גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 228ראשיהפצה

המפץ הגדול - שולחן עורך

נפילתו של רמון מבשרת את המפץ שיביא לפירוק מפלגת קדימה ● מלקחי הרשעת רמון: להתרחק מאווירה של קלות ראש ופתיחות בלתי-מסויגת בין גברים ונשים.
01/02/07, 13:41
עמנואל שילה

1.  השר חיים רמון, מהמוכשרים והמתוחכמים בפוליטיקה הישראלית, נפל בגלל נשיקה מטופשת. הרס את הקריירה הציבורית שלו למען ספק-הנאה של רגע. הכשילו אותו הביטחון העצמי המופרז שלו, אורחותיו חסרי-הרסן ביחסיו עם נשים, והרגלו לרדות בגורלם של אחרים ולהכפיף אותם אל רצונו. מוות וחיים ביד הלשון.

חיים רמון הוא האיש שיצר עבור אריאל שרון את הפלטפורמה הפוליטית שאפשרה לו לחמוק מדין תנועתו ומתשלום מחיר על בגידתו האידיאולוגית. בעקבות הגירוש, שרון חשש שמתפקדי הליכוד יעדיפו את נתניהו על פניו. רמון הקים עבורו את האלטרנטיבה של קדימה, מפלגה שמיום ליום מתגלים פניה האמיתיים כמפלגת המושחתים והאופורטוניסטים. לכן יכול רמון להיחשב בצדק כחבר במסדר הנופלים של מקדמי ההתנתקות, יחד עם אריאל ועומרי שרון, דן חלוץ, יונתן בשיא, משה קצב ועוד רבים. כאיש שמאל מובהק היה רמון ממובילי רעיון גדר-ההפרדה, וממקדמי 'תוכנית ההתכנסות' שבמסגרתה אמורים היו להיחרב כל היישובים שמחוץ לגדר. ברוב המקרים המיומנות הפוליטית של רמון היתה חוכמה-להרע, מימי 'התרגיל המסריח' שרקם עם אריה דרעי ועד למהלך הפוליטי שכונה 'המפץ הגדול'. אין להצטער על היעלמותו הצפויה משדה הפוליטיקה.

2. חיים רמון הוא הראשון ברשימת מורשעי 'קדימה'. ברשימת הנחקרים והחשודים נמצאים גם ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר האוצר אברהם הירשזון, ח"כ צחי הנגבי וח"כ רוחמה אברהם. קואליציית השמאל של קדימה והעבודה נחלה כישלון חרוץ בניהול המלחמה בלבנון ואיבדה לחלוטין את אמון הציבור. סקרים מנבאים ל'קדימה' גורל דומה לזה של שינוי, וניצחון ברור לליכוד ולנתניהו. מהמפץ הגדול ההוא יישאר מפץ אחר, שבעקבותיו תתפרק קדימה למרכיביה הבסיסיים. חלק יחזרו לליכוד, חלק לעבודה, וחלק יתפוררו ויאבדו בחלל הפוליטי.

זו כנראה הסיבה שבגללה לא ניכר לחץ תקשורתי על חברי הכנסת להקדים את הבחירות, למרות שהשחיתות, הכישלון ואובדן האמון מחייבים זאת. בנסיבות אחרות, המפלגות החברות בקואליציה היו מותקפות על שאינן נוטשות, וחברי כנסת מכובדים ששולבו ברשימת קדימה היו נשאלים אם אינם מתביישים להיות במפלגה שראשיה מושחתים. אבל כשהאלטרנטיבה הברורה היא נתניהו, ופרויקט הקאם-בק של אהוד ברק עוד לא הצליח להמריא - התקשורת שותקת.

3. כישלונו של רמון יכול להצמיח תועלת אם יוביל לחשבון נפש על תרבות הרגלי קלות-הראש הנהוגה בין גברים ונשים, שרק במסגרתה יכולה היתה להתרחש תקרית חמורה שכזאת. רמון אולי אשם בחירות הפולשנית שנטל לעצמו, אבל סביר שלא היה מגיע לכך אלמלא הקירבה קלת-הראש שאליה הגיע עם המתלוננת ביוזמתה. יותר קשה להציב גבולות באווירה שבה חיזורים ופלירטוטים נחשבים לעניין לגיטימי ואפילו רצוי. רק כאשר מתרחקים מן הכיעור ומן הדומה לו, אפשר להיות בטוחים שלא ייווצרו אי-הבנות לגבי המותר והאסור בין גברים לנשים.

חז"ל הדריכונו ללמוד לקח מכישלונם של אחרים, ולנקוט באמצעים כדי שלא ניפול במה שנפלו הם: "הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". עבריינים ופורצי-גדר יש בכל חברה, והרמב"ם כבר כתב שאין ציבור שאין בו אנשים פרוצים בעריות. אבל לגבי מי שמלכתחילה מבקשים להישמר מן החטא, תפקידה של החברה ליצור גדרות וסייגים שישמרו עליהם.

החברה הדתית צריכה להיזהר מפני חלחול הנורמות החילוניות אל תוכה ופריצת גדרי הצניעות בין גברים לנשים. בשנים האחרונות מופצות הוראות ותקנונים שנועדו בעיקר למנוע פגיעה בנשים תוך ניצול פסול של סמכות ותלות. אך הואיל ומדובר לא רק בעבירה שבין אדם לחברו, מן הראוי לפקוח עיניים ולגבש דרכי מניעה גם כלפי מקרים שבהם מה שנחשב לעבירה מבחינה הלכתית לא בהכרח פסול בעיני החוק החילוני. 

זכויותיו וחובותיו

רבים יסכימו שלאלוף יאיר נווה יש זכויות רבות בתחום הלחימה בטרור והצלת נפשות מישראל. לפני מספר חודשים גם נפצע בנו של נווה בעת לחימה נגד מחבלים בשכם.

אך כפי שמעשיו הרעים אינם מבטלים את זכויותיו, כך גם זכויותיו אינן מבטלות את הביקורת הקשה כלפיו על התפקיד המרכזי שהיה לו בהרס יישובי צפון-השומרון, בפשיטה האלימה בעמונה, ובהרחקתם של כעשרים מתושבי המאחזים מביתם וממשפחתם בצווים שעומדים בתוקפם גם בימים אלו.

רכישת שטחי פרסום לצורך הבעת תמיכה באלוף נווה לא תשנה את עמדת מערכת העיתון בעניין זה, וגם לא את דעת רובם הגדול של קוראיו, כפי שיעידו עשרות תגובות-המחאה נגד המודעה שהתקבלו במערכת, שמקצתן פורסמו במדור המכתבים. ההערכה לה ראוי נווה על פועלו מול האויב לא תבטל את הדרישה להענישו על אחריותו לפשעים שנעשו בעמונה. במאבק שמנהל נווה מול מי שהוא סימן אותם כימנים קיצוניים ומסוכנים, ליבנו עם הנענשים ללא משפט ועם המפגינים למענם.

בשבוע שבו ישב נווה עם ועדת שרים מיוחדת, שהתכנסה כדי להחליט על הסלמת האכיפה המפלה בחומרתה נגד מתנחלים, אין לי אלא לחזור על מה שפרסמתי כאן אך לפני שבועיים:

"בימים אלו מלאה שנה לפשיטה המשטרתית האלימה והפוגרומיסטית בעמונה. המערכת השלטונית והמשפטית לא גבתה עד היום מחיר מאף אחד מבין מובילי המבצע הנפשע הזה. קציני משטרה שפיקדו על דיכוי המהומות האלימות והמסוכנות של ערביי ישראל שילמו מחיר אישי כבד, אבל מפקדי פוגרום עמונה אפילו לא נדרשו לעמוד בפני ועדת חקירה... "בנסיבות אלו, גביית מחיר ציבורי-חברתי היא צעד הכרחי למניעת הפשע הבא. על כן יש לברך על ההפגנות מול ביתו של האלוף יאיר נווה, ועל כך שיונתן בשיא, מי שהיה ראש מנהלת הגירוש, נאלץ לעזוב את ביתו".