בשבע 230: גאווה יהודית

למרות שטיפות המוח, יותר אנשים גאים להיות יהודים מאשר ישראלים ● המתיישבים ש"זכו" להישאר בתוך הגדר, נכנסו לכלא של חומות בטון ● אם יש רחוב על שם בן גוריון, שגירש את ערביי לוד, מדוע לא רחוב על שם הרב כהנא

אליקים העצני , כ"ז בשבט תשס"ז

מדוע מתפרסמים בתקשורת כל כך מעט סקרים בזמן האחרון? מפני שהתקשורת אינה אוהבת את התוצאות! לכן גם סקרים רבים מתרחקים ממיקוד פוליטי ומעדיפים נושאים כלליים.

סקר שנערך בפיקוח הפרופ' אפרים יער עוקף שאלות פוליטיות ובודק את אהבת המולדת של היהודים בא"י. תוצאותיו מפתיעות, ולשם שינוי – זו הפתעה נעימה.

הנה כמה מן המימצאים (והתודה נתונה לד"ר אהרון לרנר שפירסם אותם):

כמה מבין היהודים רואים את עצמם כ"פטריוטים ישראלים?"  67%.

ובמה מתבטאת אהבת המולדת?  לחיות בישראל – 95%.

לכבד את המסורת – 92%.

להקים יישוב חדש – 89%.

להיות מוכן להילחם – 96%.

ומה הם המרכיבים הכי חשובים של אהבת המולדת? 

ירושלים – 95%
השפה העברית – 95%
התנ"ך -82%
קיבוץ הגלויות – 88%
צדק חברתי – 85%    
מסורת נביאי ישראל – 73%
אהבת ארץ ישראל – 95%
ציונות – 83%

שימו לב לדירוג: חיבת ארץ ישראל וירושלים - בראש הטבלה. וכמה מוכנים להילחם למען המדינה? – 92%.

וגם זה: 87% ישפיעו על ילדיהם לחיות כאן, ולא במקומות יותר בטוחים ויותר עשירים. והמימצא החשוב ביותר: 83% גאים להיות "ישראלים", לעומת 94% שגאים להיות "יהודים"! הפער האדיר הזה, 11% יתרון ל"יהודיות" על "הישראליות" – אומר דרשני.
בבחירות 1996, כאשר נוצח השמאל בראשות פרס ע"י הימין בראשות נתניהו, רואיין פרס בתקשורת.

שאלה: מי נוצח?
פרס : הישראלים.

שאלה: ומי ניצח?
פרס : היהודים.

על רקע שטיפת המוח האנטי-לאומית הנשפכת על העם כמעט מכל כלי התקשורת - התוצאות האלה מדהימות.
    
אצבעות חונקות

לפני זמן לא רב עוד דיברו על "גושי ההתיישבות", המקנים כביכול ביטוח-נגד-נסיגות. ובכן, אפשר לשכוח  מהגושים. הם התמוססו והתפוררו, ומה שנשאר מהם  הן "אצבעות" - דלות וגרומות כעצמות שלד. בכל יהודה ושומרון בונים עכשיו חומות בכבישים המוליכים ל"אצבעות", וגם אותן עצמן מקיפים בחומות. התהפכו היוצרות: "המקופחים" שהושארו מחוץ לגדר, נותרו שתולים בנופי הקדומים של א"י, בעוד "המאושרים" שזכו להישאר במה שנחשב "הצד הישראלי" – משקיפים דרך חלונותיהם ואינם רואים דבר חוץ מקירות בטון. "הצד הישראלי" הפך להם לכלא. בקרני שומרון, בפדואל ובאפרת התושבים מגלים שהאצבעות הללו חונקות.

ומהו שיא האירוניה, ואם תרצו – שיא ההתעללות? הכלא הזה היה אמור להיות "הצ'ופר" לתושבי "10 דקות מכפר סבא", שגדר המערכת לא תפריד בינם לבין "ישראל", אלא תעבור מזרחה להם. אלא שהאמריקאים לא הסכימו, ולבד מגוש עציון תבעו גדר על הקו הירוק. הגרורה הישראלית צייתה, כמובן, ועכשיו יש שתי גדרות, אחת על הקו הירוק והשנייה מסביב ל"אצבעות".

יש תחילת התארגנות והיו כמה הפגנות קטנות, אך טרם נשמעה מפי קורבנות "הגדרות המיוחסות" קריאה גלויה וברורה: הקמתם גדר על הקו הירוק והאמריקנים מבסוטים? יבושם לכם. אנחנו מוחלים לכם על הטובות שלכם, לא צריך גדר נוספת!
ויש עוד צד למכשלה הזאת. האצבעות הללו חונקות גם את השכנים הערבים, וקשה להימנע ממחשבה אפיקורסית: אולי הפגנה משותפת, לשם שינוי?...    

רחוב כהנא פינת רבין

שומו שמיים! באור עקיבא נתגלתה סימטה ללא מוצא ששמה "רחוב הרב כהנא", ואבירי הדמוקרטיה וחופש הביטוי - רובם, בגלגולם הקודם יוצאי בית מדרשו של יוזף סטלין - נרעשו: לא רק שקראו בישראל רחוב על שם גזען וטרנספריסט, אלא גם העזו להמרות את פיהם של קובעי הטעם ומכתיבי הסגנון שכולם, כידוע, מן השמאל.

ובכן, נכון: הרב מאיר כהנא, זכרונו לברכה, צידד בעידוד הגירה ערבית מן הארץ, על פי דבריו המפורשים – באמצעים כלכליים. כמו כן צידד האיש בחקיקה שתגזור עונש פלילי על נישואי תערובת ואף הציע לאסור העסקת ערבים ע"י המדינה בתפקידים רבים.
אני מעיד כאן על עצמי, שכל חיי התנגדתי לגירוש ערבים (שלא בהקשר למלחמה), וגם הגזירות האחרות שכהנא ביקש להטיל על זרים מתוך השקפתו הדתית, ואף שציטט לשם כך מן הרמב"ם – נראות לי מופרכות, פרימיטיביות, ימי-ביניימיות וגם נגועות באי מוסריות.

ובכל זאת: כמה מאבות הציונות, כולל מן האגף השמאלי, צידדו בטרנספר לערבים, ורחובות נקראו על שמם. חלק מהם – כמו בן גוריון ורבין, גירשו ערבים בפועל בכוח הנשק מרמלה ומלוד.

והעיקר: לרבים, שרחובות נקראו על שמם בגלל מעשיהם הטובים, היו בחייהם גם צדדים שליליים. שאם לא כן, יישארו לנו מעט מאוד רחובות עם שמות, וכמו בארה"ב נצטרך לעבור למספרים.

רוב האישים שזכו לרחובות היו שנויים במחלוקת ולעתים אף נתונים לשינאה יוקדת: גם ז'בוטינסקי, גם ארלוזורוב, גם בן גוריון, בגין ורבין. ויש לנו (ברוך השם) גם רחוב על שם היינריך היינה, שאמנם התנצר, אך "מנגינות עבריות" שלו אין יהודיות מהן..
הרב כהנא לא היה רק "שונא ערבים". הוא גם היה יהודי מסור ונאמן בלב ונפש, שהקדיש את חייו למען עמו וארצו. הוא היה נואם בחסד וסופר מחונן. בארה"ב הרים את קרן ישראל במלחמה נגד אנטישמים,  ועמד בראש המלחמה לפתיחת שערי ברית המועצות, כשכל המימסדים נלחמו בו על כך. סטודנטים יהודים שהיו רחוקים מאד מתורותיו בענייני ערבים, נחלצו מהתבוללות והשתלבו בזרם המרכזי של היהדות והציונות  בזכות  נאומיו והשפעתו האישית. לחייו היה סוף טראגי – הוא נרצח בנסיבות שהיהדות מגדירה כקידוש השם.

לו אני חבר במועצה עירונית, הייתי רואה חובה מוסרית וגם מחווה של איחוד קצוות בעם – בקריאת רחוב על שמו.