בשבע 231: עבירות צווארון תכלת

המועמד למפכ"לות המשטרה הוא ניצב שהעניק חסות למשפחה ערבית-נוצרית אלימה מנצרת ● אפילו השופט זיילר, שחשף את השחיתות במשטרה, התעלם בדו"ח באלגנטיות מעורכת דין הממוקמת עמוק בברנז'ה, ומעורבת עמוק בפרשת האחים

יאיר שפירא , ד' באדר תשס"ז

לפני כשנתיים התקשרה אלי אחת מרבניות השומרון. מכרה שלה, אישה מסכנה, אך טובה ישרה ואמינה בדרך כלל, תינתה בפניה את צרותיה. היא היתה נתונה במערכה מתישה של הליך גירושין מכוער מזה זמן. באותו הבוקר היא סיפרה לרבנית סיפור מסמר שיער על פריצות ליליות, איומים והפחדות שהיו מנת חלקה. כולם התבצעו לדבריה על ידי אנשי יחידת המשטרה בה משרת בעלה. "היא אישה נורמלית", אמרה לי הרבנית, "ופתאום התחילה בסיפורים שנראים דמיוניים לגמרי. היא מתחננת שיאמינו לה, ואני רציתי לברר האם סיפורים שכאלה הם בגדר הסביר". אמרתי לרבנית כי בשנות עבודתי נתקלתי אומנם בלא מעט סיפורי בדים של אנשים מסכנים, אבל גם בלא מעט סיפורים על נפלאות משטרת ישראל, שגם אם נשמעים בתחילה כלקוחים ממשטרות וממשטרים אחרים, הרי שהם ממש שלנו, וממשותם אינה מוטלת בספק.

"אם כך", נזעקה הרבנית "משטרת ישראל היא לפעמים גוף עברייני לכל דבר". לא יכולתי לנסח זאת בצורה טובה יותר. גם לא הוועדה המיוחדת בראשות השופט המחוזי לשעבר, ורדי זיילר, אם כי ממצאיה התמקדו במחוז דרום של המשטרה.

בין משפחת טאנוס לאחים פריניאן

קשר בין קציני המחוז הצפוני של המשטרה ובין משפחות פשע לא נחשף ולא נטען, אבל קשרים טובים במיוחד היו לראש המחוז לשעבר ולמשפחת טאנוס, מהנכבדות שבמשפחות הערביות הנוצריות בצפון. סובחי טאנוס היה ועודנו קבלן נכבד ומצליח. הוא נחשב היום לגדול הקבלנים במגזר הערבי, ומרכז פעילות עניפה בשוק הבין לאומי במסגרת חברה קבלנית משותפת עם ענקיות הבניה 'סולל בונה' ו'אשטרום'. אך באמצע שנות התשעים הוא היה דמות מרכזית בסכסוכים שבתוך קהילת הערבים הנוצרים אורתודוקסים בצפון. בסכסוכים אלו לא הזיקו לטאנוס קשריו הקרובים עם מפקד המחוז הצפוני דאז, יעקב גנות. הקשרים של טאנוס וגנות נידונו בהרחבה רבה בערכאות השונות בישראל בחשד ליחסי שוחד שהיו ביניהם, והם נידונים בהרחבה בימים אלו בכלי התקשורת השונים לאחר ששמו של גנות הוצע למשרת המפכ"ל תחת קראדי.

סיפור אחד, מהבולטים פחות בפרשת טאנוס-גנות, תפס את עיניי. היה זה כאשר אחד משכניהם של משפחת טאנוס התלונן כי הללו תקפו אותו וניפצו את פנסי רכבו. למקום הוזעק קצין המשטרה המקומית, קצין בשם דינור, שעיכב את סובחי טאנוס ואת אחיו וביקש מהם להתלוות אליו לתחנת המשטרה. טאנוס מיהר להרים טלפון לגנות. גנות מיהר להתקשר לדינור ושאל אותו מה הוא מתכוון לעשות בעניין. דינור, קצין זוטר שידע על הקשרים ההדוקים בין החשוד שבידיו ובין מפקד המחוז, ענה בעדינות כי לדעתו עבירה שכזו מחייבת מעצר. על כך הגיב גנות ואמר: "בדוק את הדברים היטב". "הוא לא ביקש ממני לעשות שום דבר", אמר דינור בבית המשפט, אך אמר גם שמבחינתו התנסחותו של הקצין הבכיר לא התפרשה לשתי פנים. "בטלפון האחרון שדיברנו, הוא אמר תשקול את הדברים היטב", העיד הקצין "אין בזה בקשה מיוחדת, אבל אני הבנתי באותו רגע שהבקשה שלו היא שאשחרר אותו, שלא יעצרו אותו".

ואכן, הקצין דינור עיכב את טאנוס ומיהר לשחרר אותו לביתו. כנגד גנות הוגש כתב אישום בפרשה, אך בהמשך בוטל כתב האישום ונסגר התיק במהלך נדיר. בפסק הדין התמוה מאוד של בית המשפט המחוזי, שזיכה את גנות משאר סעיפי האישום שהוגשו נגדו, נכתב כי השופט הגיע למסקנה שהתיק לא נסגר ע"י גנות "וגם אם היתה התערבות מצידו של גנות, היא היתה מינורית, ולא היא היתה זו שהביאה לסגירת התיק". בית המשפט העליון, על אף שזיכה את גנות, מתח ביקורת קשה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, גם בגלל היתממות השופטים בפרשה זו. ההגנה שסיפק גנות למשפחת טאנוס מפני המשטרה, כפי שעולה מהמסמכים המשפטיים, מעלה יותר מתחושה של אי נוחות בדמיונה להגנה לה זכתה משפחת פריניאן מניצב משנה יורם לוי ובני בריתו.

אומנם חייבים שוב לסייג, משפחת טאנוס אינה משפחת פשע כלל ועיקר. אבל מחוות דעת שנכתבה ע"י אחת מפיקודותיו של גנות, סנ"צ חדווה וולפוביץ', נראה כי משפחת טאנוס זכתה לחסינות משטרתית גורפת. "בשים לב לנפשות הפועלות, קרי הקובלים החשודים באירוע, טוב היה עושה רפ"ק דינור אם היה נענה לבקשתם ומסכים לדחות את החקירה למחרת בבוקר. מדובר במשפחת טאנוס", כתבה וולפוביץ' "משפחה מכובדת בקהילה הנוצרית ערבית בנצרת, אשר אין להתעלם ממנה, ועלינו להתחשב בה בפעולותינו השונות". ולא נחה דעתה של סגן ניצב וולפוביץ' עד שכתבה כי "ראוי שנושא זה יובהר לכלל שוטרי התחנה, על מנת למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד".

זיילר לא צריך תירוצים

בטיוח שקוף עד כדי גיחוך הוציאה ועדת זיילר ממשוואת פרשת פריניאן את פרקליטות מחוז דרום, ובמיוחד את מקורבתה של פרקליטת מחוז דרום יסכה ליבוביץ', עו"ד חנה מגד. נזכיר כי מחוז הדרום הציע בזמנו לחברת הביטוח כי משפחת פריניאן מוכנה לסייע בהחזרת סוללות מסיכות אב"כ שנגנבו ממחסני פיקוד העורף, תמורת סכום של 600 אלף שקלים. חברת הביטוח הציעה מצידה כי אם משפחת פריניאן יודעת היכן הסוללות, ראוי כי אנשיה ייחקרו ע"י משטרת ישראל, אולם היא נענתה בשלילה.

מהמשטרה נמסר לחברת הביטוח, כי פרקליטות מחוז דרום אישרה את העיסקה. בפני השופט זיילר ואנשיו העידו אנשי המשטרה המעורבים, וטענו כי את האישור קיבלו טלפונית מראש המחלקה הפלילית במחוז, עו"ד מגד. ככל שחיפשו וחיפשו, כל תיעוד על דיווח של מגד בפרשה חמורה שכזו ועל האישור שנתנה, לא נמצא. מגד מצידה טענה ושבה וטענה כי היא אינה זוכרת אם נתנה אישור כזה אם לאו. באזהרות ששיגרה הוועדה לפני מספר חודשים, בין השאר לעו"ד מגד, תהה זיילר על זיכרונה של הפרקליטה, שבגד בה דווקא בפרשה כה חמורה ויוצאת דופן.

לאחר שנשלח מכתב האזהרה הבהיר בא כוחה של מגד, עו"ד אלי ביתן, לוועדה כי מגד חוזרת בה וטוענת כי אישור שכזה לא יכול היה להינתן על ידה. "גם בטרם נעשתה הבהרה זו", כתב זיילר במסקנותיו "הטלנו ספק בנכונות גרסתה של עו"ד חנה מגד. לא נתברר לנו עד עתה מה הניע אותה לדבוק בה, ואיננו סבורים שיש צורך לעסוק בניחושים והשערות בעניין זה. די שנאמר שלאור המציאות הבלתי אפשרית המקופלת בגרסה הראשונה, לא היה לנו קושי לקבל את דברי ההבהרה של עו"ד מגד". ולמי שזקוק לתרגום הרי שזיילר כותב בערך כך: "לא הבנו מדוע עו"ד מגד, בשר מבשרה של הברנז'ה, אשת שופט מכובד מבאר שבע וידידתן של פרקליטות בכירות, תבחר להתנער מאישור שערורייתי בנימוק מטופש כי אינה זוכרת את המקרה. שמחנו לקבל את הכחשתה הגורפת ובזה לסיים את העניין".