גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 235ראשיהפצה

הוי ארצי - הוי ארצי:

22/03/07, 12:37
חגי סגל

זכויות בע"מ 
 
האגודה לזכויות האזרח דרשה השבוע משר הביטחון לגרש מיד את האזרחים היהודים שהשתכנו בבניין חדש בחברון.

בשבוע הבא תדרוש רשות שמורות הטבע משר החקלאות לחסל מיד את כל שפני הסלע, והתנועה לאיכות השלטון תתבע את פיטוריו של מבקר המדינה. 

מילה של ביבי

מאז פתחתי בהפגנת יחיד מול המועדון הימני המתרחב של מעריצי נתניהו, עושים אחדים מהם  מאמצים נוגעים ללב לשכנע אותי שאני טועה. במסגרת מסע השכנועים הזה נמסר לי תיאור פלסטי של פגישה מעניינת שהתקיימה לפני שבוע במצודת זאב בין יו"ר הליכוד לבין קבוצת מתנחלים מודאגים (שבח שטרן משילה, ראש מועצת בית אל משה רוזנבוים, דב הר שפי ועוד).

ואכן, נתניהו השמיע שם מילים כדרבנות. כשהאורחים התאוננו באוזניו על צווי הייבוש של עמיר פרץ, שלח אותם יו"ר הליכוד לבדוק  "מה היתה המדיניות בתקופת הכהונה שלי מבחינת אישוריי בנייה, הרחבה והזרמת כספים. הדבר האחרון שאני ארצה זה לחנוק את היישובים. גם בחברון ובוואי לא עקרתי יהודי אחד.  בסך הכל עשיתי החלפות: השכונות הערביות בחברון תמורת יהודה ושומרון".

תשרטט לנו מפה, ביקש ממנו הקבלן ששי שזי מהיישוב אדם. "למה לשרטט?", התלהב נתניהו, "ברגע שאני משרטט כבר ויתרתי".  הוא מחה נגד הפקפוק שמפקפק הימין ברקורד האידיאולוגי שלו, וטען ש"אני טרפדתי את אוסלו".

ששי שזי התעקש: "ביבי, אנחנו רוצים מפה. איפה הקווים האדומים שלך? מכמש זה קו אדום? יש לי ילדים קטנים, אני רוצה לדעת אם הם יזכו לגור לידי כשיהיו גדולים". אבל גם נתניהו התעקש ולא נכנס לפירוט, רק הבטיח שישאיר בידי ישראל "כמה שיותר". בתשובה לשאלה אחרת הכריז ש"הגדר זה לא גבול, זה רק קו בטחוני". הוא הזהיר שמדינה פלשתינית תהיה מדינה איראנית שלישית (אחרי לבנון ועזה) וחיווה דעתו שאסור להיכנס למו"מ עם הפלשתינים לפני שהם מוותרים על זכות שיבה. לרגע הוא נשמע כמעט כמו אריה אלדד. הבעיה היא שהוא לא התחייב לכלום. אם נעביר את הטקסט שלו לבדיקת יועצים משפטיים, או אפילו לבדיקת יועצים ספרותיים, הם יגידו שאין שם שום התחייבות עתידית, רק חוות דעת כללית נגד ויתורים מפליגים לפלשתינים והסתייגות עמומה ביותר ממדיניות הייבוש. מכיוון שהיה מדובר במפגש סגור, בלי צלמים ועיתונאים, אין הרבה ערך אפילו להצהרתו שהוא שואף "לשמר את המירב בידי ישראל, לעומת השמאל שרוצה לסגת מהמירב".  

השבוע במעמד פומבי ומחייב הרבה יותר, כנס ירושלים, נשאל נתניהו על ידי ראש מועצת קרני שומרון, הרצל בן ארי, אם יבטל את צווי ההקפאה של פרץ ביו"ש במקרה שייבחר לראש ממשלה.  זאת היתה הזדמנות פומבית להפריך את החשדות הימניים נגדו, אבל נתניהו הקפיד להחמיץ אותה. במקום לדבר על הצווים הוא דיבר על הבקעה. האיש שמבקש להצטייר עכשיו כראש חץ מערבי במאבק נגד האיום האיראני, לא אזר אומץ להתווכח בפרהסיה עם גזירות ההקפאה המקוממות של עמיר פרץ ולהיבדל בכך אידיאולוגית מהשמאל ומקדימה. השבוע הוא לקח את סיעת הליכוד לביקור בבקעה, לא בבית-אל. מישהו זוכר מתי הוא ביקר לאחרונה בגב ההר? 

שלג כתום

במוסף התיירות של ידיעות אחרונות הופיעה לפני כשבועיים כתבה סנסציונית –  המלצה דו עמודית לטייל במרחבי ארץ בנימין: "יפה היא ארץ בנימין. נופיה הבראשיתיים מצפינים סוד ובין תליה מפכים מעיינות לרוב". כבר שנים רבות לא התפרסמה בעיתוני השמאל המלצה כה חמה  ונרחבת לטייל בשטחים. היא כללה רק התייחסות בודדת וסלחנית  לגיאו פוליטיקה של האזור.
  
והנה, ביום שישי האחרון עוד הפתעה ב'ידיעות': תצלום קסום בעמוד הראשון של השלג בהתנחלות נווה דניאל.  ושוב, אף מלה על פוליטיקה. רק פריחת שזיפים על רקע תפאורה לבנה בסגנון אירופאי וכיתוב מתמוגג.  סביר להניח שקוראים רבים השתאו: היש בכלל טבע בשטחים הכבושים? מה להתנחלויות ולפריחה אביבית? במשך שנות דור אילפו אותם להאמין  ששום נחל לא זורם בשטחים, רק דמם של הפלשתינים האומללים; ששום עץ לא צומח שם, מלבד עצי זית כרותים. 

האם לפנינו מפנה היסטורי ביחסה של התקשורת למפעל ההתנחלויות? עדיין לא. מדובר בצירוף מקרים של מאמץ שיווקי עם איתני הטבע: בגוש עציון ירד שלג בסוף אדר ובארץ בנימין פורחת תעשיית יין איכותי שיודעת ליחצ"ן את עצמה תוך דילוג מרשים על מחסומי איבה פוליטיים. לפנחס ולרשטיין יש כבר תוכנית לפתוח בוטיק יין בנימיני בלב גוש דן, ולקרב בכך לבבות ערלים. מה שלא נכנס לראש באמצעות פובליצסטיקה ימנית, אולי ייכנס דרך  הגרון.  בקבוק מרלו של יקבי תניא בעפרה, או קברנה סוביניון מענתות, עשויים להתגלות כמשכנעים יותר מכל הסרטים הכתומים, אבל זה ייקח עוד זמן.

בינתיים, השיטה הזמינה והבדוקה ביותר של המתנחלים לזכות ביחסי ציבור טובים היא למות בנסיבות טרגיות. רק בעקבות מותם של בני הזוג כהן-אור בתאונת דרכים מחרידה יודע עכשיו עם ישראל שביישוב תלם בהר חברון מתקיימת לה קהילה הרמונית של דתיים וחילוניים. אלמלא הותירו אחריהם שמונה יתומים לא היינו זוכים לראות אי פעם, בטלוויזיה את מזכיר היישוב הצבעוני שלהם, יצחק סביטה, יהודי חילוני  מבוגר שכובע המגבעת הדרום אמריקני שלו סודק קשות את הדימוי השגור של המתנחלים. הוא ממש לא דומה לנער גבעות.
   
שבועיים קודם לכן איפשר מותו של מתנחל אחר, ארז לבנון, שיפור בזק בדימוי של בת עין, אחת ההתנחלויות המאוסות ביותר על השמאל. נסיבות מותו של ארז היו הפוכות ממש מסרטי התדמית המצמררים שהתקשורת מפיקה בהתנדבות ליישוב הזה. לרגל הלווייתו התברר שגרים שם תושבים מאירי פנים ושוחרי שאנטי. הצורך הדחוף במרואיינים מקומיים כפה על העיתונאים להביא בפני המצלמה  מדגם מייצג של התושבים, לא את הדוברים הקיצוניים הקבועים בסביבה. לרגל קט נבקע קרום הדעות הקדומות שבו נעטפה בת עין במשך שנים ארוכות. פתאום היא היתה פוטוגנית, כמעט אנושית. 

אקסודוס

נקמת ההיסטוריה: אלפי אוהדי כדורגל אנגלים מאיימים שאם הם לא יוכלו להגיע בטיסה למשחק בישראל בגלל השביתה בנתב"ג, הם יעפילו ארצה באוניות.