גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 228ראשיהפצה

אין רב בעירו - בגליון השבוע

מה יעשה רב אזורי ותיק, שקיבל מכתב איום מהרשות לענייני דת, ובו תביעה חד משמעית לעבור להתגורר בתחומי המועצה בה הוא מכהן? ● הבעיה מתעצמת כאשר הרב מכהן בקיבוץ או מושב שמחללים שבת ואין בהם מניין.
01/02/07, 13:41
עפרה לקס

בקיץ האחרון קיבלו כמה עשרות רבנים, כולם רבני אזורים, קיבוצים או מושבים, מכתב מטעם הרשות הארצית לענייני דת. במכתב לא היתה ברכת 'קיץ טוב' וגם לא דיווח על נופשון מאורגן. היה זה מכתב איום.


הרב זמל טוען כי הוא שמע את דה הרטוך אומר על הרבנים כי הם 'פושעים' ו'עבריינים'. הוא אף מצביע על העובדה כי רב שמפסיק את כהונתו – בין אם בשל פרישה לגמלאות או להבדיל פטירה – אין רב שמחליף אותו. "המערכת כאילו דואגת ליישובים וקובעת שהרבנים צריכים להתגורר קרוב כי היא רוצה בטובתם, אבל בעצם היא לא רוצה רבנים"
"מתעורר החשש שאינך גר במקום כהונתך (התחום המוניצפילי של המועצה)... זאת לכאורה בניגוד לנדרש ולמצופה מרב יישוב או אזור". המכתב יידע את הרבנים על הקמתה של ועדה אשר בסמכותה לסיים את כהונתם של רבנים אשר אינם מתגוררים, או שמרכז חייהם אינו מתנהל במקום שבו הם מכהנים.

הרבנים התבקשו להצהיר בכתב על המקום שבו הם מתגוררים, והמכתב המשיך ופירט שאם לפי ההצהרה הרב אינו מתגורר במקום שבו הוא מכהן, יינתנו לו 3 חודשים לעבור דירה לשם. בהמשך מציין המכתב כי לרשותו של הנמען יעמדו עוד 9 חודשים למעבר דירה, אם לא הצליח להתארגן; אולם בתשעת החודשים האלה לא תשולם לרב משכורת, לא יוענקו לו התנאים הנלווים ומעמדו יהיה כמעמד 'עובד הנמצא בחופשה ללא תשלום'.

הרבנים המופתעים הרגישו תחושת מחנק. מישהו מאיים לקחת להם את המשכורת. כיוון שכמה עשרות מהם מאוגדים בארגון ארצי, הם מיהרו להתארגן, ושכרו עורך דין (לא דתי, אגב) שמשוכנע עד תום בצדקתם. בג"ץ דחה אמנם את העתירה וקבע שהיא מוקדמת מדי, משום שהמדינה עדיין אוספת חומר על הרבנים, וכן תקיים ועדה שימוע פרטנית. העותרים טוענים שהם ניצחו ושהעתירה נדחתה כי המדינה נסוגה – אם כי עניבת החנק לא הוסרה עדיין מצווארם.

מנגד עומד עורך הדין אמנון דה הרטוך ממשרד המשפטים, מי שעומד מאחורי יוזמת המכתב לרבנים, מחכך ידיו בהנאה וטוען: אנחנו ניצחנו. המדינה הרי דחתה את העתירה. לטענתו של דה הרטוך, הוא מגן על ישראל מפני בעיותיה הכלכליות, שרבות מהן הוא תולה במשכורות גבוהות – גבוהות מדי, לדבריו – של רבני יישובים. 

הרב קל"ב

תחילתו של המהלך ביוזמה של עו"ד נחום לנגנטל, כשהיה חבר כנסת. לנגנטל, שרצה לעשות סדר במגורי הרבנים, הציע הצעת חוק שלפיה רבני ערים, רבני מועצות מקומיות, רבני שכונות ורבני אזורים יחויבו להתגורר במקום שבו הם מכהנים. לאחר שהתברר ללנגנטל שלהיות רב אזור פירושו, פעמים רבות, להיות רב של יישובים שאין בהם אוכל כשר, מניין ביום חול ואפילו בשבת, ולאחר שאמרו לו אנשים חילוניים שהם מכבדים את הרב, אבל אינם רוצים שיגור בקרבם, הוא השתכנע להוציא את הרבנים האלה מן החוק.

ההצעה עברה גלגולים נוספים, שבאחד מהם הוצע כי רבני האזור יחויבו להתגורר במרחק שאינו עולה על 25 קילומטרים ממקום כהונתם; אך סעיף זה לא נכנס בסופו של דבר לחוק 'מגורי רבנים במקום כהונתם, תשס"ג/2002'. 

מאוחר יותר יטענו העותרים את טיעון ה'הסדר השלילי': כלומר, המחוקק הוציא במודע ובמכוון את הרבנים הללו מן החוק המחייב אותם להתגורר במקום כהונתם, ולכן הרשות אינה יכולה לדרוש זאת מהם עתה. 

הרב של גוש תל מונד מזה כמה עשורים הוא הרב אשר זמל, המתגורר בבני ברק. בערך 25 קילומטר, אבל זה לא העניין. הרב זמל כועס מאוד על דה הרטוך ועל המדינה. הוא אומר שיחסי עובד-מעביד אינם מוסדרים כיאות ושמצבם של הרבנים בשפל. נקודת השבירה, הוא מצביע, היתה הרגע שבו פורק משרד הדתות, והמדינה בחרה להיות לדבריו 'מדינת כל אזרחיה'.

לדבריו לדה הרטוך יש כיפה לראשו, אבל יש לו איבה אישית כלפי הרבנים והוא אינו רוצה בטובתם. זמל מספר שאף שיש לו מערכת יחסים טובה מאוד עם המושבים שבהם הוא מכהן כרב, הם אינם רוצים שהוא יבוא לגור אצלם, וגם מבחינתו זה לא מתאים. מעבר לכך, קיימות מועצות אזוריות ששכירת דירה בהן היא יקרה מאוד, והרבנים, שמשכורתם אינה גבוהה, אינם יכולים לעמוד בה.

תחום המושב


דה הרטוך מביא כדוגמה רבנים שעובדים גם במקום שבו הם מתגוררים, ובכך 'סוחטים' שתי משכורות, רב אחד שהמשכורת שלו מנופחת מעל ומעבר, בעוד הרשות המקומית קורסת, והוא טוען שהם רק קצה קצהו. מכאן מובנת המוטיבציה הניכרת בקולו להילחם, ובכל הכוח, ואם יישפכו כמה תינוקות עם המים זה כנראה לא ממש נורא
עו"ד רענן בר-זוהר נבחר לייצג את העותרים בפרשה. בר-זוהר, כאמור, מתעקש שהעתירה לא הוגשה מוקדם מדי, ופסיקת בג"ץ נקטה לשון כזאת משום שעו"ד דה הרטוך חזר בו ברגע האחרון. "ב-13 באוגוסט נשלח מכתב ל-110 רבני אזורים ורבני יישובים, כי עליהם להעתיק את מקום מגוריהם למקום כהונתם בתוך שלושה חודשים בדיוק", מסביר בר-זוהר. "אם לא תעשו כן, נכתב תופסק כהונתכם ויופסק שכרכם". המדינה אמרה שהיא מקימה ועדה שתבדוק מי מתגורר במרחק העולה על 2 ק"מ ממקום הכהונה, ומי שמתגורר מחוץ לטווח הזה יפוטר.

העתירה של בר-זוהר לבג"ץ היתה מלאה טיעונים ממינים שונים. טענת ההסדר השלילי שציינו (שהתושבים אינם רוצים שהרב יגור בקרבם), טענת יוקר המחיה וגם טענת השיהוי – שנים ארוכות לא דרשה המדינה מן הרבנים להתגורר במקום כהונתם, ולפי היסטוריית הפסיקה יש בכך כדי לחזק את הטיעון של הרבנים, שלפיו יישארו במקום המגורים הנוכחי שלהם.

הטיעון הרביעי הוא העמוק ביותר, ודן במהות תפקידו של הרב. לפי המחוקק, רב שמונה באופן רשמי מטעם המדינה, אסור לו להיות מעורב בחיי הקהילה. הרבנים רושמים לנישואים, עורכים לוויות ואזכרות ודואגים לעירוב – כלומר, לדברים טכניים. מן הדין הם אינם צריכים להיות מעורבים בחיי הקהילה. ואם כך, מדוע בעצם לחייב אותם לגור במקום כהונתם?

מוזר לשמוע טענות כאלה מפיהם של רבנים.

"הרבנים פועלים בכמה כובעים. פרט לכובע שקבעה המדינה, הם פועלים, כל אחד ואחד לפי מידת המעורבות שלו, בקהילה, אבל זה תלוי ברצונו החופשי. ברוב היישובים האלה מתגוררים אנשים חילוניים, שאינם רוצים שהרב יתגורר אצלם. וזו גם איננה חובתו", אומר בר-זוהר.

וישנה גם טענת 'השיקולים הזרים'. הסעיף הזה, המעניין ביותר, הוא גם הסעיף שבו לא היו לבר-זוהר וללקוחותיו ראיות חותכות, אבל הם מציגים התבטאויות של דה הרטוך שלפיהן הוא אמר לרבנים שהם יקרים מדי למערכת. הרב זמל טען כי הוא שמע את דה הרטוך אומר על הרבנים כי הם 'פושעים' ו'עבריינים'. ראיה אחרת היא שרב שמפסיק את כהונתו – בין אם בשל פרישה לגמלאות או להבדיל פטירה – אין רב שמחליף אותו. "המערכת כאילו דואגת ליישובים וקובעת שהרבנים צריכים להתגורר קרוב כי היא רוצה בטובתם, אבל בעצם היא לא רוצה רבנים". 
 
כל רב לגופו

כתוצאה מהבג"ץ שהגישו הרבנים, אומר בר-זוהר, קיימה המדינה דיון פנימי, שבמהלכו אמרו אנשים לדה הרטוך כי הטיעונים של העותרים טובים והדרישה שלו גורפת.

המדינה הגיעה לבג"ץ, ואמרה שהיא כלל אינה מתכוונת להפסיק את המשכורת לאף אחד, ושהיא תקיים ועדת שימועים שבמהלכה ייבדקו הרבנים אחד אחד. "על-פי הודעת המדינה, היא מצויה בשלב של איסוף מידע", קבעו השופטים. "לאחר מכן ייערכו שימועים פרטניים ויבורר עניינו של כל אחד מהרבנים בנפרד. עד לקבלת ההחלטה הפרטנית לא יחול שינוי במעמדם של העותרים. אם וכאשר יוכרע עניינם של העותרים, או מי מהם, וייקבע כי עליהם לקיים את תנאי חוזר המנכ"ל, תינתן להם האפשרות וההזדמנות לעתור לבית המשפט המוסמך כנגד ההחלטה. טענותיהם של העותרים לעניין זה שמורות להם".

העתירה, קבע בית המשפט, נדחית.

עו"ד דה הרטוך מפרש כאמור את פסיקת בג"ץ כניצחון. העתירה הרי נדחתה. "עמדתה של המדינה", הוא מסביר בניגוד למה שצוין במכתב לרבנים, "היא שכל רב יידון לגופו של עניין, ושזכותו להשמיע את טענותיו".


לפי המחוקק, רב שמונה באופן רשמי מטעם המדינה, אסור לו להיות מעורב בחיי הקהילה. הרבנים רושמים לנישואים, עורכים לוויות ואזכרות ודואגים לעירוב – כלומר, לדברים טכניים. מן הדין הם אינם צריכים להיות מעורבים בחיי הקהילה. ואם כך, מדוע בעצם לחייב אותם לגור במקום כהונתם?
לדה הרטוך מציק עניין שהוא קורא לו "משפטי-מוסרי": "יש אנשים שמונו באופן זמני לפני 40 שנה, משום שהיה לפתע מחסור. מינו, זאת אומרת שהציבור לא בחר, והרי ידוע הכלל ש'אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור'".

אבל זו אינה מסגרת הטענות העיקרית שלך.

"לא. המסגרת העיקרית היא שהיה מכרז פתוח להמינוי רבני אזורים. המכרז כלל דרישה של מעבר למקום הכהונה. היו כאלה שראו את הדרישה הזו והחליטו שלא לגשת. מי שהגיש ונבחר, לא גר. אותי לימדו שטוב שלא תידור מאשר תידור ולא תקיים". הרבנים, אגב, טוענים כי לא היתה התחייבות כזאת.

החוק שותק ולא אומר דבר דווקא בנוגע לרבני ההתיישבות.

"אני לא יודע למה החוק שותק. אבל חוזה הוא חוזה".

האם אתה משוכנע שגם רבנים שמונו לפני 40 שנה חתמו על מסמך כזה?

"כל מקרה צריך להיבדק לגופו, ויש גם נסיבות שיכולות להקל על אנשים מסוימים. אבל אם מישהו נבחר וחתם לפני שנתיים, הוא צריך לעבור".

רב עם הרבנים

דה הרטוך ממשיך ומסביר כי תפיסתו את הרבנות היא תפיסה הוליסטית, של קהילתיות ומעורבות, ובעצם לא לפי מה שדורש החוק. נוסף לכך, אולי בשל עבודתו כראש תחום תמיכות במשרד המשפטים – תחום שנלחם בשחיתות כמו דון קישוט בתחנות רוח – הוא רואה בכל מקום שחיתות, גם של רבנים. ומבחינתו הפרט מלמד על הכלל.

דה הרטוך מביא כדוגמה רבנים שעובדים גם במקום שבו הם מתגוררים, ובכך 'סוחטים' שתי משכורות, רב אחד שהמשכורת שלו מנופחת מעל ומעבר, בעוד הרשות המקומית קורסת, והוא טוען שהם רק קצה קצהו. מכאן מובנת המוטיבציה הניכרת בקולו להילחם, ובכל הכוח, ואם יישפכו כמה תינוקות עם המים זה כנראה לא ממש נורא. בג"ץ, גם אם דחה את העתירה, הכריח את דה הרטוך ושות' לרכך את כוונותיהם.

הרבנים טוענים שאתה נגדם. כיום אין מחליף לרב שיוצא מן המערכת.

"למדינה יש רצון ששירותי דת יסופקו לכלל התושבים, אבל צריך לקבוע סטנדרטים. את מסכימה איתי שרב של יישוב דתי עובד הרבה יותר קשה מאשר רב של יישוב לא דתי? למה ששניהם יקבלו את אותו היקף משרה ואותה משכורת? על הסטנדטיזציה הזאת יושבת ועדה בראשותי. אנחנו בינתיים בהמתנה. אגב, משכורת של 4000 שקלים, שהרבנים ציינו בעתירה שלהם, היא משכורת של רב מתחיל. רב שמכהן 12 13 שנה יכול לקבל בין 15 ל-20 אלף ₪, היות שלוקחים בחשבון בוותק גם שנים של כולל, שזה טיעון מפוקפק".

דה הרטוך מסכם ואומר שהגישה של המדינה לרבנים הייתה ועודנה מכובדת, אבל בשל היותה משלמת את משכורותיהם, זכותה וחובתה לברר היכן הם מתגוררים.

"היה רב ששאלתי אותו למה הוא טוען שהוא גר בעיר אחת, אבל במרשם האוכלוסים הוא רשום כמתגורר העיר אחרת. הרב השיב לי שהוא פשוט רוצה את הטבות המס שיש בעיר האחרת, אבל הוא לא באמת מתגורר בה". עכשיו הקול של דה הרטוך עולה בשני טונים: "אז אם מישהו חושב שזה בסדר, יש לו מחלוקת קשה איתי".

ofralax@gmail.com