בשבע 230: שופטים כהלכה

עוד ארוכה הדרך להשבת משפט התורה למכונו, אך יש כבר מי שעושים צעדים ראשונים על מנת להשיב את אמון הציבור בבתי הדין לממונות ● במכון 'משפטי ארץ' פועלים לקידום השקיפות בבתי הדין.

יאיר שפירא , כ"ז בשבט תשס"ז

הפעם היה זה הרב עידו רכניץ, ממכון 'משפטי ארץ' בעופרה, ששימש בתפקיד המעורר התורן שלי אודות הסיקור הדל לו זוכים בתי הדין לממונות. מערכת המשפט בישראל הולכת ורושמת נקודות שפל חדשות, ואמון הציבור בה רושם שיאים שליליים ללא תקדים בעולם המערבי. בניגוד לנשקף לעיתים מבעד לדפי העיתונים, אין מדובר באמון שנפגע דווקא מהתנהלותם של שופטי בית המשפט העליון, ממשפח למפגין מימין או משמאל או מתוצאות משפט של ידוען זה או אחר. זו תוצאה של ניסיון מצטבר של האזרח הפשוט שנזקק מעת לעת להגיע אל אחד מאולמות המשפט, ושם נתקל לא אחת במערכת אטומה, איטית ומתנשאת. 

הפרויקט הגדול של מנהל בתי המשפט לשעבר, השופט דן ארבל, ושל נשיא בית המשפט העליון היוצא, השופט אהרון ברק, להאצת חיסול מלאי התיקים הממתינים לטיפול והכרעה, אומנם זירז משמעותית את משך זמן ההמתנה לפסק דין, אך התגלו רעות חולות רבות התלויות בעקביו. השופטים היום, המנסים לעמוד ביעדי העבודה שהוצבו להם, הנמצאים תחת פיקוח הדוק וממוחשב של הנהלת בתי המשפט, הם שופטים חסרי סבלנות, המונעים לעיתים לרדת לחקר הדין, משסעים עדויות באיבן, ומפעילים לחץ בלתי נסבל, ולעיתים גם בלתי חוקי, על באי אולמם לסיים את פרשת התביעה בפשרה מהירה, מוצדקת או מוצדקת פחות. 

אשר על כן, מערכות משפט אלטרנטיביות החלו לצבור תאוצה בשנים האחרונות. מכוני גישור רבים נפתחו וצברו פופולאריות לא מעטה. ארגונים רבים פתחו מוסדות בוררות לשפוט בין חבריהם, וגם בתי הדין לממונות זכו לעדנה. באתר 'בית דין' של מכון 'משפטי ארץ' מנויים ארבעים ואחד הרכבים קבועים שכאלה, אם כי מספר בתי הדין בפועל גבוה בהרבה.

הפיתרון לבעיית הפשרה

ובכל זאת בבתי הדין לממונות יודעים כי הם רחוקים מאוד ממימוש הפוטנציאל הגלום בהם. בעיקר בסכסוכים עסקיים, מעטים יהודים שומרי תורה המשחרים לפתחם. גם במגזר החרדי עושים רבים מאמץ להביא את דינם, בסופו של יום, אל בתי המשפט הממלכתיים, על כל חסרונותיהם. אין מדובר כאן רק בבעיה לגשר בין הדין העברי ובין העולם המודרני. גם מקצועיותם של הדיינים אינו המכשול העיקרי העומד בפני החלום הגדול להטמיע את משפט התורה בחיי היום יום.

הרב רכניץ מספר כי לפני זמן מה הפציר במזכיר אחד מיישובי בנימין להכניס סעיף לחוזה עליו חותם היישוב, כי במקרה של מחלוקת יפנו הצדדים לאחד מבתי הדין לענייני ממונות. המזכיר סירב וטען כי הוא למוד ניסיון מר מהתייצבות בפני בתי הדין, שהרי בכל פעם שהוכיח בפני בית דין שאדם חייב לו סכום, יצא מבית הדין ואין בידו אלא כדי מחצית. בתי הדין לממונות קנו לעצמם שם מפוקפק של מקום מפלטם של הנבלים. הדין העברי מעודד את הפשרה, אך פשרות קלות, פשטניות, ולא במקומן גרמו לכך שגזלנים למיניהם ישושו למצוא עצמם בדין תורה, ולא בכל ערכאה אחרת.

אלא שלא אלמן ישראל, ולכל קלקול שנברא - נבראים כנגדו מתקניו. מכון 'ארץ חמדה' פתח בית דין לממונות, וחוקרי המכון מנסים לבחון את התאמתו לצרכי השוק המודרני. בכנס שערך המכון לפני כשנתיים, נידונה באריכות בעיית הפשרה. ברור היה לכל המרצים בכנס, שעד שלא יובטח כי בתי הדין יימנעו מפשרות שרירותיות מערכת האמון ביניהם ובין הציבור, ובעיקר ביניהם ובין העולם העסקי, תישאר רעועה וחשדנית. איגוד בתי דין העונה לשם 'גזית', ששופטיו פרושים בתשעה בתי דין משדרות ובאר שבע בדרום, ועד מעלות וצפת בצפון, מחזיק בתקנה תקדימית הקובעת כי מזכירות בית הדין קובעת את מקום הדיון על פי קרבת בית הדין למקום מגורי הנתבע, ובכך מונעת מניפולציות נפוצות של נתבעים המנסים לייגע את תובעיהם ע"י בחירת בית דין מרוחק, או המנסים לנתב את הדיון להרכב נוח. דייני 'גזית' מסתייעים גם ביועצים מקצועיים העומדים לרשותם ומסייעים להם להבין את הפרטים הטכניים.

בכנס שארגן מכון 'משפטי ארץ' נידונה עוד נקודת תורפה של בתי הדין, והיא נטיית הדין העברי לא לחייב נתבעים בגרמא – נזק שגרמו באופן עקיף. בעולם העסקים המודרני מדובר בחלק ניכר מהתביעות ולכן הציע המכון לכתוב בשטר הבוררות במפורש כי בית הדין רשאי לחייב בגרמא. "פשרה", מסביר הרב רכניץ "לא חייבת להיות לטובתו של המזיק. אפשר להשתמש בכלי של פשרה גם כדי להחמיר ולחייב את הנתבע בחיובים שבדין העברי לא ניתן לחייבם. אנחנו מנסים להשתמש במושג של פשרה", אומר רכניץ "כדי לנסות ולגשר על הפערים ולהעמיד מערכת צודקת ואפקטיבית".

מתי מותר לערער

מוסד נוסף שיכול להעלות את קרנו של הדין העברי, הוא בית דין לערעורים. עד לפני זמן מה, ניתן היה לערער על פסקי דין של בתי דין רשמיים של הרבנות הראשית, בבית הדין הגדול בירושלים. החלטת בג"ץ שאסרה על דייני בתי הדין הרבניים הרשמיים לדון בחסותו של חוק הבוררויות, חיסלה למעשה את האפשרות, שהייתה כאמור גם כך מוגבלת למספר מצומצם של בתי דין.

לאחרונה החלה התארגנות של מספר בתי דין להקמת גוף ניסיוני שכזה. בנייר העמדה שפרסם 'משפטי ארץ', נאמר כי העילות להגשת ערעור יהיו טעות חמורה בפסק הדין של בית הדין המקומי, סירובו של בית הדין לדון בראיות שהמערער ביקש להציג בדיון ופגיעה בכללי הצדק, כמו טענות לשוחד, קרבה משפחתית ונגיעה אישית. חידוש נוסף של המכון, שהוא ראשיתו של תהליך שקיפות בבתי הדין לממונות, הוא פרסום פסקי דין של בתי הדין השונים לממונות באתר המכון באינטרנט. אומנם הפרסומים חלקיים בלבד, תיאורי המקרה מתומצתים ורחוקים מלשקף את שהיה מונח לפני הדיינים, אך הם שופכים אור על פעילות בתי הדין והחלטותיהם, שהיו מוסתרות מעיני הציבור.

הדרך עוד ארוכה. כדי לפתח מערכת שקופה ואמינה, יש ללוות את הדיונים בפרוטוקולים, וגם לפתוח דיונים שאינם פוגעים בצנעת הפרט לציבור הרחב. ואז, במחירי אגרות הנעות בין תשעים לארבע מאות שקלים ובפסקי דין הניתנים במהירות וביעילות, נוכל להשיב שופטינו כבראשונה.