בשבע 232: מגילת אסתרינה

אסתרינה טרטמן אינה הראשונה להתהדר בתארים שאין לה. לרוע מזלה, היא שייכת למחנה הפוליטי הלא-נכון.

עמנואל שילה , י"א באדר תשס"ז

1.  החשיפות האחרונות בעניינה של חברת הכנסת אסתרינה טרטמן הן מטרידות ומביכות. לא כך צריכים להיראות חברי כנסת, קל וחומר שרים. אך מטרידה הרבה יותר ההתנפלות התקשורתית הצבועה והקולקטיבית על שרת התיירות המיועדת. הצביעות החוגגת מתחילה ממי שנתן את האות למתקפה, אמנון אברמוביץ', האיש שלא התבייש להצהיר בגלוי כי מנהיגים מושחתים יזכו להגנתו אם רק יובילו מהלכים מדיניים התואמים את השקפתו השמאלנית. איתרע מזלה של אסתרינה טרטמן - היא לא במחנה הפוליטי הנכון.

2.  אסתרינה טרטמן אינה המקרה החמור ביותר של התהדרות איש ציבור בתואר לא-לו. ספק אם למי שבחרו בה כחברת כנסת משנה כל כך אם התואר הראשון שלה התקבל מבר-אילן או מטורו קולג', אם הוכתרה בתואר שני או שרק למדה לתואר שני. במקרה של טרטמן, היעדר תואר שני אינו פגם בהכשרתה לתפקיד שרת התיירות, אלא שהצגתה את עצמה כבעלת תואר שכזה חושפת פגם באישיותה. אי-הדיוק הזה הוא אכן מביך, אבל לא זכורה התייחסות כה מופלגת בחומרתה למקרים דומים שנחשפו בעבר, גם כאשר התארים האקדמיים היו רלוונטיים הרבה יותר כתנאי לקבלת משרה, וגם כשמדובר במינוי למשרות ציבוריות שבהן הדיוק, היושר ונקיות-הדעת הם כלי עבודה ראשון במעלה. ההתייחסות המחמירה במיוחד דווקא לטרטמן והתביעה הנחרצת למנוע את מינויה לשרה מדיפים ניחוח פוליטי עז.

3.  חמור הרבה יותר ממקרה טרטמן הוא למשל המקרה המביך של כבוד השופטת עדנה ארבל, שבמשך שנים נכלל בקורות חייה תואר שני במשפטים שלא היה לה, כפי שחשף העיתונאי יואב יצחק. כפרקליטת מדינה לשעבר וכשופטת בית המשפט העליון בהווה, ארבל אמורה להיות אמונה על יושר קפדני ואמת מדויקת הרבה יותר מאשר הפוליטיקאית הטרייה אסתרינה טרטמן. אבל עדנה ארבל שייכת למחנה הנאורים, ולכן זכתה ליחס שונה. וכך, החשיפה של אברמוביץ' מתקבלת בהתלהבות  על ידי מקהלת עיתונאים, שהמשיכו לחפש ומצאו כתמים נוספים בעברה של טרטמן, ואילו יואב יצחק נתפס בשעתו כאחוז אובססיה קטנונית נגד ארבל, ואיש לא חשב ברצינות לעכב את מינויה לעליון בגלל פרסומיו אודותיה. גם נשיא 'המכון הישראלי לדמוקרטיה', אריק כרמון, יצא בזול מחשיפת העובדה שאין הוא זכאי לשאת את תואר הפרופסור שבו נהג להתהדר. עוד אחד ששייך למחנה הנכון.

4.  ספק אם מישהו מבוחריה של טרטמן אומר לעצמו עכשיו שלא היה בוחר בה אילו ידע שאין לה תואר שני. לעומת זאת, אין ספק שרבים מבוחריו של אריאל שרון בבחירות תשס"ג (2003) היו מעבירים את קולם למפלגה אחרת אילו ידעו ששרון מתכוון לבצע את מצע יריבו, עמרם מצנע, ולסגת חד-צדדית מעזה. ואיפה עומדת הרמאות הקטנה של טרטמן מול הרמאות הגדולה של אריאל שרון ותומכיו, ששיחקו במשאל חברים והוליכו לקלפי למעלה ממאה אלף בוחרים, ולבסוף התכחשו לתוצאות ההצבעה והשליכו אותן לפח?

ואם טרטמן נתפשת על שהשתבחה בהכשרה שאין לה, מה נאמר על עמיר פרץ שממשיך להתבצר בכס שר הביטחון למרות שכולם יודעים שאין לו כישורים הולמים, וגם מתכחש להבטחתו לבוחריו לשים בראש מעייניו את הנושא החברתי? איפה התקשורת הנשכנית כשצריך אותה באמת?

5.  אסתרינה טרטמן אמורה להחליף במשרד התיירות את השר יצחק (בוז'י) הרצוג, שיתמנה לשר הרווחה. בוז'י הרצוג היה איש מפתח בפרשה המושחתת של עמותות אהוד ברק בבחירות תשנ"ט (99'). מטה הבחירות של ברק גייס אז כספים בהיקף עצום למערכת הבחירות, תוך רמיסת כל המגבלות שמטיל החוק על כספים המגויסים לצורך זה. בכך הפכה מערכת הבחירות לבלתי הוגנת, כאשר תעמולתו של צד אחד, הצד של ברק, נהנית ממשאבים בלתי נדלים. בנסיבות אלו, תוצאות הבחירות הן פגיעה חמורה בתקינות ההליך הדמוקרטי ועיוות רצון הבוחר.

חוקי מימון הבחירות אוסרים גיוס תרומות מחו"ל לצורך הבחירות, וגם מגבילים לסכום נמוך למדי את התרומה שמותר לקבל מכל תורם. אבל ברק ואנשיו רצו לגייס ולהוציא הרבה מאוד כסף, כדי להבטיח את ניצחונם בבחירות. לשם כך הם הפעילו רשת של עמותות שפעלו מטעם עצמן, למטרות חברתיות וציבוריות, ובלי קשר למערכת הבחירות. כך לכאורה. למעשה, הן פעלו בשירות הקמפיין של ברק ובתיאום עם מטהו. העמותות הללו, שראו את עצמן חופשיות ממגבלות החוק למימון מפלגות, גייסו בחופשיות כספים רבים, בעיקר בחו"ל. עורך הדין בוז'י הרצוג היה בורג מרכזי מאוד בנתיב העברת הכספים הללו. בדו"ח מבקר המדינה על הפרשה הזאת מוזכר שמו בנסיבות מאוד לא מחמיאות. כשנחקר במשטרה הוא שמר על זכות השתיקה, וכך חמק מאישום פלילי. אבל כשהרצוג הסימפטי מתמנה לשר, אף אחד בתקשורת לא טורח להזכיר את עברו המפוקפק ואת אחריותו להטיית תוצאות הבחירות בדרך מושחתת ובלתי הוגנת. הוא הרי שייך למחנה הנכון.

6. כל זה אינו פוטר מהצורך לחשוב איך חוסכים תאונות וסיפורים מביכים כמו זה של אסתרינה טרטמן, ואיך מביאים לפוליטיקה כוח אדם איכותי יותר. מסתבר שאחד ממקדמי הסיכון לבחירתם של חכי"ם שאינם ראויים קשור לקיומן של מפלגות של אדם אחד. כמו רפול לפניו, שהרכיב ברשימת צומת את גונן שגב ואלכס גולדפרב, גם אביגדור ליברמן מנהיג מפלגה שבה הכול מתנהל בהחלטה של אדם אחד, והתוצאות בהתאם.

מקדם נוסף של בחירת חכי"ם ברמה מביישת הם השיריונים למיניהם. רבים מחברי הכנסת הבלתי-ראויים נבחרו על משבצת משוריינת למגזר או למגדר. בשבוע שבו חבר כנסת איכותי כעוזי לנדאו בחר להישאר בחוץ (אם כי במקרה הזה נכנס במקומו ח"כ ראוי - יולי אדלשטיין), צריך לחשוב איך למנוע את התדרדרות הפוליטיקה לדרגת סידור עבודה לאטדים מסוגים שונים.