בשבע 234: מכתבים

חגית רוטנברג , כ"ה באדר תשס"ז

מי  לא אוהב לקבל מכתבים? כל אחד כמעט מתרגש כשבתיבת הדואר הוא רואה מעטפה לבנה שעליה כתוב שמו. גם רועי שמח כשהוא מגלה שמישהו החליט לשלוח לו מכתב. כל יום, בדרך חזרה מבית הספר, הוא אחראי לקחת את המכתבים מהתיבה. תמיד הוא מצפה: אולי היום מישהו יכתוב לי משהו מעניין? אולי יזמינו אותי למסיבה? אולי ישלחו לי גלויה יפה?

בסוד נגלה לכם שברוב הפעמים הוא מתאכזב, ולא מקבל שום מכתב. בימים כאלה רועי לא יכול להתאפק. הוא רוצה כל-כך לפתוח מעטפה ולגלות מה מסתתר בתוכה, שבשקט בשקט הוא פותח לפעמים מעטפה אחרת, כזו שלא ממוענת אליו אלא לאחותו הגדולה יפעת, למשל, או לאחיו התאום עמיחי. הוא פותח בעדינות, כדי שהשוליים לא ייקרעו, מסתכל במהירות בדף הכתוב, מחזיר מיד למעטפה ומדביק בחזרה, כאילו לא קרה דבר.

כן, הוא ידע שזה ממש לא בסדר לקרוא מכתבים שלא שייכים לו, אבל הוא היה סקרן כל-כך, שחשב שאם יציץ במעטפות רק שנייה אחת זה לא יהיה נורא כל-כך.

יום אחד חזר רועי מבית הספר והתפלל בליבו כרגיל שהיום יקבל מכתב שיהיה שלו בלבד. הוא ניגש לתיבה, ועבר על המעטפות בזו אחר זו: חשבון בנק, טלפון, מים, פרסומת לחנות מוצרי מזון חדשה, הזמנה לחתונה בשביל אמא ואבא, ו... רגע, איזו מעטפה יפהפייה!

היא היתה מקושטת בתמונות של בלונים, נרות ועוגות יום הולדת. הוא הסתכל למי מיועדת המעטפה. באותיות שחורות וגדולות נכתב: "עבור בני משפחת שמעוני, חוץ מרועי!!!".

רועי הביט שוב ושוב כלא מאמין: "מה, דווקא לי אסור לקרוא?" התפלא, "איזה מין מכתב זה? מי שולח כזה דבר?".

ככל שהביט יותר במעטפה, הלכה סקרנותו וגברה. "הם כתבו במפורש שזה לא מיועד אלי, אז אולי כדאי שהפעם לא אפתח", אמר צד אחד בראשו, אבל צד אחר התעקש על ההיפך: "מה אכפת לך? מה כבר יכול להיות כתוב שם שאסור לך לדעת? תפתח רק לרגע אחד, ותחזיר מיד".

רועי הרגיש שהמעטפה כאילו בוערת לו ביד. הוא פתח אותה בידיים רועדות והוציא דף צבעוני שעליו זיהה את כתב ידו של חברו הטוב, יונתן: "שלום למשפחה של רועי! אני מקווה מאוד שהוא לא קורא את המכתב הזה, כי רציתי לבקש מכם להשתתף במסיבת ההפתעה שאנחנו מארגנים לו ליום ההולדת. תגיעו ביום שלישי בחמש לסניף, ותביאו מתנה. מחכים לכם – החברים של רועי".

רועי לא ידע מה לעשות. הוא מיהר להחזיר את הדף למעטפה והדביק אותה במהירות. כשנכנס הביתה, הניח את ערמת המכתבים על השולחן כאילו לא קרה דבר. "מה עשיתי? עכשיו הרסתי לעצמי את כל ההפתעה!" כעס על עצמו כשהתיישב על המיטה בחדרו. "אין ברירה, אצטרך להעמיד פנים כל המסיבה שאני מופתע", אמר לעצמו בעצב. "אני לא רוצה לקלקל לחברים את ההפתעה".
 
ביום שלישי הזמין אותו יונתן לבוא לסניף, לפעולה רגילה. רועי העמיד פנים שהוא לא יודע כלום ונכנס לקרוון שבו היו אמורים שאר החברים והמדריך להיות. הוא נכנס בדלת, וידע שעכשיו כולם יקפצו ויצעקו לו בהתלהבות: "הפתעה!".

זה בדיוק מה שקרה, אבל הוא כנראה לא ממש הצליח לשכנע אותם שהוא מופתע. "רואים שידעת שנעשה לך הפתעה", אמר חברו חגי באכזבה. "איך ידעת?" רועי השפיל את מבטו. הוא החליט מעכשיו לחשוב פעמיים לפני שיפתח מעטפה שאינה מיועדת לו.