חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 229ראשיהפצה

קץ שלטון האוליגרכיה - שולחן עורך

שר המשפטים החדש יזדקק להרבה חוכמה פוליטית כדי לשנות את המצב המעוות שיצר אהרון ברק.
08/02/07, 12:20
עמנואל שילה

שר המשפטים החדש, פרופ' דניאל פרידמן, צודק בכל טענות הביקורת העיקריות שלו על בית המשפט העליון.

האוליגרכיה המשפטית העליונה ביצעה הפיכה אנטי-דמוקרטית וניכסה לעצמה את הזכות לפגוע שוב ושוב בסמכותן של רשויות השלטון האחרות. הרוב האוטומטי של שופטי העליון בוועדה לבחירת שופטים גרם להדרתם של משפטנים חשובים (נילי כהן, רות גביזון) ולהורדת הרמה המקצועית והאנושית. התנהגותם האישית של שופטי העליון, במקרים רבים, אינה הולמת את רוממות כללי האתיקה שהם מטילים על זולתם. בחירת נשיא לבית המשפט העליון לפי ותק אינה הגיונית ואינה ראויה. החלטות בתחום המשפט החוקתי צריכות להתקבל בבית משפט מיוחד שמונה לשם כך.

"אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן. הוא הגיע להיות ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי, אני אגדע את ידו". דברי האיום המאפיוזיים הללו שהופנו כלפי שר המשפטים החדש ע"י השופט בדימוס מישאל חשין, מבטאים היטב את הבריונות, שכרון הכוח והאישיות הפרובלמטית של מי שהיה עד לאחרונה מבכירי בית המשפט של אהרון ברק.

הקמת בית משפט לחוקה, הגבלת האקטיביזם השיפוטי, שינוי שיטת בחירת השופטים - גם אם יצליח פרידמן להוביל רק אחד מהשינויים הללו, הוא יירשם כאחד משרי המשפטים הטובים והמועילים בתולדות המדינה. אך לשם כך לא תספיק לו חכמתו המשפטית. כדי לשנות את המציאות שיצר המשפטן והפוליטיקאי הגדול אהרון ברק, הוא יזדקק להרבה מאוד כישורים פוליטיים.

לנדאו בעקבות ריבלין

1.  את שמעון פרס אסור לבחור לנשיא, גם בגלל העבר וגם בגלל העתיד.

חסידיו המושבעים של פרס לא מפסיקים לנופף ביוקרה הבינלאומית של הפוליטיקאי הקשיש. אבל כדאי לזכור שכדי לזכות ביוקרה הזאת הוא שילם בנכסיו הלאומיים של עם ישראל, ובמקרים רבים גם בחיי בניו ובנותיו. פרס הנובל לשלום שבו זכו פרס ורבין מובטח כמעט אוטומטית לכל מנהיג ישראלי שיהיה מוכן לחלוק עם אויבי העם היהודי את ארצו המובטחת.

הנשיא אמור להיות דמות מאחדת, אבל פרס הוביל מדיניות שהעמיקה מאוד את השסעים בחברה הישראלית. והוא לא רק מפלג אלא גם כושל: יותר מכל אדם אחר שנותר במערכת הפוליטית, פרס מזוהה עם המפולת המדינית והביטחונית המכונה 'הסכמי אוסלו', שהיום אין מי שיחלוק על כך שהיא המיטה אסון על אלפי ישראלים (ומאות אלפי פלשתינים). קרוב לאלפיים שנרצחו, אלפים רבים שנפצעו, ערים שלוות שהפכו מטרה לקסאמים, מיליוני אזרחים שחוו שנים של חרדה בכל עלייה לאוטובוס ובכל כניסה לקניון - כל אלה הם רק חלק מהמחיר הכבד ששילמנו על ההרפתקנות המדינית המסוכנת של פרס וחבריו, זו שבזכותה זכה באותה יוקרה בינלאומית.

מפאת גילו המתקדם, יש חשש שקדנציה של פרס בבית הנשיא תתאפיין בירידה איטית או מואצת בצלילותו ובאיכות תפקודו של האזרח מספר 1. אבל כל עוד יהיה מעט כוח במותניו, אין ספק שפרס, כמו בתפקידיו השונים בעבר, ינכס לעצמו סמכויות שאינן שלו, יחדור לתחום סמכותם של משרד החוץ ומשרד רה"מ, ויחתור ללא לאות להגשמת החזון המדיני ההזוי שלו.

נשיאי העבר חטאו לעמם כאשר ניאותו לשמש חותמת גומי ולאשר מאות בקשות חנינה בכל עת שהממשלה ביקשה לבצע 'מחווה לפלשתינים'. אבל הנשיא פרס לא יחכה לממשלה. בעצמו הוא ייזום 'צעדים בוני אמון' שבמסגרתם ישלח לחופשי מאות מחבלים. אחד הראשונים יהיה הרוצח מרוואן ברגותי, שנשפט ל-5 מאסרי עולם בגלל אחריותו לרצח ישראלים.

2.  למרבה הצער, גם המועמד הלאומי רובי ריבלין צוטט לפני חודשיים כמי שאמר שלא יעמוד בדרכם של שר המשפטים וממשלת ישראל אם הללו יראו בברגותי את האיש שאיתו הם רוצים לנהל משא ומתן, ויבקשו מריבלין, כנשיא, לחתום על חנינה עבורו.

במקרה אחר אפשר היה לקוות שאין זו אלא הבטחת-שווא שנועדה לגייס תומכים משמאל. אבל ריבלין הוא איש של כבוד, וקשה לבנות על כך שיתכחש להבטחתו לאחר שייבחר. כדאי שאנשי הימין יבהירו לריבלין שתמיכתם אינה מובטחת לו אוטומטית אם יכבול את עצמו בהבטחות מרחיקות לכת לשמאל. שבענו מאנשי ימין שלאחר היבחרם שכחו מאין באו.

ולריבלין הייתי מציע, במקרה שיידרש לקיים את הבטחתו, לעשות את מה שהצעתי כאן בעבר: ליצור זיקה בין חנינה לברגותי, השפוט לחמישה מאסרי עולם, לבין חנינה ליגאל עמיר, שנשפט 'רק' למאסר עולם אחד ועוד 11 שנים. כשיהיה ברור שזהו המחיר לשחרורו של ברגותי, מסתבר שהשמאלנים יחפשו להם פרטנר פלשתיני אחר.

3.  אם אכן ייבחר ריבלין לנשיאות, המועמד הבא ברשימת הליכוד הוא ד"ר עוזי לנדאו. לנדאו הוא מהח"כים הוותיקים שהוסיפו כבוד לכנסת ולמחנה הלאומי. כמו ריבלין ואף יותר ממנו, לנדאו הוא מהבודדים שהמשיכו לשמר את רוח תנועת חירות המקורית. לנדאו הוא איש ארץ ישראל וגם יהודי שורשי הרוחש כבוד רב למורשת ישראל. בכנסת הקודמת היה מראשי הלוחמים בפשיטת הרגל האידיאולוגית שכונתה 'התנתקות', כשעמד בראש קבוצת נאמני הליכוד שכונו בתשקורת 'המורדים'.

למרבה הצער, לנדאו לא זכה לשכר הולם על מסירותו האידיאולוגית. חברי מרכז הליכוד, שרבים מהם תפקדו כסוס טרויאני בשירות משפחת שרון, מיקמו אותו במקום ה-14 ברשימה, שהתגלה כלא ריאלי. אבל אסור שהאכזבה הזאת תגרום ללנדאו להיעלב ולהתייאש מהפוליטיקה. במערכת הפוליטית של השנים האחרונות חסר מאוד קולו של בני בגין, שלאחר בחירות תשנ"ט (99') פרש מהפוליטיקה, נעלב ומאוכזב מהתמיכה המועטת לה זכתה רשימתו. אם רק מצבו האישי מתאים לחזרה לכנסת, מן הראוי שלנדאו לא ילמד מבגין אלא דווקא מרובי ריבלין, שעל אף הידחקותו לשולי רשימת הליכוד לא אמר נואש, עשה קדנציה מכובדת כיו"ר הכנסת והיום הוא מועמד רציני לנשיאות. מה גם שלאחר שבחירת הרשימה לכנסת הועברה ממרכז הליכוד אל כלל חברי הליכוד, סביר שבפעם הבאה לנדאו ימוקם הרבה יותר גבוה.