חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 229ראשיהפצה

הנפש מצאה תשובה - בגליון השבוע

מחלת הסרטן ממנה נפטרה חברתה הטובה, שברה את האמון של אורלי טוויטו בתורת הפסיכואנליזה המקובלת, לפיה טיפלה באנשים ● היא עזבה את האוניברסיטה והחלה לנדוד בין כתות רוחניות שונות.
08/02/07, 12:20
עודד מזרחי

"כבר בילדותי", מספרת הפסיכולוגית אורלי טוויטו, "שאפתי ללמוד ולדעת על נפש האדם. האמנתי בכל לבי שאמצא בפסיכולוגיה את התשובות לפתרון הבעיות האנושיות. זה היה אך טבעי שאחרי הצבא התחלתי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב.
"מתחילת דרכי נמשכתי לפסיכואנליזה, לכתבי פרויד, שנגעו בעל-מודע וברבדים הנסתרים של הנפש המשפיעים על חיי האדם.

 
"כולם ישבו על הארץ בישיבה מזרחית ועשו מדיטציה כדי להיכנס לנפשם ולהתחבר לאלוקות. ואז היה עלינו לכרוע על הרצפה. באותו רגע גופי קפא. ניסיתי לכרוע, ולא הייתי מסוגלת. משהו בתוכי לא נתן לי. נזכרתי בערבים הכורעים במסגד והייתי מזועזעת מכך שאני חלק מדבר כזה. בחזרה לתל אביב הבליחה בי בפעם הראשונה המחשבה שאני יהודייה"
ככל שהתקדמתי, התמקדתי בהם. בגיל 28 סיימתי לימודי תואר שני. כדי לקבל הסמכה לטיפול קליני, התמחיתי במשך ארבע שנים נוספות. נוסף ללימודים הרגילים חיפשתי משהו מעמיק יותר, ולמדתי באופן עצמאי פסיכואנליזה לאקאנית. הצטרפתי לחבורת פסיכואנליטיקאים מדרום-אמריקה שפתחו קבוצות לימוד בישראל. הייתה זו הפעם הראשונה שסטיתי מהמסלול הממסדי המקובל".

כיום אורלי טוויטו, בשנות הארבעים לחייה, היא מטפלת מנוסה בעלת קליניקה פרטית, המלמדת תחומי טיפול נפש מגוונים במכללת 'בית רבקה' בכפר חב"ד ועורכת סדנאות פרטיות בנושאי מודעות וזוגיות. היא מתגוררת ברחובות ונשואה לישעיהו, העובד בתפקיד ניהולי במשרד האוצר, ויש להם שבע בנות מנישואיהם הקודמים (לאורלי אחת ולישעיהו שש).

מה מייחד את הפסיכואנליזה לעומת הפסיכולוגיה המקובלת?

"הפסיכואנליזה מסתייגת מהאבחנות המקובלות של מאניה-דיפרסיה (דיכאון), סכיזופרניה (פיצול אישיות) ופראנויה (פחד רדיפה). האבחנות שלה מתייחסות יותר לפנימיות של התהליכים, למבנה הנוירוטי ולמבנה הפסיכוטי, הקשורים אמנם ליחסים של האדם עם הזולת – אבל כפי שהם מופנמים אצל האדם ולא כפי שהם באים לביטוי בפועל בחוץ. ההתמקדות היא בחוויה הפנימית ופחות בחיצונית.

"תפקיד הפסיכואנליזה הוא לחקור את הפנימי והלא מודע הזה, והיא בעצם הפסיכולוגיה העמוקה ביותר. פסיכולוג רגיל בודק את התנהגות האדם: מהם הרגלי השינה שלו, מתי צץ אצלו הדיכאון וכו', ולפיה מאבחן אותו, ואילו הפסיכואנליזה מתמקדת יותר במבנה הנפשי שלו, ובמבנה היחסים שלו עם הזולת".

בלימודי הפסיכואנליזה נקשרה אורלי לפרופסור ארנסטו פיצ'וטקה, מורה שבו האמינה מאוד. כמו יתר הפסיכואנליטיקאים, היא הרגישה התנשאות כלפי השאר, וחשה שהיא שייכת לקבוצת האנשים המעמיקה ביותר עלי אדמות. באותן שנים עבדה באוניברסיטת בר-אילן, ב'אברבנאל' וכן ב'איכילוב'.

המחלה חשפה את השקר

במסגרת לימודי הפסיכואנליזה הכירה את גילי, הצעירה ממנה בחמש שנים, בחורה שמחה ולבבית וגם מעמיקה. שתיהן נקשרו אחת לרעותה. הפסיכולוגיה הפכה לייעודן בחיים, והן הגו בו יומם ולילה וניהלו במשך שעות שיחות עומק על הנושאים שמילאו את חייהן. הפסיכולוגיה לא היתה מקצוע בלבד עבורן; הן חיפשו באמת מה יכול לחולל שינוי בנפש האדם.

"לאחר חצי שנה של קשר פורה", מספרת אורלי, "הודיעה לי גילי שהתגלה אצלה סרטן. היא סיפרה כי בעבר כבר היה לה גידול, אך הוא הוסר. אז ראתה חלום שבישר לה על הגידול, וגם הפעם חלמה שהיא מגיעה לבית חולים שעליו תלוי שלט: 'ברוכים הבאים לבית החולים למחלות אונקולוגיות'. היא נבהלה, מפני שהבינה שלחלום יכול להיות מסר ממשי – בניגוד לפסיכואנליזה, שמתייחסת אליו כמשקף את הלא מודע ותו לא. בעקבות החלום הלכה להיבדק, והסתבר לה שהיא שוב חולה".

כשהתגלתה המחלה, גילי הייתה מטופלת, כמו יתר עמיתיה, בטיפול פסיכואנליטי, והעריצה את הטיפול ואת המטפל. כעת החלה התמודדות מידית, שכללה כריתת שד, הקרנות וכל היתר. גילי הפכה מאישה יפה עם עתיד מבטיח לאישה פגועה בגופה שעוברת הקרנות ושערה נושר. היופי, ההגשמה העצמית, הקריירה – קרסו לגמרי.
 
לפתע חשה גילי, יחד עם אורלי, כי העיסוק בפסיכואנליזה מנותק מהחיים. המפגש החזיתי עם בעיה אמיתית השאיר אותן חסרות אונים. התברר כי הידע הפסיכולוגי שלהן לא העניק להן כוח להתמודד. גילי נטשה את הטיפול לאחר חודשיים, ובעקבותיה אורלי. הן קלטו שיש שני תחומים: ההתמודדות בחיים והדיבור הסטרילי עליהם. היתה זו נקודת השבר של שתיהן. כשם שכאב להן לגלות את המחלה, כאב להן להיווכח שמה שתפסו עד כה כאמת הוא דבר המנותק מהחיים.

"הרגשתי שאני צריכה כעת לתת את עצמי ממש, ולא רק לדבר", מספרת אורלי. "שילמתי הון עבור לימודי וגם גביתי הון ממטופלי, אבל התחוור לי שהחיים האמיתיים מתנהלים בקו מקביל לפסיכואנליזה. תמיד למדתי שאסור למטפל להזדהות עם המטופל, ופתאום חשתי ברגש אנושי פשוט ובריא, שאני מזדהה עם אדם סובל שאני אוהבת.

"התחלתי לראות", היא אומרת, "שאנשי הפסיכואנליזה מאמינים בפרויד ובממשיכי דרכו בדיוק כמו שכל חברי כת אחרת מאמינים באל שלהם. הם מביטים במציאות בעיני התיאוריה ושבויים בה. התחלתי לשים לב שככל שהטיפול הפסיכואנליטי נמשך, כך גדלה בדידותו של המטופל. יום אחד אמרתי לפרופ' פיצ'וטקה: 'הבטן שלי צורחת שאני לא יכולה להיות פה יותר'".

גילי ואורלי החלו לחפש מענה אלטרנטיבי למצוקה. לא היה כמעט מטפל שהן לא ביקרו אצלו. גילי הפעילה על עצמה עבודה מחשבתית. היתה לה שליטה מדהימה על מה שהתרחש בגופה, והיא היתה מסוגלת לערוך סריקה לאורך גופה כדי לזהות אם התפתח גידול במקום מסוים.

היו הצלחות מסוימות; בכוח ההילינג הצליחה גילי לצמק גידול גדול בגב התחתון, אבל לא למגרו כליל. המורפיום שקיבלה לא הספיק לשיכוך כאביה, אך אורלי וידידים נוספים הצליחו בעזרת הילינג לשככם. החיפוש אחרי האמת השתלב בניסיון הנואש להתרפא. שתיהן האמינו בכל מאודן שיש דרך להתרפא, אבל לא ידעו מהי.

גילויים מהעולם שמעבר


"המטפל היהודי צריך לדעת שני דברים. שלכל סימפטום, לכל דבר שלילי, יש פוטנציאל חיובי, מפני שבכל דבר יש חיות אלוקית. נקודה נוספת היא שלכל דבר יש תכלית. לא באנו לעולם הזה כדי לסבול ולהיות קרבן לכל אירועי חיינו הקודמים, אלא כדי לצמוח ולהתפתח. ההתייחסות של האדם לבעיה שלו קובעת את פתרונה"
ככל שהמחלה התקדמה, החלה גילי לקבל גילויים עליונים. היא הצליחה לחדור לנפשה של אורלי ולראות את כל הדמויות בחייה ואת אופי היחסים ביניהן וכך לטפל בה, בדרך שבסופו של דבר הפכה לגישה הטיפולית של אורלי. המחלה הוציאה ממנה את כל הטוב הגנוז בה. בני משפחתה וחבריה סברו שהיא נאחזת בעניינים מיסטיים כטובע הנאחז בקש, אך אורלי האמינה בחיפוש שלה. היה ברור להן שיש גישה בלתי אמצעית לרבדים פחות מודעים בנפש, וכן לאירועי חיים קודמים.

גרורות המחלה התפשטו בגופה של גילי, שהלך ונחלש. היא הגיעה למצב של השלמה, לחשיבה שכל דבר שקורה לה הוא הטוב ביותר. היא קיבלה באהבה ובשמחה את הכול, גם כשלא היתה מסוגלת כבר לנשום. המצב החמיר מיום ליום, אבל היא לא שקעה במגבלות הקשות שנחתו עליה, אלא בהגדלת מרחב התמרון שעוד נותר לה.

בשבוע האחרון, כאשר היתה מסוגלת רק לשכב במיטה ולאכול ממתק, ביקשה שיביאו לה את הממתק האהוב עליה. היא היתה ממוקדת כולה בניצוץ הטוב האחד שעוד נותר. למרות שעברה טיפולים כימותרפיים מייסרים, דיבורה היה חיובי בלבד. אחיזתה בחיים הדהימה את הסובבים אותה, והיא נסכה בכולם אופטימיות.

יום אחד ביקשה גילי מאורלי: "תהיי לידי. אני מפחדת להירדם הלילה".

אורלי שמעה את עצמה עונה: "אין לך מה לפחד. גם אם הגוף לא יחזיק מעמד, הנשמה לא יכולה למות אף פעם! אנחנו ניפגש, זה בכלל לא הסוף...".

באותו לילה נרדמה אורלי בביתה בקושי רב. לפנות בוקר היא ראתה, כמתוך חלום, את רוחה של גילי הבאה להיפרד ממנה. כשהתעוררה, היה לה ברור לגמרי שהמראה שראתה אמיתי. היא התקשרה מיד לחבר של גילי, שלא ידע מה אירע. הוא הלך לבדוק, ולאחר רגע בישר לה שגילי מתה.

"בשנייה ששמעתי את הבשורה", מספרת אורלי, "ידעתי שחיי לא יהיו מה שהיו לפני כן. אחרי שגילי נפטרה הבנתי שיש ממד רוחני בקיום האנושי, שהפסיכואנליזה לא נותנת לו מענה, ושעלי לחפשו. התחלתי לחפש כבר לפני כן, אבל פתאום הרגשתי שזה הכרחי, כי אירע משהו שלא ניתן להתעלם ממנו. התחלתי לעשות סדר בחיי, לראות את כל המקומות שבהם אני עטופה בשקר, ושמתי לב שעד כה הדבר היחידי שהנחה אותי בקריירה היה האגו. ראיתי ששום דבר לא נקי מזה, שכל דבר שאני רוצה בו נופל בסופו של דבר למלכודת האגו". 

רוגע של שבת

בתקופה זו נטשה אורלי את לימודי הפסיכואנליזה ואת 'איכילוב', שם כבר היתה מדריכה מומחית. ההחלטה לעזוב היתה הכרחית, למרות שלא ידעה עדיין לאן מועדות פניה. היה לה ברור שהיא צריכה לפנות מכאן לדרך חדשה.

היא הגיעה לכל מיני מטפלים אלטרנטיביים, ואף נרשמה לקורס של מטפלים על-פי תורות המזרח. אבל מהרגע הראשון היא הבינה שזה לא זה. היא חשה שיש אצלם אמת מסוימת, אבל התאכזבה מהשטחיות שלהם. איך אדם יכול ללמוד כמה חודשים וכבר לטפל באחרים?!

היא החלה ללמוד אצל אדם ששילב בודהיזם וקבלה. הוא היה מומחה גדול בחקר כתות, פגש בהודו אנשים החיים 150 שנה ויותר והכיר יכולות מדהימות נוספות. דרכו היא גילתה דברים מרתקים ואף תכננה לנסוע להודו. אבל כאשר החל לדבר על מצוות, אמרה לו שהיא רוצה לשמוע רק על מיסטיקה וקבלה ובשום פנים ואופן לא מעבר לכך.

לאחר מכן הגיעה לכל מיני מתקשרים כדי למצוא תשובות. המתקשרים הללו התחברו לישויות רוחניות נעלמות שגילו לה כל מיני דברים. מצד אחד התקשור נראה לה רציני, מפני שהיו כאלה שנתנו לה אינפורמציה נכונה, אבל דבר אחד הפריע לה: חוסר הסדר. היא שאלה את עצמה מנין כל זה בא. חוסר הרצינות גרמה לה לחוש בהדרגה שמשהו כאן לא אמיתי לגמרי.

אחר-כך היא פגשה מישהי בשם רות, שהתמחתה בתורת הסופיזם, גישה שלפיה העולם הוא השתקפות של הבורא. היתה זו הפעם הראשונה שבה פגשה במושג האלוקות, בהשגחה הפרטית. הסופיזם הוא תנועה עתיקה שממנה נולד האסלאם. מדי פעם אמרה רות מילים בערבית כמו 'חמדולילה', והדבר הפריע לאורלי.

"רות שכנעה אותי להגיע אליה לירושלים לסמינר של סופשבוע, כדי ללמוד לעומק את הסופיזם. הלימוד ריתק אותי, היתה לי תחושה מרגשת של נגיעה באלוקות. במוצאי שבת נערך טקס שנקרא 'זיכר': כולם ישבו על הארץ בישיבה מזרחית ועשו מדיטציה כדי להיכנס לנפשם ולהתחבר לאלוקות. ואז היה עלינו לכרוע על הרצפה. באותו רגע גופי קפא. ניסיתי לכרוע, ולא הייתי מסוגלת.

 משהו בתוכי לא נתן לי. נזכרתי בערבים הכורעים במסגד והייתי מזועזעת מכך שאני חלק מדבר כזה. בחזרה לתל אביב הבליחה בי בפעם הראשונה המחשבה שאני יהודייה, ואם יש דבר כזה שנקרא אלוקים, אני חייבת להבין את משמעותו. עדיין לא היה לי קצה חוט איך להתייחס ליהדותי ומה עלי לעשות".

 "התגוררתי אז בשכונת צהלה, ופעם ערכתי את קניות יום השישי בשכונת נווה שרת. כשהגעתי למרכז הקניות, ראיתי אישה דתית ליד דוכן שמציעה נרות שבת לעוברות ולשבות. למרות שהיא נראתה לי זרה, נמשכתי אליה באופן לא מובן ולקחתי את הנרות בשמחה. מצאתי בשקית פתק עם הברכה שיש לומר, וכן שעת ההדלקה. בשעה היעודה עמדתי בביתי, מול שני הנרות, והדלקתי אותם. חשתי שמשהו בתוכי נרגע, מן שקט משונה שלא הכרתי מעודי".

הזעקה שנשמעה

"הנשמה שלי תמיד הובילה אותי בחיפוש", מעידה אורלי. "כשהייתי קשורה לפסיכואנליזה, היא אמרה לי לאחר המשבר שזה לא זה. כשהייתי אצל כתות המזרח והמתקשרים, היא אמרה שזה לא זה, וכך גם כשהגעתי לסופיזם. ואילו כעת, כשעשיתי את הפעולה הפשוטה כל-כך של הדלקת נרות שבת, הרגשתי מן מרגוע אמיתי, והנשמה שלי אמרה לי: 'זהו זה!' מאז הקפדתי ללכת מדי יום שישי למרכז הקניות בנווה שרת כדי לקבל נרות מאותה אישה. בכל אותה תקופה המשכתי לטפל באנשים, והמטופלים שלי עברו איתי את כל השינויים שחוויתי".

באחד הלילות חזרה לביתה, לאחר בילוי עם ידידיה, וחשה בדידות קשה מאי פעם. היא זעקה בקול רם: "אני לא יכולה להמשיך ככה לבד!" היא לא ידעה בדיוק למי היא זועקת, רק הכירה בכך שיש כוח עליון שאפשר לדבר איתו.

תוך כמה ימים סידרה לה ההשגחה פגישה עם אדם שהיה קרוב לברסלב ונהג לדבר עם הקדוש-ברוך-הוא. היא שמעה מפיו ביטויים שלא הכירה מעולם, כמו 'שורש נשמה'. אורלי קיבלה ממנו את עניין התפילה הישירה לבורא העולם ואת הכיסופים לשבת, ומצאה את עצמה, ללא הסבר הגיוני, מכשירה את מטבחה. התעורר בה צימאון עצום ליהדות. היא רצתה לדעת איך לשמור שבת, אבל עדיין הייתה לבד.

מה למדת מחסידות ברסלב לגבי תיקון הנפש?

יש מעשה ידוע של רבי נחמן על האינדיק, בן המלך שהשתגע וחשב שהוא תרנגול הודו ולכן ירד מתחת לשולחן והחל להתנהג כתרנגול הודו. ניסו לרפאו בדרך שכנוע הגיוני ולא הצליחו, עד שהגיע חכם אמיתי, שירד מתחת לשולחן והתנהג כמוהו. וכך בהדרגה הוא החזיר אותו לעצמו. למדתי מכך שצריך להזדהות עם המטופל ולהכיר באמת את מקומו. כשבאים מלמעלה אי אפשר לעזור לזולת. צריך לחפש את הבעיה שלו קצת בתוכך.

"בפסח", ממשיכה אורלי לספר, "נסעתי כהרגלי לחברים. על שולחן הסעודה היו מונחות פיתות. פתאום הרגשתי שאני כבר לא חלק מהם. הם נראו לי לפתע כמו רובוטים, שאין להם שליטה אמיתית על חייהם. זו היתה תחושה חזקה, ואפילו מבהילה. בתי רצתה לקחת פיתה מהשולחן, אבל הרגישה שאני לא מסוגלת לאכול וגם היא נרתעה.

"הבנתי שאני עוברת שינוי גדול, וביקשתי מריבונו של עולם רק דבר אחד: שאוכל לשמור על מקצועי כמטפלת נפש. הרי הכל החל מהנקודה הזאת. הייתי בוואקום גדול. בכל התהליך ליוו אותי דבריו של צייר מסוים שהכרתי, שאמר על תהליך היצירה שלו: 'רק כשאני מתרוקן לחלוטין, יכול להיכנס בי משהו חדש'".

אורלי התחברה לחברות שחזרו בתשובה והחלה לשמור שבת. מישהי אמרה לה שיש התוועדות עם הרב שיינברגר, תלמידו של הרב אשלג, ביישוב אור הגנוז. שם התוודעה למרים בליך, שממנה למדה את שיטת הרגרסיה. שיטה זו פותחה במקור על-ידי פיזיקאי אמריקני בשם דיוויד בוהם, וכיום היא משלבת אותה בעבודתה הטיפולית. 

מתחילים מחדש

מהי שיטת הרגרסיה?

"הרגרסיה היא כלי טיפולי המקביל לתפיסה של פנימיות התורה. העיקרון של השיטה הוא לזהות את תבנית המחשבה השגויה שעל-פיה המטופל מתנהל. מחשבה לא מתוקנת יוצרת מציאות לא מתוקנת. צריך לחזור לאחור ולזהות מה מזין את המחשבה השגויה, להגיע עם המטופל לפעם הראשונה שבה חשב את המחשבה ששיבשה את חייו, ואז ליצור שינוי באופן שבו רשם את האירוע במוחו.

"אם למשל ילד חווה קושי עצום במותה של אמו והחל לשנוא את החיים, עליו לחזור לאותה נקודת שבר וללמוד לחוות את החוויה מלמעלה כנשמה, ולא מלמטה כגוף. כאשר מצליחים לשנות את רישום החוויה בעבר, משנים גם את העתיד. זו מעין היפנוזה מצד הקדושה, המוכיחה את עצמה גם בבעיות גופניות. המקור של הרגרסיה הוא ה'הולו-דינמיקה', הגורסת שבכל פרט ניתן לראות את המכלול השלם".

מדוע לדעתך הרגרסיה עדיפה על הפסיכואנליזה?

"קודם כל, באמצעות הרגרסיה ניתן לאתר את מקור הסימפטומים בפגישות בודדות וגם לחולל שינוי ממשי בגישה לבעיות. בטיפול קונבנציונלי התהליך הזה נמשך כמה שנים.

כל החשיבה של פרויד היתה סיבתית, קווית. אם יש לאדם בעיה מסוימת, השורש שלה טמון בעברו. תורת היחסות ותורת הקוואנטים שינו את עולם המדע והעניקו לו חשיבה מעגלית, שהדברים אינם נובעים רק מהעבר. גם הרפואה האלטרנטיבית חושבת באופן מעגלי, שלכל דבר יש גם תכלית ולא רק סיבה.

"המטפל היהודי צריך לדעת שני דברים. שלכל סימפטום, לכל דבר שלילי, יש פוטנציאל חיובי, מפני שבכל דבר יש חיות אלוקית. נקודה נוספת היא שלכל דבר יש תכלית. לא באנו לעולם הזה כדי לסבול ולהיות קרבן לכל אירועי חיינו הקודמים, אלא כדי לצמוח ולהתפתח. צריך להפוך את ה'צרה' שנקלענו אליה ל'צהר' של צמיחה, לחלון הזדמנויות. ההתייחסות של האדם לבעיה שלו קובעת את פתרונה".

להתחבר לנשמה האלוקית


"מטרת הפסיכולוגיה הקונבנציונלית היא 'דע את עצמך', ואילו מטרת היהדות היא 'דע את אלוקי אביך'. ה'דע את עצמך' הוא רק אמצעי להכיר את התכנית האלוקית של חיי, שבגללה הגעתי לכאן ואותה עלי לבצע. כל נסיונותי בחיים, הם אמצעים לגלות דבר נעלה ממני, בבחינת 'מבשרי אחזה אלו-ה'"
האם בכל זאת את נעזרת היום ביסודות שקיבלת בפסיכואנליזה?


"התשובה לכך מורכבת. בזכות הפסיכואנליזה למשל פיתחתי יכולת הקשבה לכל האלמנטים הלא מודעים בשיח הטיפולי. למדתי שהמטפל צריך להיות נקי מעצמו, להיות כלי ריק, צינור של המטופל. כשהמטפל נמצא בחדר הטיפולים, עליו להתנתק מבעיותיו ולהתחבר לעל-מודע של המטופל.

"הפסיכולוגיה המדעית העניקה כלים רבים שאפשר להשתמש בהם, אבל תפיסת עולמה משובשת. היום לא אשלח בשום מצב מטופל לטיפול פסיכואנליטי, מפני שאני יודעת שתפיסת העולם של המטפל תקבע את גורל הטיפול. אם המטפל מאמין שהמתירנות נכונה ורצויה ושגירושין הם לא 'ביג דיל', זה עובר למטופל.

"מטרת הפסיכולוגיה הקונבנציונלית היא 'דע את עצמך', ואילו מטרת היהדות היא 'דע את אלוקי אביך'. ה'דע את עצמך' הוא רק אמצעי להכיר את התכנית האלוקית של חיי, שבגללה הגעתי לכאן ואותה עלי לבצע. כל ניסיונותי בחיים, הם אמצעים לגלות דבר נעלה ממני, בבחינת 'מבשרי אחזה אלו-ה'".

מה דעתך היום על פרויד?

"כשחיפשתי בתחילת הדרך את האלמנטים הלא מודעים של התודעה, הגעתי לפרויד, שגילה באמת דברים משמעותיים. כשחזרתי בתשובה, התחלתי להבחין איפה הוא קלע למטרה ואיפה הוא החטיא. למשל, הוא טען שאדם מחפש תענוג וניסה לחשוף את כל המאוויים והדחפים של האדם שמאפשרים לו להשיג אותו. זה נכון, אבל הפנימיות שבחיפוש של האדם היא אחרי החלק הנצחי-נשמתי שבו. הוא מחפש בעצם את התענוג שמחבר אותו למשהו פנימי ושלם בתוכו, ולא את התענוג החייתי והרגעי של האגו. התענוג האמיתי הוא מאחדות ולא מפירוד. פרויד לא התייחס לחלק הנצחי והשלם שיש בכל אדם, ושרק עמו ניתן לתקן את החלק הפגום".

'פרויד' אותיות 'פירוד'...

"נכון. כי ככל שהאדם עוסק יותר בעצמו ומחטט יותר בנפשו, זה מפריד אותו מהזולת, וזה הפך התכלית היהודית".

"החסידות היא הפסיכואנליזה האמיתית"

"במהלך לימודי לאחר מכן", ממשיכה אורלי לספר, "גיליתי את תורת חב"ד והעמקתי את ידיעותי. שמעתי את השיעורים העמוקים של הרב יצחק גינזבורג בתורת הנפש ולמדתי בקביעות אצל הרב יצחק ערד מרחובות, שעזר לי בתחום היישומי של מונחי הקבלה בנפש. לאט לאט נוכחתי שתורת החסידות העמוקה היא הפסיכואנליזה האמיתית. אני לומדת כבר חמש שנים חסידות, ומגלה יותר ויותר שהחסידות עוסקת בפסיכואנליזה ממש. היא מלמדת את האדם על הקשר המורכב שיש לו עם הבריאה, עם עצמו, עם הקב"ה. היא מראה איך הכול הוא אחדות אחת. היא חושפת תהליכים נפשיים בדקי דקות. אתה לומד מהי השלמות שצריך להגיע אליה".

האם היהדות מעניקה כלים למטפלי הנפש בדורנו?

"אנחנו משתמשים בחכמת הגויים כדי לרכוש כלים לעבודה טיפולית. היהדות עדיין לא פיתחה כלים, אבל היא מעניקה תפיסת עולם מפורטת ועמוקה מאוד לגבי תהליכים נפשיים, לגבי מבנה הנפש וכוחותיה, ולגבי תכלית האדם. היא מלמדת איך אדם יכול לחולל שינוי. יש ביהדות ידע וגם עומק רבים לאין שיעור מכל מה שנכתב בתורת הנפש בחכמות הזרות. אין מה להשוות בכלל. לא בכדי כתוב שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם. ממילא יש לכל החכמות החיצוניות שורש בתורה.

"כיום מתפתחים ניצנים של כלים טיפוליים יהודיים. החוזרים בתשובה מתחילים להוליד טכניקות טהורות לשינוי נפשי מהותי. כל הזמן אני מוצאת את עצמי מגיירת גישות וטכניקות טיפוליות.


"אנחנו משתמשים בחכמת הגויים כדי לרכוש כלים לטיפוליים. היהדות עדיין לא פיתחה כלים, אבל היא מעניקה תפיסת עולם מפורטת ועמוקה מאוד לגבי תהליכים נפשיים, לגבי מבנה הנפש וכוחותיה, ולגבי תכלית האדם. יש ביהדות ידע וגם עומק רבים לאין שיעור מכל מה שנכתב בתורת הנפש בחוכמות הזרות. לא בכדי כתוב שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם"
"למשל, אני משתמשת בטכניקה של קלפים טיפוליים ובאמצעים אמנותיים נוספים, כדי להוציא מהמטופל דברים רגשיים, אבל ההקשבה לשיח הטיפולי היא על-פי מבנה הנפש כפי שנלמד מתורת החסידות והקבלה. אני חושבת אם המטופל נמצא בקו ימין (חסד) או שמאל (גבורה). מה צריך לחזק אצלו: את קו התענוג או את קו הרצון. אם אדם שקוע יותר מדי בקריירה שלו, בשאיפות שלו, ברור שקו שמאל חזק מאוד אצלו וחסרה לו תחושת שלמות עצמית. בגלל היכרותי עם הפרצוף השלם, אני מבינה כעת את הנפש אחרת לגמרי". 

צדיק באמונתו יטופל

האם יש לגבייך הבדל בטיפול בין אדם חילוני לאדם דתי?

"עם אדם לא דתי, אני לא מדברת בדרך-כלל על הקב"ה. תפקידי הוא לחשוף את האמונות החבויות שלו ולעזור לו להגשים את ייעודו. לכל אדם יש איזו אמונה שמנחה אותו. אם יש למשל מטופלת שמצהירה שהיא רוצה למצוא בן זוג ולהתחתן, אבל היא לא מאמינה בתוכה שמגיעה לה אהבה, האמונה שלה תקבע את גורלה.

"האמונה בקב"ה היא שורש כל האמונות, אבל יש לה הרבה לבושים. תפקידי לחבר את האדם לעצמו הפנימי ביותר, שעל-פי התורה זהו החלק הנצחי והשלם באדם ("חלק אלו-ה ממעל ממש"), אבל אין לזה קשר הכרחי עם אלמנטים דתיים. עם זאת, מסתבר שמרבית האנשים הלא דתיים שהיו אצלי בטיפול, שמחים לגלות בקרבם את הקשר הפנימי הזה שבינם לבין האלוקי שבהם, כי הוא משחרר אותם מהתלות במטפל 'אלוקי'...

"כל ענייני הוא להתאים את עצמי למטופל. כדי להתחבר למי שנמצא מולי, עלי לשכוח את מקומי. עלי להגיע למקומו וכך לעזור לו. אין לי מטרה להביא את המטפל לאמונות שלי. עלי לדעת איפה האדם מונח, מהם הקשיים שלו ולהשתדל לחבר אותו למקומות הנעלים שבתוכו, לעוצמות שלו".