בשבע 230: תפילה נוסח אשכנזי

כולנו מייחלים להצלחתו הערכית והמקצועית של הרמטכ"ל הנכנס ● לתגבר את הישיבות התיכוניות.

עמנואל שילה , כ"ז בשבט תשס"ז

1.  השידור החי והסימולטאני ברשת ב' ובגל"צ לא הותיר ברירה אלא להאזין, ממש בעודני חולף בצומת המושב חגור, לשידור הארוך של טכס חילופי הרמטכ"לים, בו נכנס בן המושב, גבי אשכנזי, לנעליו של בן המושב המתפטר, דן חלוץ.

מלבד חתן השמחה, הרמטכ"ל הנכנס, נאמו בטכס גם שלושת חברי מועדון הצמרת הביטחונית הכושלת - ראש הממשלה אולמרט, שר הביטחון פרץ והרמטכ"ל היוצא חלוץ. אולמרט ופרץ חלקו שבחים בנדיבות לרמטכ"ל הפורש, אבל התכוונו בעיקר לפרגן לעצמם. כשראש הממשלה דיבר על העוול שנעשה לחלוץ ועל הביקורת הלא מוצדקת כלפיו, הוא בעיקר התכוון לומר שאין סיבה שגם הוא ילך בעקבות חלוץ, כי המלחמה האחרונה הרי היתה כה מוצלחת ועתירת הישגים.

2.  משום מה משכה את תשומת לבי דווקא האתנחתא המוסיקלית במהלך הטכס, שנשמעה תלושה לחלוטין מהמסגרת הצבאית ומהנאומים הנמלצים על כישוריהם המקצועיים והערכיים של שני הרמטכ"לים. ציפיתי לשמוע פזמון שיבטא את רוח הגבורה של לוחמי צה"ל, ואת ערכי אחוות הלוחמים ומסירות הנפש למען הגנת המולדת. אבל התזמורת הצבאית בחרה לנגן ולשיר דווקא את 'הכניסיני תחת כנפך' - שיר אהבה עגמומי של חיים נחמן ביאליק, שנסוכה בו נימה גלוית-לב של לוזריות. ספק אם ביאליק, המכונה 'המשורר הלאומי', דמיין לעצמו שבמקום שירים לאומיים אודות גבורה ושדות מערכה, ייבחר דווקא השיר הכל-כך אישי הזה ללוות את כניסתו לתפקיד הרמטכ"ל הגולנצ'יק הראשון.

קטונתי מלקבוע למה התכוון המשורר, כלומר המנצח על התזמורת. אולי חשב שמילות הסיום של השיר מבטאות היטב את מה שאמור להרגיש דן חלוץ, שכהונתו נגדעה באיבה ושאיפותיו הפוליטיות ספגו מכה קשה: הכוכבים רימו אותי / היה חלום אך גם הוא עבר / עתה אין לי כלום בעולם / אין לי דבר / או שמא סבר מי שבחר בשיר הזה שהמילים 'הכניסיני תחת כנפך' יכולות להתפרש גם כמשאלתו המתגשמת של הרמטכ"ל הנכנס, אשר פונה אל ממשלת ישראל בבקשה שתכניס אותו לתפקיד הנחשק תחת (כלומר: במקום) ההוא עם הכנפיים.

3.  אבל הפיתוי להיתפס לציניות לא יכול להחזיק מעמד זמן רב, אפילו כשמדובר במי שיהירותו ואטימותו המוסרית סימאה את עיניו מלראות את החורבן שהוא ממיט על אלפי מגורשים, ואת הפגיעה הקשה בביטחון המדינה שהוא שותף לה במעשיו. כאשר אישים רבי זכויות וכישורים, ממיטב בנינו, נחשפים בחולשתם ובקלקלתם, זו סיבה לדאגה הרבה יותר מאשר לשמחה לאיד. כולנו שותפים ונושאים במחיר כישלונותיו של הרטכ"ל היוצא, ולכן כולנו מייחלים ומתפללים להצלחתו, הערכית והמקצועית, של הרמטכ"ל הנכנס. "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה, מחץ מותניים קמיו ומשנאיו מן יקומון".

אלא שהאהדה וההזדהות לא יביאו לעצימת העין הפקוחה ולא ישתיקו את הביקורת. הקיץ של הגירוש, ואחריו הקיץ של המלחמה, לימדו אותנו שיחס קונפורמיסטי ללא סייג כלפי המערכת הצבאית מביא לא רק לשיתוף פעולה עם מעשים המנוגדים לתורה ולמוסר, אלא גם לכישלון בתחום המקצועי המובהק, בשדה המערכה.

"אין לי ארץ אחרת", אמר משורר אחר, אהוד מנור, ודווקא בגלל זה "לא אוותר לה... עד שתפקח את עיניה". אין לנו מדינה אחרת ואין לנו צבא אחר. ודווקא משום כך לא נוותר, נמשיך להיאבק על ערכיהם ועל דמותם, עד שהרוח האידיאליסטית ומסירות הנפש למען האומה וייעודה יחזרו לעמוד בראש מעייניהם של מנהיגינו.

הטובים לתיכון

בשלב זה של שנת הלימודים מסתיימת עונת ההרשמה לישיבות התיכוניות, ואילו ההרשמה למוסדות תורניים על-תיכוניים עדיין בעיצומה.

בשנים האחרונות מתרחשת תופעה אבסורדית. נערים בגיל בר-מצווה מבלים את המחצית הראשונה של כיתה ח' בנסיעות מצפון ועד דרום, לצורך הכרת המוסדות השונים ועמידה לבחינות, בתקווה להתקבל לכיתה ט' באחת הישיבות הנחשבות והנחשקות. שנת הלימודים האחרונה בבית הספר היסודי נפגעת, וחלק מהתלמידים גם חווים כישלון צורב ופגיעה בדימוי העצמי, לאחר שהם נכשלים פעם אחר פעם בניסיון להתקבל לאחת הישיבות המעולות והבררניות.

במקביל, מתרחש בישיבות התיכוניות מה שמכונה בפי התלמידים בשם הלא-מכובד 'מצעד הרבנים'. רמי"ם מישיבות גבוהות, ישיבות הסדר ומכינות קדם-צבאיות, נאלצים להיבטל מתלמודם ולנסוע אל הישיבות התיכוניות, במטרה לשכנע את תלמידי השביעית והשמינית להמשיך את לימודיהם אצלם. במסגרת האופנות המתחלפות והלכי הרוח המשתנים הופכים בתי מדרש על-תיכוניים ממבוקשים ביותר, אשר מקבלים אחד משלושה-ארבעה פונים, לכאלה שסכנת צמצומים וסגירה מרחפת עליהם ורבניהם נאלצים לחזר אחרי התלמידים. לאחר כמה שנים המגמה מתהפכת, וחוזר חלילה.

הפתרון המתבקש הוא להפנות יותר כוחות להקמתם והשבחתם של מוסדות מעולים בגיל התיכון. במקום להקים עוד ועוד ישיבות על-תיכוניות, צריך להשקיע בפתיחתן של עוד ישיבות תיכוניות מעולות, בעיקר מהסוג המתוגבר-תורנית, ובשיקומם של מוסדות תיכוניים ותיקים שנקלעו למשבר. הרווח יתקבל בשני צדי החינוך התיכוני. בפני הנערים מכיתה ח' ייפתחו עוד אופציות, והם יידרשו לפחות מאמץ כדי להתקבל לכיתה ט' בישיבה טובה. מהצד השני, הישיבות התיכוניות המעולות יוציאו יותר מועמדים לישיבות ההמשך, וממילא תתמעט התחרות בין הישיבות העל-תיכוניות על כל אחד מבוגרי השמינית, וייחסך החיזור הלא-מכובד של רבנים אחרי תלמידים.

כדי שהמהפך הזה יתרחש, צריכה להיות נכונות של כוחות הוראה מעולים לפנות להרבצת תורה בגיל התיכון, תוך ויתור על האפשרות ללמד בישיבה על-תיכונית. רבים מעדיפים ללמד ברמה גבוהה, ולהיפטר ממסגרת של תוכנית לימודים מוכתבת, של בחינות וציונים ושל בעיות משמעת. אבל האינטרס הציבורי הברור מחייב שהישיבות הגבוהות עצמן יפנו חלק ממיטב כוחות ההוראה שהן מעמידות דווקא אל הישיבות התיכוניות.