בשבע 233: ייסורים ונעליים

עודד מזרחי , י"ט באדר תשס"ז

בפורים תשס"ה התארח איציק בפתח-תקווה וקרא בעלון 'שיחת השבוע' סיפור על אייזיקל, חסיד של הרבי מצ'ורטקוב. לא היו לאייזיקל ילדים, ובמקום לבקש במו-פיו ברכה מהרבי, שלח אליו פתקים. 

בפורים התחפש החסיד לזקן הנושא שק והתקרב לרבי שצחק למראהו. אייזיקל חש שזו שעת כושר ופתח את שקו כמבקש נדבה. הרבי נטל פרוסת חלה וביקש להטילה לשק באומרו "לחם לאכול ובגד ללבוש", אבל אייזיקל סירב לקבלה. הרבי שחק ועמד להטיל מטבע כרמז לעשירות מובטחת. אייזיקל סירב שוב ואמר בקולו האמיתי:

"מה תיתן לי, רבי, ואני הולך ערירי?".


"לאייזיקל, החסיד של הרבי מצ'ורטקוב, לא היו ילדים. בפורים התחפש החסיד לזקן הנושא שק והתקרב לרבי שצחק למראהו. "מה תיתן לי, רבי, ואני הולך ערירי?"
הרבי הרצין: "מדוע הינך דוחק את השעה, הרי פירוש הברכה 'שעשה לי כל צורכי' הוא שהקב"ה מספק ליהודי את כל צרכיו. ואם נדמה לו כי חסר הוא דבר-מה, אות היא כי אין זה מצרכיו האמיתיים. מוטב שלא יהיו לאדם בנים, מאשר שיהיו לו בנים סוררים!" אייזיקל התעקש בכל זאת וקיבל ברכה.

לאחר שנה נולד לו בן, וכעבור זמן קצר נפטרה אשתו. הוא גידלו לבדו וכאשר בגר הבן, יצא לתרבות רעה. אייזיקל נותר חסיד של הרבי שתמך בו וניסה להמתיק את מרירות חייו.

איציק התקשה להבין את דברי הרבי, הרי לכל אחד חבילת צרות, וכיצד, אם כן, ניתן לברך מדי בוקר "שעשה לי כל צורכי"? גם לא הבין מדוע כוונת הברכה בפשטות היא על נעילת הנעליים. הוא נשאר בפתח-תקווה שבוע נוסף ושאל רבנים ואחרים לגבי פשר הברכה וקיבל מכולם תשובות פשטניות שלא סיפקוהו.

ביום חמישי בבוקר חזרה אשתו לעירם, רחובות, ואילו הוא תכנן לחזור אחריה. סמוך לחצות-ליל ניצב עם תיקיו בתחנת האוטובוס מול אוניברסיטת בר-אילן. ידע שאמור להגיע אוטובוס הנוסע לרחובות בערך בחצות, אבל נזכר שהוא עוצר רק בתחנת 'קוקה-קולה'. הוא מיהר לתחנה, שהיתה במרחק עשר דקות הליכה, ובעודו צועד עם משאו, הבחין באוטובוס המיוחל. הוא סימן לנהג בידו, למרות שכבר השלים עם העובדה שינסה להשיג טרמפ בצומת קוקה-קולה. האוטובוס חלף על פניו, ואז, כאשר הסתובב, ראה להפתעתו שהאוטובוס נעצר.

לאחר שהגיע במרוצה, הודה לנהג והציג כרטיס. ברדיו נשמע סיכום החדשות ברשת ב'. כאשר פסע במעבר, התקדם מולו חרדי שביקש מהנהג להנמיך את  הרדיו. איציק התיישב ליד מכר וסיפר שהוא מסתובב במשך שבוע עם קושיה מעיקה:

"איך ייתכן שאנחנו מברכים בכל בוקר 'שעשה לי כל צורכי', למרות שלכל אחד מאיתנו 'חבילת' צרות משלו?".

ברגע השאלה החליף הנהג תחנה לרדיו קול-חי ונשמע שדרן השואל:

"מאזינים יקרים. על מה בדיוק אנחנו מברכים בכל בוקר 'שעשה לי כל צורכי...".

שאלתו של איציק ושאלת השדרן נאמרו בו-זמנית.

המכר הופתע: "הנה, עונים לך ברדיו!".

ואיציק קרא: "הבנת מה קרה פה?!".

השדרן, מאזיני הרדיו שענו וגם מכרו השיבו תשובות סטנדרטיות. ואז חשב: הקב"ה מסתתר בדרך-כלל, אבל כאשר מדובר בענייני תורה הוא מתגלה יותר. אמנם לא קיבלתי תשובה מספקת לשאלתי, אבל ההשגחה הפרטית הנפלאה שעברתי מרמזת שאפסיק לשאול אחרים ואמצא את הפתרון בעצמי.

בסעודת ליל שבת סיפר איציק לאשתו את סיפור ההשגחה והצליח להדביקה בהתרגשותו. אז פתח 'שולחן-ערוך' בהלכות ברכות השחר וקרא:

"כשיעור משנתו יאמר א-להי נשמה... כשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צורכי...".

לאחר מכן עיין בפירוש 'חכמת שלמה', של הרב שלמה קלוגר זצ"ל, והופתע לפגוש תשובה כה פנימית ב'שולחן ערוך'.


הרבי הרצין: "מדוע הינך דוחק את השעה, הרי פירוש הברכה 'שעשה לי כל צורכי' הוא שהקב"ה מספק ליהודי את כל צרכיו. ואם נדמה לו כי חסר הוא דבר-מה, אות היא כי אין זה מצרכיו האמיתיים"
בתחילה מוסבר מדוע נתקנה ברכה זו דווקא על נעליים. חז"ל אמרו כי לעולם ימכור אדם כל אשר לו ויקנה מנעלים לרגליו. וכאשר יש לו מנעלים אינו צריך למכור דבר, ולכן עליו להודות "שעשה לי כל צורכי". כעת הבין איציק את הקשר בין הברכה לנעליים. 

בהמשך נכתב כי לכל אדם יש ימי רעה ואיך יוכל לברך בהם "שעשה לי כל צורכי", מבלי שתהיה זו ברכה לבטלה? איציק התרגש למצוא את קושייתו כפי שניסח בעצמו.

והתירוץ הוא כי בכך מקיימים את "חייב האדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה". הרי הרעה היא טובה בעצם, כמאמר חז"ל שהייסורים מביאים לחיי העולם הבא. והנה האדם לא נקרא "עומד" אלא "מהלך". יוצא מכאן שהייסורים, המסייעים לאדם להתקדם, הם כמו נעליו, וכפי שנעליו מסייעות לו להשיג את כל צרכיו, כך ייסוריו מביאים אותו לכל הצלחותיו.

איציק התענג על התירוץ. הוא נזכר בימים שחלפו מאז פורים, החל מקושייתו שהלכה וגברה, דרך הליכתו עם כל חבילותיו בחצות-ליל ועד לשולחן הערוך שנפתח על שולחן השבת והאיר הכול בחוכמה שלמה.

יצירת קשר לסיפור השגחה פרטית שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il