בשבע 232: הפור נפל

עודד מזרחי , י"א באדר תשס"ז

לאחר הסכמי אוסלו, כשדליה היתה בת ארבע-עשרה, התרחשו כמה פיגועים שהחרידוה, ובמיוחד הפיגוע בפורים. אמונתה התערערה, ובהדרגה חדלה לקיים מצוות ואף מצאה חבר חילוני.  בכיתה י"ב נסעה עם כיתתה למסע בעקבות השואה לפולין. ניצול שואה דתי ליווה אותם. במשך המסע הקשתה בפניו על האמונה באלוקים, ובמקום להשיב, שינן באוזניה: "אל תפסיקי לחפש! העובדה שדור ההמשך שלנו ממשיך לשאול במקום לראות את החידלון ולא לעשות כלום נותנת תקווה!".

במיידנק קראו כולם "שמע ישראל", והניצול סיפר את סיפורו ליד המשרפות. דליה הרגישה, דווקא במקום התופת, משב רוח גדול של אמונה, והחליטה לברר את עניין היהדות עד תום לפני שתמשיך בדרכה. היא רצתה לומר לילדים שייוולדו לה, שהיא חילונית מדעת, ולא התגלגלה לכך סתם.

לאחר תום לימודיה חיפשה כל מיני כיוונים רוחניים, עד שהגיעה למדרשת 'שובה' בעפרה. היא אמרה לרבנית שפירא כי היא אמנם חילונית, אבל עדיין מחפשת, וביקשה להיות אצלם כפי שהיא. הרבנית הסכימה, ורק ביקשה שתכבד את המקום בפרהסיה. לאחר כמה חודשים החליטה דליה לצאת מהמדרשה ולהתגורר עם החבר שלה בירושלים. הרבנית הפצירה בה: "תמשיכי את חייך כפי שאת רוצה, ורק תישארי לישון אצלנו!".

דליה עבדה כמלצרית במסעדת המבורגרים, בילתה בלילות במסיבות סמים, ובבוקר חזרה לעפרה כדי לישון. כשעישנה חזתה בהקיץ; לנגד עיניה הופיעו דמויות מהשואה שאמרו לה: "אל תוותרי! תמשיכי לחפש!".

דליה הבינה שאי אפשר להמשיך בחייה הכפולים. פורים התקרב והיא התלבטה להיכן ללכת, למסיבה ה'דוסית' עם בנות המדרשה בעפרה, או למסיבת העישונים בירושלים.

ערב פורים הגיע. בשעות אחר-הצהרים היא הלכה במדרחוב בירושלים וחשה שההחלטה לאיזו מסיבה ללכת תהיה גורלית עבורה, שהפור חייב ליפול. נפשה נקרעה ממצבה העגום. היא הרגישה שהיא אפס מוחלט וצעקה בקרבה: "ה', תעזור לי להחליט לאיזו מסיבת פורים ללכת הערב!".

אז הגיע מולה בחור עם כיפה סרוגה לבנה והציע לה חוברת, שעליה כתוב 'אני לא אפס', תמורת פרוטה לצדקה. דליה ענתה: "מצטערת, אין לי אפילו פרוטה...".

"אז תקחי את זה במתנה".

דליה לקחה את החוברת, ישבה על המדרגות במדרחוב וקראה. היא החלה לחוש שהיא מקבלת תשובה ברורה לאן ללכת בפורים ובכלל בחיים. היא חזרה לביתה, לקחה את מדי המלצרית, הלכה למסעדה והכריזה: "אני מתפטרת!".

לאחר מכן הלכה לחבר שלה, שנדהם לשמעה אומרת: "החלטתי להיפרד ממך!".

לאחר שארזה את חפציה נסעה לעפרה. בתחילה היתה מדוכאת על פרידתה מהחבר. גם נראה לה מגוחך לחגוג עם בנות דתיות בלבד. ואז, אט-אט, שתתה יין עם הבנות והחלה לחוש בשמחה עצומה. הקדוש ברוך הוא האיר בנפשה אור עצום של אהבה. היא חשה בבירור: ה' הוא אבא טוב שאוהב אותי! לא צריך לחקור ולשאול יותר מדי. דברי החוברת הפשוטים חלחלו בתוכה. היא חשה שהכל אלוקות. כל העולם נראה לה כשלל תחפושות, שמאחוריהן מסתתר ה' ואין עוד מלבדו.

לאחר מכן נסעה במסגרת שירות לאומי לשליחות באוקראינה, במטרה לעורר יהודים מרוחקים. היא ניצלה את ההזדמנות ונסעה עם חברה לציונו של רבי נחמן באומן. כשהגיעו, לאחר 13 שעות, לא היה לחברתה כוח לצאת מהמונית, ודליה מצאה את עצמה לבדה בציון. המקום היה שומם והיא הרגישה נפלא, קראה 'תיקון הכללי' והתבודדה במשך חצי שעה, עד שהיתה חייבת לחזור לרכב. 

לאחר שחזרה לארץ לא הצליחה למצוא מקום מתאים עבורה בקרב חסידי ברסלב. החרדים נראו לה סגורים מדי, והפריקים לא נראו לה מספיק רציניים. היא החלה ללמוד אצל הרב סטבסקי, ובאחת משיחותיה עמו, אמר לה שעליה להתחתן. דליה השתוממה: "מה פתאום להתחתן עכשיו?!".

"בעלך שפך את כל הדמעות בעולם כדי למצוא אותך, וכעת את צריכה למצוא אותו!".

"ואיך אדע מיהו?".

"תלכי לשדכנים. זו הדרך הנכונה".

השדכנות נראה לדליה כדבר מגוחך. היא הלכה לכותל המערבי במשך ארבעים יום וביקשה למצוא את זיווגה. וכך התפללה: "ה', אני לא ממהרת להתחתן, אבל תמצא לי אותו, כאילו שאנחנו מכירים זמן רב, וככה נוכל לדעת מיד אם זהו זה. עשה שזה יהיה ודאי, כי התבלבלתי מספיק בחיים...
"
היא התגברה על רתיעתה ויצרה קשר עם שדכנית. יום לאחר מכן הציעה לה השדכנית בחור בשם גדי. היא נפגשה עמו ומצאה חסיד ברסלב כלבבה. לאחר כחודשיים נישאו.

שנתיים לאחר מכן נסעו שניהם למירון. לאחר שיצאו מציונו של רשב"י, ניגש בחור לגדי וחיבקו. לאחר מכן פנה אליה: "תדעי לך שבעלך החזיר אותי בתשובה!".

ודליה השיבה: "ותדע לך שאתה החזרת אותי בתשובה!...".

היה זה הבחור שנתן לדליה את הקונטרס במדרחוב בירושלים בערב פורים...

יצירת קשר לסיפור השגחה פרטית שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il