרא את המאמר: "הכא באישה חבירה (חכמה) עסקינן" (קידושין נ"ו א', סנהדרין ח' ב').

לו היה כותב המאמר פתוח לפני שנים לשמוע מגוון של דעות, אולי הייתה מתקצרת לו הדרך להגיע לתובנה שנשים מסוגלות להיות תלמידות חכמות, ויש אף כאלה.

עם זאת, הספרים 'איש וביתו' של אליהו כי טוב, והספרון של אייזנברג 'אדם וביתו' לא נס ליחם. נשמת האישה שואפת למצוא את מקומה הנכון בביתה. אישה יהודייה, האם יש תחליף לעשייתך?! על בסיס זה ניתן לבנות נדבך של לימוד תורה, גמרא ופוסקים בהתאם לחפצה האישי של כל אישה ואישה ולפי צימאון הדעת שלה, ולא באופן גורף כאילו חובת כל ילדה ואישה "להמית את עצמה באוהלה של תורה".

כמי שמצויה בנושא מעמד האישה כמעט שלושה עשורים במחקר ובעשייה (עד לאחרונה - יועצת בכירה לרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה) ומכירה את התפתחות השיטות למיניהן, צר לי שההבנה שבאה לידי ביטוי בדברים שנאמרו או נכתבו דומה לתחילת הפמיניזם האקטיביסטי הרדיקלי. שם נאמר: כל עוד אין שוויון טוטלי בין המינים - לא השגנו את המטרה! מאז עברנו דרך ארוכה, והיום יש מקום של כבוד להבדל ולשוני בין המינים.

לא הבדל ושוני בראש, אלא שוני בשורשי הנשמה. כיום יש מדע מחקרי מסועף ביותר בשם  "מיגדר" (התייחסות של החברה והתרבות להשתייכות קבוצתית על פי קטגוריה מקצועית או מבנית, ולא רק פיזיולוגית).

החוכמה לא נמדדת בתארים

לא הבינותי את ההקבלה או ההשוואה בין ידיעותיה של המורה האחת והיחידה נחמה ליבוביץ', מומחית במקצועה, לבין בוגרי הישיבות המפורסמות חברון ופוניבז' או ישיבות הסדר, ששם צמחו אנשים בעלי שיעור קומה במקצועם?! ילמדנו רבנו.

א. שיפוטיות החלטית אינה ריאלית במדידה של ערכים, ולכן בעידן שלנו יש הנתפסים למדידת ערכים באמצעות תארים ודומיהם. במידה ותהא פרופ' לתלמוד - "בא לציון גואל"? האם בכך תימדד למדנותן של נשים? רב לכם, התארים האקדמאיים מראים על לימוד סדיר ומיומנויות מקצועיות, אך לא רק שם מצויות החכמה והאמת. אני, שבין היתר שייכת גם לתוצר האקדמי ומכבדת אותו, יכולה לומר בפה מלא: פגשתי הרבה בנות עלייה במחוזות נוספים לומדות ומלמדות תורה  שזו מהותן, ולא רק בשל ה'טרנד התורני' העכשווי.

ב. מה באמת חשבה אימו המשכלת של עמנואל שילה? מי יידע חקרי נפש? אני יכולה להעיד מה אמרה: באחד הכנסים של 'חבר הרבנים' היתה לנו ישיבה מיוחדת לנשות הרבנים, בה הרצה בפנינו רב-מורה במדרשה לבנות והביא בפנינו אגדתא.

הרבנית מרים שילה ורבנית נוספת, מנהלת אולפנת בנות, חלקו בטוב טעם ודעת על דבריו של אותו דרשן. תגובתו לא הייתה עניינית כשיחת תלמידי חכמים, אלא במעין תנועת ביטול: וכי אתן יכולות לחלוק עליי?!

ג. אם יש הסוברים  ש"כל הממעיט הרי זה משובח" לגבי תלמודן של נשים - אף זו יכולה להיות שיטה.

האמת חייבת להיאמר: יש נשים המתמודדות בכבוד מול ריבוי התפקידים והציפיות העכשוויות של החברה הדתית כמו הכללית, אך יש רבות לא פחות שמתמוטטות. כשם שהתיאוריה הפמיניסטית העכשווית הכירה בעובדה כי "קיים סגנון ניהול גברי, וקיים סגנון ניהול נשי" (מחקר של איגלי וג'ונסון 1990), כך מן הראוי שגם נושאי ונושאות דגל הפמיניזם הדתי לא יזלזלו בתיאוריית ההבדלים.

פעמים רבות זימן לי הקב"ה להיות במחיצתם של רבנים ידועים בחוכמתם ובכוח פסיקתם, תלמידי חכמים, מנהיגי קהילות גדולות וראשי ישיבות, והתאפשר לי בסיעתא דשמיא לשאול שאלות מגוונות. תמיד נעניתי באדיבות, באריכות, ביסודיות. מעולם - ממש מעולם, רבנים לא גילו יחס של ביטול לרצון לדעת, להבין ולהשכיל.

כל זה לא משכיח את התפקיד הראשוני של להיות אישה ואם בישראל, ועל כל זאת באה ברכת השחר היומית: "ברוך – שעשני כרצונו".


כותבת המאמר היא רעיית הרב הראשי לגבעתיים ומרצה לפילוסופיה.