גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 235ראשיהפצה

את המילה האחרונה נאמר בחומש - דעות

המאבק נגד ההתנתקות יתחיל השבוע מחדש ● השתתפות המונית בעליה לחומש תבהיר לממשלה שלא נתיר גירוש נוסף.
22/03/07, 12:37
בעז העצני

הממשלה הנוכחית – תמהיל מזוקק במיוחד של איוולת, רשעות ושחיתות – נמצאת על סף קבלת התכנית הסעודית, שמשמעותה נסיגה לקווי 67', מסירת ירושלים וקבלה זו או אחרת של זכות השיבה. אין לחברי הממשלה הרעה הזו הידע, התבונה והאחריות לדחות על הסף או לבלום איכשהו את המזימה הזו, שמשמעותה היחידה היא התסריט שכולנו מדחיקים: סופה של מדינת ישראל, חורבן ושואה נוספים. לכך בדיוק התכוון אבא אבן, שר החוץ בממשלות שלאחר מלחמת ששת הימים, איש שמאל מובהק, כשכינה גבולות אלו בשם "גבולות אושוויץ". לזה גם התכוונו בוגי יעלון וגיורא איילנד באמרם שגבולות אלו אינם ברי הגנה.


את ההתנתקות ניתן היה לבלום בכמה הזדמנויות, שאותן הקפדנו להחמיץ. אך בכל מקרה מדובר היה במאבק של מגננה, כשהגזרה תלויה ועומדת ונמצאת בתנועה. את הנסיגה הבאה ניתן לבלום היום, כשעדיין לא נקבעה תכנית עקירה המתגלגלת ומאיימת לדרוס אותנו
בכל החשבונות הפוליטיים הללו, עקירת היישובים ביו"ש וגירוש תושביהם נתפסים כמובנים מאליהם. מכאן נובע שקיום היישובים הוא הדבר ששומר על ישראל מפני התהום. המצב הזה מעביר את הכדור אלינו, הקרבנות המיועדים. אם לא ניתן ביטוי חד-משמעי לכך שכל התכניות הנרקמות מבלי לשאול אותנו, 'בעלי הבית', הנן חסרות ערך, אז בשלב ראשון נחרץ גורלנו, ובשלב הבא – יחרץ גורלם של כל היתר.

את ההתנתקות ניתן היה לבלום בכמה הזדמנויות, שאותן הקפדנו להחמיץ. אך בכל מקרה מדובר היה במאבק של מגננה, כשהגזרה תלויה ועומדת ונמצאת בתנועה. את הנסיגה הבאה ניתן לבלום היום, כשעדיין לא נקבעה תכנית עקירה המתגלגלת ומאיימת לדרוס אותנו. היום יש ביכולתנו ליזום מאבק שיקדם את פני הרעה וימנע את בואה לעולם.

העלייה לחומש, המתוכננת ליום ב', ז' בניסן, היא מהלך כזה. קיום מאבק על חומש משמעותו פתיחה מחדש של מאבק ההתנתקות, שהשמאל מחשיב כסגור וגמור. ההתנתקות עלתה למדינה בתבוסה במלחמה, בעליית החמאס, בהקמת מפלצת טרור בעזה, במעל ל-10 מיליארד שקל, בעליית 10 מדרגות של השחיתות ובקרע אדיר בעם. פתיחת הנושא מחדש על-ידנו תסלק את ה'הישג' היחידי שלה – גירוש היהודים. השלטון יתקשה לחשוב על תכנית עקירה נוספת אם המערכה הקודמת נפתחת מחדש. הצלחה בהקמת חומש משמעותה עצירת גלגל הוויתורים והנסיגות וסיבובו אחורה – סוף החורבן ותחילת הבנייה.

האם נגיע הפעם לחומש? האם נצליח לבנות אותה בשבוע הבא? אינני יודע. אך אנו חייבים להוכיח בשטח שעם ישראל איננו מוותר, וגם אם ניכשל, נשוב עוד ועוד עד שנצליח. ייתכן שיוכלו למנוע את הגעתנו הפעם לחומש, אך לא ניתן למנוע מאבק גדול בדרך אליה.

כשהיה חשש להימצאות קברים על תוואי כביש 6, התקיימה הפגנה של כ-150 חרדים, שלמרות שהוכו על-ידי קלגסי המשטרה גרמו לשינוי מסלול הכביש, כי השלטון ידע שהקבוצה המצומצמת שהפגינה היא רק זנבו של ציבור גדול, שלא יוותר לעולם. תפקידנו הוא לנסות להגיע לחומש ולהוכיח כי מדובר בתחילתו של מאבק אדיר, שלא יסתיים עד החזרה למקומות שמהם גורשנו. אין לאיש זכות לגרש אותנו מן הארץ, ואין לנו זכות להשלים עם מצב כזה.

כך ידע גם כל העולם שהממשלה אינה מסוגלת לקיים כל הבטחה של עקירה, כי העם – אנחנו – לא ניתן. התנאי לכך הוא השתתפות המונית.

כעת מוטלת האחריות על כל אחד ואחת מאיתנו. מי שמסוגל ולא יגיע ביום ב', לא יוכל לבוא בטענות בעתיד – כשיבואו לובשי השחורים אל ביתו, כשיעמיסו אותו על האוטובוס, אל המלונות והקרווילות. מי שיגיע, יהיה שותף למהלך גורלי בקנה מידה היסטורי של "ונהפוך הוא", דוגמת צליחת התעלה במלחמת יום כיפור, או הפלישה לנורמנדיה במלחמת העולם השנייה.

הכדור נמצא כעת בידי כל אחד ואחת מאיתנו. בהצלחה!