בשבע 233: מכתבים

קוראי העיתון , י"ט באדר תשס"ז

משלוחים עם אהבת חינם (בתגובה לשאלת השבוע, גיליון 232)/ פנחס גלרנטר, מנכ"ל ישיבת ההסדר רעננה

ברצוני להתייחס לשאלת השבוע שעסקה במצוות משלוחי המנות ולספר על התארגנות יפה שנעשתה בישיבת ההסדר ברעננה.

לאור המציאות שבה נוצר מצב שאנשים מקבלים משלוח מנות, משנים את סדר הממתקים ומעבירים אותו הלאה, החלטנו לצאת לעיר ולחלק משלוחי מנות למעגלים הרחוקים יותר. ראש הישיבה, הרב רטיג, אמר ש"מטרת המצווה היא לחזק את הקשר בתוך החברה כולה, ולא רק בתוך הקהילה בבית הכנסת".

וכך, בבוקר פורים יצאו תלמידי הישיבה, פעילי הבית היהודי בעיר וחניכי בני עקיבא ל'הפצות': הסתובבו ברחובות העיר, דפקו על דלתות ובחיוך קורן בירכו בפורים שמח ומסרו משלוח מנות.

התגובות היו מפתיעות. רבים לא הבינו כיצד נותנים להם מתנה סתם, בלי שום מחויבות וללא בקשת תרומה וכדומה.

לדעתי כדאי בפורים הבא להפוך רעיון זה ליוזמה ארצית.

איפה ארגוני הנשים?/ אדוה נוה, שערי תקווה

לאחרונה פורסם כי נלכדה כנופית צעירים מהכפר ביר אל מקסור שנהגו לאנוס צעירות יהודיות כנקמה על "התעללות המדינה בפלשתינים". הרעיון המפלצתי של אונס נשים כתגובה על מדיניות הממשלה היה אמור לעורר זעקה של כל אדם בר דעת, ובמיוחד של אותם ארגוני נשים הנלחמות על כבוד האישה ונגד ניצול גופה על ידי גברים. אולם עד עתה לא שמענו כל מחאה או זעקה מארגונים "מקצועיים" אלו. הלוחמות הגדולות להעמדתם לדין של חיים רמון, עופר גלזר ואחרים בעוון נשיקה או מעשה מגונה ממלאים את פיהם מים. מעניין מה הוא הגורם לשתיקתם, האם החשש שמה הזעקה נגד מעשים אלו תביא להאשמת הנגד 'האולטימטיבית' של 'גזענות'. השתיקה הרועמת עלולה לגרום לחשד שמא יש שמץ של הסכמה 'למעשי מחאה' אלו המוצגים כנקמה על היחס לפלשתינים.

אחרי הרבנים (בתגובה לידיעה במקבץ החדשות, גיליון 231)/ שמעון מצליח, חיפה

קראתי בעיון רב את הידיעה על כך שגדולי ישראל פועלים בעניין שחרורו של אחינו יהונתן פולארד. והנני אכן תמה מדוע מעולם לא נשמע (כמעט) קולם של המפלגות החרדיות בכנסת בנושא יהונתן פולארד.

מדוע כל נציגנו לא מתאגדים ביחד ודורשים במפגיע את שחרורו של פולארד ומיד?

תוכנית החלוקה (בתגובה לשאלת השבוע, גיליון 231)/ דבורה שרעבי, ממגורשי עצמונה, יד בנימין

ברישא של תשובת הרב אביה הכהן לשאלת העונש משמים על קברניטי הגירוש, יש תיאור נכון של העוולות כלפי מגורשי גוש קטיף וכן אמפתיה ראויה למגורשים. מאידך, הרב חותם את דבריו באמירה: "כמי שחרד להיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, אינני מצליח למצוא דרך אחרת מלבד חלוקת הארץ".

כתיבת שני הדברים באותה מסגרת נראית תמוהה בעיני, שהרי שורש הרע בעוולת הנ"ל מקורו בדעה שלערבים יש חלק בנחלתנו, וכידוע על המרחם על האכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים.

גם אם דעה זו נובעת מחרדה צרופה, נראה לי כי יש כאן מצב של "הפוך על הפוך" - הפקרת חלקים נוספים של ארצנו בידי אויבנו רק תגביר את החרדה שלנו ותאיים על המדינה היהודית ולא להיפך.

בדיוק בעניין זה יש לנו ציווי שאינו משתמע לשתי פנים. "ואם לא תורישו את יושבי הארץ... והיה כאשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה" (במדבר ל"ג).

דירה למסירה/ אילנה צור, שובל

במו אוזניי שמעתי את אהוד אולמרט מבטיח לנשיא סוריה "שיקבל אפילו יותר משהו יכול לתאר לעצמו", אם ידבר עימו.

יש להניח שאולמרט מתכוון לתת לו כמה מדירותיו בארצנו או מנכסיו האחרים בעולמנו, בנדיבות יתרה. כי הרי מובן מאליו שאדם יכול לתת רק מה ששייך לו, ולא מה שאינו שייך לו.

ככל הידוע לי, ארץ ישראל לא שייכת למר אולמרט או לכל פוליטיקאי אחר. על כן לא יתואר שמי מהם ייתן "שטחים" לא לו למישהו מתי שהוא.

אכן מדובר בסקופ אם אולמרט מבטיח לתת מנכסיו הרבים - אלו הידועים ואלו שעוד נלמד עליהם - לטובת שכן מכובד כמו נשיא סוריה...