גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 229ראשיהפצה

'הוי ארצי' - הוי ארצי:

08/02/07, 12:20
חגי סגל

דניאל וגוב האריות

יום ג' לפנות בוקר. חלום בלהות של שר המשפטים המיועד על שיחת טלפון בין שני גורמי חוק:

"סליחה על השעה המוקדמת, אבל חשבתי שחשוב תדע שפרידמן הולך להיות שר המשפטים".

פרידמן? לא רובינשטיין?

"דיברתי עברית: פרידמן!".

"נורא ואיום".

"באמת נורא ואיום. סוף הדרך. הוא האבא הרוחני של נילי. אפילו יותר גרוע מחיים. ראית איזה מאמר הוא כתב בשבת ב'ידיעות'?".

בטח שראיתי, אבל מה אפשר לעשות?

"זה לא לטלפון, רק חשבתי, ...אתה יודע...התרגולת הקבועה במצבים כאלה".

אהה. אני מבין. הצרה היא שהציבור כבר מתחיל לחשוד בנו.

"חשדות זה תחום העיסוק שלנו, לא של הציבור".

אבל כמה פעמים אפשר לחזור על התרגיל הזה?

"זה לא תרגיל, זה ניצול הזדמנויות. כמו במקרה של א', למשל".

א' מבית הנשיא?

"לא, איווט מבית ליברמן".

יש לך כבר הזדמנות שאפשר לנצל?

"טרם, אבל תמיד אפשר למצוא. אין צדיק בארץ שלא יחטא".

כן, צריך ליירט אותו בהקדם.

"צריך חוט ומחט"
  
אוקיי, אז תתקשרו אלינו כשתשיגו בד. 

"נשיג, נשיג, חייבים להשיג".

נרו יאיר

מודעת התמיכה באלוף יאיר נווה, שנמרחה כאן לפני שבועיים על עמוד שלם, עוררה את פליאתם או חמתם של קוראים לא מעטים. הם תמהו הכיצד עיתון כמו 'בשבע' מפרסם מודעת פיגולים מהסוג הזה. חלקם אף רמזו שהעיתון מכר את נשמתו תמורת בצע כסף.  קורא ותיק אמר לי שאילו היה לו מנוי על 'בשבע' הוא היה מבטל אותו, אך לצערו העיתון מופץ בחינם. ואומנם, את המנוי שלו על 'מקור ראשון' הוא ביטל מזמן, בגלל מודעה שהעלתה את חמתו. גם את המינוי על 'נקודה'.

על אף שלא קיבלתי מהמערכת כתב הסמכה להשיב למתלוננים כגמולם, אני נוטל אותו לעצמי. לעניות דעתי, מדובר לא רק בעניין שבין 'בשבע' לבין קוראיו אלא בין כל קהילת הכותבים והעורכים והמו"לים בתקשורת העברית האלטרנטיבית לבין קוראיהם. וכחבר ותיק בקהילה הזאת אני מבקש להבהיר שאין לי שום כוונה להתנצל, להתפתל או להבטיח שלהבא לא יתפרסמו מודעות כאלה.

אם הדברים תלויים בי, אין מניעה לפרסם אפילו סידרה שלמה של מודעות תמיכה באלוף נווה (בכסף מלא, כמובן). מודעה היא מודעה היא מודעה, היא לא מאמר מערכת, ועיתון שמפרסם אותה אינו מזדהה בהכרח עם תוכנה. כל עוד היא נכללת בקשת הדעות הלגיטימיות, ואין בה עבירה על חוקי מדינת ישראל או על חוקי ישראל-סבא, אסור לפסול אותה. חופש דעות הוא נשמת אפה של התקשורת, גם של תקשורת מגזרית. תפקידה הוא לאתגר את קוראיה, לא רק להסכים איתם או להחניף להם. מעת לעת מותר לה אפילו להרגיז אותם. 

לגופו של עניין אכתוב שהבעת תמיכה בנווה היא עניין סביר בהחלט בתור מאמר פובליציסטי או מכתב למערכת, קל וחומר בתור מודעה. בניגוד לכל ההתרסות, המודעה המקוממת הנ"ל לא הכילה ולו מלת הסכמה אחת עם מבצע הגירוש המטורף בצפון השומרון, שעליו פיקד  האלוף נווה בקיץ 2005. לא היו בה מלות הזדהות עם פועלו האלים בעמונה או עם סידרת החתימות שלו על צווי הרחקה. בסך הכל היא באה לבטא הסתייגות  מההפגנות המתקיימות עכשיו מדי מוצ"ש מול ביתו בגבעת שמואל. לדעת חותמי המודעה, נווה הוא קצין מסור המחרף נפשו על הגנת המולדת, והצגתו כטרנספריסט גרידא עושה לו עוול.  הרי בין גירוש לגירוש ובין צו הרחקה למשנהו הוא גם מסכל פיגועים קשים ומציל חיי יהודים. האם דעה שכזאת, מכעיסה או מצחיקה ככל שתהיה, חייבת גניזה או שריפה? האם יש איסור מדאורייתא על פרסום מודעות כאלה?  האם מודעת התמיכה בנווה בכלל השפיעה על מישהו?

באופן דומה אין מניעה עקרונית לפרסום מודעת תמיכה בחיים רמון. אמנם לא במעשה המגונה   שבגינו הורשע, אבל במלחמתו בפרקליטות. רק לעיתים נדירות עיתון אמור לפסול מודעות, וזה לא המקרה. עיתון גם אמור להתפרנס ממשהו, וזה כן המקרה. מודעות הן צורך קיומי עבורו, במיוחד כאשר מדובר בחינמון. אם אין קמח אין תורה, ואם אין מודעות אין עיתון.  
 
הציבור הימני, והציבור הימני-דתי בפרט, עדיין לא מודע לקשיי הפרנסה של כלי התקשורת שלו.  הוא כמעט לא קונה ספרים מתוצרת בית (למעט ספרי קודש), הוא בקושי צורך עיתונים שמייצגים את השקפת עולמו, והוא כמובן לא מייסד קרנות תמיכה בסופרים פרו יהודים או בתסריטאים אנטי פלשתינים. כנראה יותר נוח לו לקטר נגד התקשורת השמאלנית מאשר להשקיע כמה שקלים בתקשורת משלו.  במקום לתת לה כתף, הוא מצנזר לה מודעות.   
 
אגב, מותר בהחלט למחות נגד המודעה של נווה. אפשר אפילו לפרסם מודעה נגדה. פרטים ומחירים במחלקת הפרסום.  

תקדים משפטי

תאונת עבודה בעולם התחתון: פורץ קשיש שהרים כספת מת מהתקף לב. בני משפחתו השכולה יעקבו עכשיו בעניין אחרי גורל תביעת הנזיקין שהגישה הפרקליטה המדליפה ליאורה גלאט ברקוביץ' נגד העיתונאי ברוך קרא. אולי הם אפילו  ישכרו את שרותיה.

אחות לצרה

"זה בדיוק כמו שאני הורשעתי לפני שאני הגעתי לאיזשהו הליך משפטי" (טלי פחימה מפרגנת לנשיא קצב אצל גבי גזית, יום ב').

אחות לשמחה

"מינויו של פרידמן לשר המשפטים דומה למינויה של טלי פחימה לראש השב"כ" (יוסי ורטר ב'הארץ', אתמול).