חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 229ראשיהפצה

לא רק בימים ההם - תרבות ופנאי (הצגה)

בהצגה 'מחפשים את דרייפוס' ממחישות השחקניות המוכשרות של מכללת 'אמונה' דווקא בהומור את האנטישמיות המתפרצת בכל דור, ללא הבדלי זמן ומקום.
08/02/07, 12:20
דינה אברמסון

'מחפשים את דרייפוס' - קומדיה טראגית/ בוגרות מגמת תיאטרון במכללת 'אמונה' 

הצגות טראגיות מועלות באופן תדיר, אך רק מעטות מהן מעזות לתקוף את הנושא הטראגי בדרך של הומור. רוברט בניני הפליא לעשות זאת בסרטו עטור השבחים 'החיים יפים' המתאר את השואה מזווית מחויכת. משימה שהייתה בלתי אפשרית כמעט, זכתה לביקורת רבה, אך הוכיחה את עצמה כמתקבלת ביותר על לב הצופים.

כך גם בהצגה 'מחפשים את דרייפוס' שהועלתה לאחרונה על ידי בוגרות מכללת 'אמונה' כפרויקט הסיום שלהן. משפט דרייפוס הוצג פעמים רבות בתיאטרון, אך האומץ להציגו בדרך של קומדיה טראגית הוא אתגר שבנות 'אמונה' העזו להתמודד מולו והצליחו.

באמצעות דמויות קומיות נוסח פולין של המאה הקודמת, חושפות השחקניות פרט ועוד פרט אודות פרשיית דרייפוס, העלילה האנטישמית המפורסמת  שהתרחשה בצרפת במאה התשע עשרה.

סיפור המסגרת של העלילה מציג קבוצת שחקנים בתיאטרון קהילתי יהודי בפולין המנסה להמחיז את משפט דרייפוס ללא הצלחה: השחקנים אינם מתחברים אל הטקסט ומתקשים להפיח בו נשמה. עד ליום בו תוקפים את התיאטרון פורעים פולנים המפגינים אנטישמיות ברוטאלית לשמה. רק אז מצליחים השחקנים המבוהלים לחוש באנטישמיות על בשרם ולהצליח להציג את משפטו של דרייפוס. ההצגה נוסעת בזמן ומגיעה לשנות האלפיים. גם בפרק זה קבוצת שחקניות צעירה ושאפתנית מנסה להציג את השואה ואינה מתחברת לנושא האנטישמיות עד לרגע בו הן חוות פיגוע בסמוך לתיאטרון.

מעבר לסיפור המסגרת אנו מתוודעים לסיפורים הקטנים של הדמויות. הקשר הנרקם בין הנערה המצחקקת והאווילית לבין הגיבור האדיש והרגיש. הבמאי המוכשר אך המתוסכל שאינו מצליח להביא את השחקנים להבנת ההתרגשות האופפת אותו, הורים מוחצנים המבקשים את כל הבמה לעצמם אך מעולם אינם זוכים בתפקיד, והחייט הנמוך והשברירי שמתעקש לעשות רק מה שליבו חפץ.

ההצגה משיגה את שלה ומצליחה להחדיר את המסר החזק והברור כי שנאת יהודים אינה דבר זמני. בנות 'אמונה' מפליאות בדיוק שלהן וביכולת לגלם דמויות עד לפרטים הקטנים באופן משכנע ביותר, עד כדי כך שקשה לזהות כי מתחת לקסקט הפולני של הדמות האשכנזית למהדרין שמולי ניצבת בעצם תימנייה אסלית.

הגמלוניות של הדמויות המגוחכות אמיתית כל כך ומביאה את ההנאה הצרופה שיש בצפייה בשחקן איכותי.

בשנים האחרונות נהגו במכללת 'אמונה' לעבוד עם במאיות שאינן מהמגזר בשל איכותן המקצועית, אולם ענת מסקנס, הבמאית הנוכחית, מביאה עמה ניסיון רב מהארץ ומחו"ל ומוכיחה כי גם בציבור הדתי קיימים אנשי מקצוע מוכשרים בתחום הבמה שאינם נופלים ברמתם המקצועית מאף קולגה אחרת.

עבודת וידיאו ארט מצמררת מפתיעה את הצופים באמצע המחזה ומשלימה את המעבר בין התקופות. גם שם עבודת המשחק המצוינת מקשה על הזיהוי ולוקח זמן להפנים כי לא מדובר בסרט תיעודי ישן, אלא בצילומי שחור לבן מקצועיים של השחקניות המתפקדות במקביל על הבמה.

חבל רק שלצורך העברת המסר חש המחזאי צורך להעמיס על הצופים פרטים צפופים חסרי משמעות, תאריכים אינסופיים ומסרים דידקטיים שמתקשים להיבלע בעדינות בטקסט. חיסרון נוסף הוא במת התיאטרון שמעניקה מכללת 'אמונה' לבוגרותיה: למרות טיפול נכון בתפאורה, מחוסר תקציב מופיעות מדי שנה השחקניות על במה די עלובה שמצמצמת את התהילה המלאה שיכלו להשיג, ושהן כה ראויות לה.