גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 235ראשיהפצה

אמא מאחורי הקלעים - תרבות ופנאי (דיסק)

בסרט 'דמעות' דמותה של האם בלתי נראית, ובכל זאת היא מצליחה לפתור את המצוקה הכלכלית של משפחתה.
22/03/07, 12:37
אמציה האיתן

פלא שארגוני הנשים עדיין לא הקימו קול זעקה על העוול והאפליה השוררת בתחום הקולנוע הדתי, ובעיקר החרדי. כנראה הנשים בתנועות האלה כל-כך עסוקות, שאין להן זמן לראות את הסרטים היוצאים אל השוק התורני. חוקר תרבויות מפלנטה אחרת, שינסה ללמוד על עולמנו באמצעות סרטי המגזר, יגיע לתוצאה הבלתי נמנעת: בעולם שלנו אין נשים. הוא ודאי ישאל את עצמו כיצד הגיעו לעולם כל אותם גברים וילדים המשתתפים בסרטים, ואני כבר סקרן לקרוא את התיאוריות שיפתח כדי לפתור את הבעיה הזו.

אינני מתכוון לצאת נגד התופעה של העלמת הנשים בסרטים, שכן היא מבוססת על הלכות צניעות ועל הוראותיהם של גדולי התורה. אבל מעניין לבדוק כיצד פותרים יוצרי הסרטים את ההיעדרות התמידית הזו, מהכיוון התסריטאי.

ישנן כמה אסכולות בסיסיות, ווריאציות שונות המאפשרות להחביא את האמא. למשל, סרטים רבים עוסקים בתקופות שבהן האם יצאה לחופש, והאב המתחשב נשאר לטפל בילדים ולנהל את עסקי הבית. בסרטים הטראגיים יותר, האמא נפטרה זמן רב לפני סיפור העלילה. לא תאמינו כמה אמהות מסרו את נפשן ועלו לגנזי מרומים כדי לפתור את בעיות התסריט של הבמאי. בסוג שלישי של סרטים האמא נמצאת, אבל היא פשוט בחדר השני. החדר השני מלווה את כל הסרט, נודד עם הלוקיישנים השונים, ואף יוצא איתם מהבית לצילומי החוץ. בקבוצה רביעית של סרטים, קבוצה לא קטנה בכלל, פשוט מתעלמים מהנושא. יש אבא, וזהו. לצופה אין מושג מה קורה עם האמא, היכן היא נמצאת במשך היום, ולמה היא לא מכינה את הכריכים של הילדים היוצאים ללימודים. אבל אחרי כל-כך הרבה סרטים, הצופה לא שואל את עצמו את השאלה הזו, וכך נפתרת הבעיה מאליה.

דווקא בסרטו החדש של נסים ורטה, התשובה הלוגית לשאלת היעלמות האמא מהווה חלק בלתי נפרד מהעלילה. בסרט 'דמעות' רותי, אשתו של יעקב התמים ואם שני ילדיו, נפטרה לא מכבר, ויעקב נשאר לגדל את ילדיו ולדאוג לפרנסת המשפחה. הוא מפוטר מעבודתו ומגיע ממש עד פת לחם. בדיוק אז מגיע ראש הישיבה לביקור עם תלמידיו ומצפה שיעקב יארח אותם בצורה מכובדת ובארוחות חמות ומשביעות. יעקב מוציא את פרוטותיו האחרונות, לווה מפה ומשם, ומאכיל את האורחים.

כשהם עוזבים את ביתו הוא נשאר ללא פת לחם, ושולח את הילדים ללימודים כשהם רעבים. בייאושו הוא פונה לריבונו של עולם, לשערי דמעות שלא ננעלו.

אל דאגה, הקב"ה אכן דואג לו, באמצעות שליח מרתק בפני עצמו. גרגורי הוא עולה מרוסיה, ענק במידותיו, חי בעיקר על וודקה, ולאחרונה נזרק מביתם של בתו וחתנו. הוא מסתובב ברחוב, ופוגש את יעקב בדיוק לאחר שהוא מסיים את שיחתו עם הקב"ה. יעקב מארח אותו בביתו, וגרגורי מחליט לגלות לו על האוצר שמצא. תוכלו לנחש בעצמכם למי מגיע האוצר, לאחר שגרגורי מת בפתאומיות. לאחר מעשה מתברר שדווקא אשתו המנוחה של יעקב היא זו שארגנה את הסיפור ממרומים, והסרט מסתיים, בדומה מאוד לפתיחתו, בבית העלמין, על קברה של רותי.

את שמותיהם של התסריטאי, הבמאי, השחקן הראשי וגם העורך אפשר לכתוב בשתי מילים: נסים ורטה.

יכולת המשחק של ורטה כבר הוזכרה פה רבות, ולכן אין טעם להאריך בכך. לעומתו, את גרגורי פגשנו בדרך כלל בתפקידים קטנים יותר, ולי היתה זו הפעם הראשונה שבה זכיתי לראות אותו משחק תפקיד כבד ומורכב, ועל כך יש בפי רק מחמאות.

מדובר בהפקה לא ממש מסובכת ובמעט לוקיישנים, אבל ורטה מצליח להוציא מהמעט הזה סרט רגיש ונוגע, כשהסיפור מזכיר אמנם את סיפורי העיירה היהודית של פעם, אבל ההעברה שלו לימים אלה הופכת אותו לאקטואלי הרבה יותר.