גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 228ראשיהפצה

רבות מחשבות - סיפור לשבת

01/02/07, 13:41
עודד מזרחי

באחד מימי סוף קיץ תשמ"ז יצאה צידוניה מפתח ביתה בשכונת יד אליהו בתל אביב לעבר כיכר דיזנגוף, לראיון שנקבע עם מר ערד, מנהל התיכון האקסטרני 'רון', בעניין משרה להוראה ספרות בשנת הלימודים הבאה.

כאשר חלפה על פני כיפת בניין הסינרמה, הרהרה בכך שפעם היה המקום בית קולנוע, לאחר מכן ביקשו להופכו לדיסקוטק ללא הצלחה, ואילו כעת מקיימים בו כנסים תורניים. אמרה לעצמה: כמה עברתי מאז שסיימתי את לימודי הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב, ממש שנות אור! היא נזכרה בשליחותה בחוץ לארץ מטעם הסוכנות היהודית, בעבודתה עם הקהילות היהודיות ובעגמת הנפש שהיתה מנת חלקה כאשר נחשפו לנגד עיניה ממדי ההתבוללות.

כאשר לימדה עברית בצרפת, פגשה כמה יהודיות עשירות העטופות במעילי פרווה וענודות בתכשיטי יהלומים. חלק מהן אמרו שטוב להתבולל, והעידו בגאווה כי ילדיהן לומדים בבתי ספר מעורבים. עוד טענו שהשואה התרחשה בגלל שהיהודים התבדלו מהגויים והסתגרו בגטאות. צידוניה היתה מזועזעת לשמע דבריהן. צערה עורר אותה ללמוד יהדות ביתר שאת ולהתחזק בשמירת התורה והמצוות.

פעם, לאחר שחזרה לארץ, טיילה בכיכר דיזנגוף וראתה כיצד חברי כת הארי קרישנה מקרבים אליהם צעירים. "מדוע עלי לצאת לחו"ל להציל יהודים?" חשבה, "הרי גם כאן יש איום רוחני על היהדות, וצריך להציל את הנוער התועה בשדות זרים!" היא הרגישה שעליה לרתום את יכולתה הרטורית כדי ללמד תנ"ך וערכי יהדות במקום ספרות סתמית. זו תהיה המהפכה הפרטית בחייה.

כעת חשה צביטה בלב. אוי! הלוואי שיכולתי באמת ללמד תנ"ך ולא ספרות! אבל איך אומר זאת למנהל? הרי קבענו להיפגש לגבי הוראת ספרות, כפי שפרסם בעיתון. איך אוכל להסביר לו שמאז שהתחלתי ללמוד לפני שנה בסדנה ללימודי היהדות, אני רק מתפללת שאוכל ללמד תנ"ך ומייחלת להנחיל לבני הנוער תכנים רוחניים החשובים לגיבוש זהותם היהודית?! לא! לא אוכל לעשות זאת! הרי אחשב בעיניו כאדם לא רציני, וכשיראה שאני דתית אף יחשוד שיש לי כוונות מיסיונריות להחזיר בתשובה את הנערים והנערות...

צידוניה נכנסה מרחוב אבן גבירול לרחוב פרישמן. עוד מעט תתייצב מול לוח מערכת השעות לשנה הבאה. שוב תלמד את הנושאים הספרותיים שהיא מלמדת כבר כמה שנים בעל כורחה: 'גיבור' מול 'אנטי-גיבור', 'דמות עגולה' לעומת 'דמות שטוחה', אנלוגיה, מטאפורה, סיפור מסגרת, קונוטציות, אסוציאציות. ריבונו של עולם, האם זה מה שיש לי להעניק לצעירים מצפון תל אביב?! האם לא עדיף לך שאלמד אותם תנ"ך?! אבל היא ידעה היטב שלא תוכל להסביר למנהל שהטקסט התנ"כי טעון יותר, אמיתי יותר, ומעל לכל הכרחי כדי לבנות אישיות יהודית.

בדמיונה ראתה את עיני הנערות מצטעפות מסיפור תפילת חנה, את עיני הנערים יוקדות כאשר תספר להם על כיבוש הארץ על-ידי יהושע בן נון מבחינה אסטרטגית ורוחנית. דמיינה שכל הכיתה מתרגשת מניתוח פרק שירה בתהילים, בדיוק כמו בשיעורים שהעבירה לנוער יהודי בחו"ל. היא נזכרה בלימוד החווייתי במחנות החורף והקיץ בשווייץ, בשיעורי התורה ב'כרמל קולג'' בלונדון ובמפגשי הלימוד והעיון בפילוסופיה יהודית עם סטודנטים בצרפת, ושוב התמרמרה בלבה: מדוע שלא אעשה שליחות כזאת בארץ? הרי בבית ספר תיכון בישראל, ובפרט בתל אביב, זקוקים לזהות יהודית הרבה יותר מאשר לניתוח ספרותי גרידא?!

כאשר מחשבותיה גברו, החליטה לחזור לרובד המציאות. הרי עליה לשמוח שתוכל לעסוק במקצוע שלה, הוראת ספרות, דבר שאינו פשוט כלל בימים אלו. ובכלל, דרך ארץ קדמה לתורה. היא כעסה על עצמה על כך שהיא משתעשעת באשליות ומטפחת בקרבה רצונות שווא. כמעט גערה בעצמה בקול רם לעיני העוברים ושבים: צידוניה, תהיי מציאותית ותפסיקי לחלום בהקיץ!
היא הגיעה לכיכר דיזנגוף וחצתה אותו. מזרקת המים של יעקב אגם, 'העוגה המנגנת', הסתובבה והתיזה מים לכל עבר, לקול הכינורות הסימפוניים המושמעים בעת ובעונה אחת. לאחר שחצתה את הכיכר ירדה במדרגות ונכנסה בשערי בית הספר התיכון.

מיד בכניסה מצאה את חדר המנהל וניצבה על סף דלתו. מר ערד יצא לקראתה ואמר במבט מלא ציפייה:

"הו! זו את, צידוניה! לפני שנתחיל לדבר, יש לי שאלה דחופה אלייך, ותסלחי לי על שינוי הכיוון הפתאומי...", ואז ביקש, כמעט התחנן: "בדיוק כעת התעוררה אצלי בעיה קשה. אולי תעשי לי טובה גדולה ותסכימי ללמד אצלנו תנ"ך, למרות שאת מורה לספרות?".

יצירת קשר לסיפור השגחה פרטית שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il