בשבע 232: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , י"א באדר תשס"ז

שאלת השבוע: האם החלפת ממתקים עם שכנים וחברים היא הדרך הנכונה לקיום מצוות משלוח מנות?

למעט במנות, להרבות באחדות/ הרבנית ברוריה ביננפלד ראש מדרשת 'אורות עציון', גבעת וושינגטון

לעניות דעתי, מצוות משלוח מנות נועדה ליצור אחווה ולחזק את הקשר בין אנשים, כביכול כהמשך לציווי "לך כנוס את כל היהודים".

כשם שבמאורעות חג הפורים היה ניסיון לחסל פיזית את עם ישראל, וגם ההצלה הייתה פיזית – כך גם במצוות פורים יש ממד גשמי. משלוח שתי מנות גשמיות, אוכל איש לרעהו, מתוך מגמה לחזק את הקִרבה, את הקשר ואת האהבה.

משום כך אין צורך בהחלפת ממתקים טכנית בין השכנים והחברים, אלא במשלוח מנות הנעשה מלב אל לב. משלוח מנות שהשאיפה, וגם הביצוע, היא להביא אותו בעצמנו לשכנים, כביקור קצר. ביקור שכדאי שיהיה בו ממד של קירוב רחוקים, קירוב של אנשים בודדים, זקנים ואנשים השונים מאתנו. על-ידי הבאת משלוח המנות אליהם והביקור בביתם אכן נוצרת קרבה ומתחזקת האחווה והאהבה. קרוב משפחה, שהוא ר"מ בישיבה, סיפר לי שהוא מקפיד לשלוח מנות לכל עובדי הניקיון והשירות בישיבה, ועל-ידי משלוח המנות דווקא אליהם הוא מבטא את העניין שאנשים אלה יקרים לו ואהובים עליו.

לדעתי צריך לשלוח את משלוחי המנות למספר מצומצם של אנשים. המצווה, להזכירנו, היא 2 מנות ל-2 אנשים. אמנם אפשר להוסיף על כך, אבל לא בהגזמה. נראה לי שראוי וטוב שמשלוחי המנות לא יהיו עמוסי ממתקים, אלא יכילו מנות שיכולות להשתלב בסעודת פורים, כמו פיתות, חלות, עוגות, קטניות, סלט קטן וכדו'.

אישית, בשנים האחרונות מנהגנו בביתי הוא להכין מנות לכמה אנשים, וכולנו: אני, בעלי וחלק מהילדים, הולכים לחלק אותם בעצמנו, כחלק משמחת החג ומחיזוק הרעות בינינו לבין מכרינו.

ולוואי ונזכה לחזק בפורים את האחווה והרעות, ומתוך כך את "ישנו עם אחד" – באחדות ובאהבה.

פתקים במקום ממתקים/ הרב אברהם וסרמן, ר"מ בישיבת רמת גן ורב קהילה בגבעתיים

שתי מטרות למשלוח מנות הוזכרו בדברי הפוסקים: האחת קירוב לבבות, והאחרת מתן אפשרות למקבל להשתמש באוכל לסעודת פורים שלו.

התופעה של הררי ממתקים, שימורי פֵרות, סרדינים וכדומה, המצטברים על שולחננו בסוף הפורים, אינה התוצאה הרצויה מבחינת ההלכה, וגם מצד המעשה. מבחינת ההלכה, ברוב הפעמים, ודאי שאין בכך תוספת לאוכל של סעודת פורים, אלא במקרה הטוב קצת קינוח לסעודה. אמנם קירוב לבבות יש כאן, אבל גם הוא נמצא חסר, כיוון שוודאי המקבל אינו שמח לגמרי בתוצאה. לכן יש מי שמקפידים לשלוח דברי אוכל העשויים להיות חלק מהסעודה; אלא שגם בזה יש גבול ליכולת הקיבול.

לכן נוהגים בקהילות רבות מנהג יפה: תורמים למטרת צדקה וחסד, ושולחים כרטיס הודעה לחבר שהיה אמור לקבל את משלוח המנות, שתמורתו ניתנה למוסד. במקומות רבים גבאי הצדקה הם היָזמים והמבצעים רעיון נאה זה. זהו פתרון ראוי בהחלט, אך יש להדגיש כמה עניינים הלכתיים: המנהג הזה אינו יכול לבוא לגמרי במקום המצווה, ולכן יש לתת לפחות שתי מנות לאדם אחד בפועל, ולא רק תמורתן. הגדרת משלוח מנות בהלכה היא "משלוח מנות איש לרעהו", כלומר שתי מנות לאדם אחד. כל מי שהוא למעלה מגיל בר מצווה או בת מצוה חייב בזה. יש להדגיש זאת במיוחד לאור העובדה שעל-פי רוב המבוגרים הם העוסקים במצווה זו, והילדים מסייעים להם.

כדאי לשקול אם החבר שאנו נותנים לו את הפתק המודיע לו שתמורת משלוח המנות נתרמה לארגון חסד, לא יכעס עלינו. שמא הוא לא אוהב את החידושים הללו, ונמצא שבמקום ליצור קירוב בין יהודים ניצור דווקא ריחוק.

בהקשר זה יש לזכור תמיד את דברי הרמב"ם, שכתב: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובשילוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארת אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר 'להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים'".

לקרב גם את הקרובים/ הרב יצחק הלוי, רב היישוב קרני שומרון

התשובה היא כן.

ראשית אין להתעלם מדבריו של הרמב"ם בעניין: "וכל המרבה לשלוח לרעים – משובח!". נכון הוא שהרמב"ם גם מעמת בין מצוות משלוח מנות לבין מתנות לאביונים וקובע ש"מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובשילוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים. שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה. שנאמר: "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים."  אבל דבריו אלה אינם באים לגרוע או למעט מערכה של מצוות משלוח מנות.

בפן ההלכתי ידועה מחלוקת הפוסקים בטעמה של מצווה זו. לדעת "תרומת הדשן" הטעם הוא שיהיה לכל אחד ואחד כדי סיפוקו לקיים את סעודת הפורים, ואילו לדעת רבי שלמה אלקבץ מטרת המצווה היא כתגובת נגד להשמצתו של המן הרשע. הרי המן טען בפני אחשוורוש: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", ובמשלוח המנות אנחנו מבקשים להפריך השמצה מרושעת זו, בכך שאנחנו משקיעים בקירוב לבבות.

הנימוק הראשון אולי איננו רלוונטי תמיד, ובוודאי לא במשלוח ממתקים, אבל הנימוק השני אכן שייך.למחלוקת זו השלכות הלכתיות רבות. למשל, חולה סוכרת שקיבל ממתקים או מי שמקפיד על אבקת חלב נכרי וקיבל ממתקים המכילים אבקת חלב נכרי. לפי הטעם הראשון השולח לא יצא הנותן ידי חובה, אבל קירוב לבבות יש. או לחלופין: משלוח מנות בעילום שם.

בפן החברתי, הרב דסלר כותב ב"מכתב מאליהו" ש"הורגלנו לחשוב את הנתינה לתולדת האהבה. כי לאשר יאהב האדם – ייטיב לו. אבל הסברה השנייה היא: כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו – בהם הוא." כלומר האהבה היא פועל יוצא של הנתינה – ולא ההיפך.

במסכת דרך ארץ זוטא נאמר: "אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך – הוה נושא ונותן בטובתו." קל יותר לסמפט את היהודי הסובל מצרות באדמת נכר מאשר את השכן. מצוות משלוח מנות באה ומפילה את המחיצות. דווקא הממתקים מלמדים אותנו שהחכמה היא לא רק בקירוב רחוקים.

אי אפשר בלי הממתקים/ מלי גרין, עיתונאית וסופרת, אם לתשעה

תלוי את מי אתם שואלים: את הילדים או את המבוגרים.

מאז ומתמיד שיננו באוזניי כי המצווה המקורית של משלוח מנות היא העברת תבשילים בין אנשים. חגיגות הממתקים הם החגיגה הפרטית של הילדים ומתוך כך גם של ההורים. הרי מי אינו אוהב לראות את ילדיו שמחים ומאושרים, ואם הממתקים גורמים לכך מה טוב. אגב, מבחינתם של הילדים אין ספק שממתק הוא תבשיל מתוקן וראוי, ומי אנחנו שנלך ונהרוס להם את התזה?

אני עצמי משתדלת לשלב במשלוחי המנות גם תבשילים או מוצרים מועילים, מוצרים שבהם השכנה או החברה בוודאי תשתמש. למשל, תבשיל ריחני שיעלה על שולחן סעודת פורים. מצד שני, אי אפשר בלי הממתקים – תשאלו את רופאי השיניים, הם מקבלים משלוחי מנות במשך כל השנה, לא רק בפורים – ומספיק להביט בילדים שמביטים בערגה אל סל משלוח המנות בחיפוש אחר הממתקים, כדי להבין שקשה לאכזב אותם. ולא רק ילדים אוהבים ממתקים. ישנם מבוגרים שעיניהם ניצתות בזיק של אושר למראהו של שוקולד שוויצרי משובח.

בכלל, הממתקים הם דרך להביע תודה, הכרת טובה לשכנה טובה או לחברה. השוק מוצף במיני מתיקה, אבל כדאי לזכור שלחברה טובה באמת, אם כבר ממתקים – אז שיהיו מן הסוג המשובח.  לכן אני תמיד עושה את משלוחי המנות כמנוף ליצירת חברות פורחת גם בעתיד.

נמשיך לשלוח ופלים ובקבוק יין/ קובי אריאלי, עיתונאי וסטיריקן

התשובה היא כמובן כן. בכלל עצם השאלה מעלה ריח חריף של "פוסט": כן, איזו בעיה כבר יש עם משלוחי המנות המסורתיים? אולי כדאי לעשות להם אדפטציה למשלוח מאמרי הגות כרוכים בספירלה ומלווים בתקליטור הכוונה נתמך פרויקט השו"ת? אולי אפשר בכלל לצאת ידי חובה במשלוח ג'אנק מייל חדשני ומעניין, וכמובן בשיעור מינימום – שני סרטונים לכל מקבל?

לא ולא! אנחנו נמשיך ונשלח, לכל השכנים ולחלק מהחברים – ופלים מן, קופסת טונה, שתי חפיסות שוקולד פרה ובקבוק קונדיטון. במקרה מסוים נחליף את הוופלים בקופסת סיגריות, במקרה אחר נחליף את הקונדיטון בוויסקי, ובמקרה קיצוני נצרף גם ספר ועוגה מעשה יד. רק לא משלוח מנות יצירתי, למען ה'. רק לא זה. רק לא אקווריומים פלסטיים מאולתרים מטים לנפול, שזורים בסרטים ועדויים ספריי מוזהב. רק לא בקבוק עם תווית הקדשה אישית. רק לא עוגה בצורת המן ובטעם של זרש, רק לא ברכה בחרוזים במדפסת ביתית: "לכם חברינו הטובים אלי ורחל/ בפרוס חג פורים מה נאחל?/ שתזכו לשמוח ולהגשים השאיפה/ וצירפנו גם פתק החלפה/ פורים שמח ומבדח".

מתעקשים על שינוי כיוון? מתעקשים על גיוון? רק אתמול קיבלתי לביתי את כרטיס משלוח המנות המחוכם של "פעמונים" – ארגון שיש לי הכבוד להיות חלק ממנו והמשלב משלוח מנות ומתנות לאביונים בכרטיס אחד. טוב, נוסיף כרטיס חכם, אבל לא נוותר גם על החבילה הבסיסית.