גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 235ראשיהפצה

חיסכון לעולם הבא - סיפור לשבת

22/03/07, 12:37
עודד מזרחי

ניסים וחנה אלקובי עלו ממרוקו על סף מלחמת יום כיפורים עם שלושת ילדיהם: מרים, רחמים ויוסף והשתקעו בחיפה. שנים מעטות לאחר מכן נפטרה חנה מדלקת ריאות, וניסים גידל את ילדיהם הצעירים לבדו. הוא נשא בעול החיים באמונה ולא שכח גם לקבוע עתים לתורה. כשהיה בן 63 לקה במחלה שפגעה בעצבי מוחו וגופו הלך ודעך. ובכל זאת קיבל את ייסוריו באהבה ואמר שהם מזככים את האדם ומטהרים אותו. כשהיה בן 66 הידרדר מצבו והוא אושפז בבית החולים. ביום שישי נפרד מבנו יוסף, שהלך לביתו לקראת שבת.


בשל דחף בלתי מוסבר התעקש יוסף לראות את אביו בפעם האחרונה. כשנכנס לחדר הקירור והוציאו את אביו, ראה יוסף על פניו את הסבל שעמו נפרד מהעולם. אז עלה בדעתו שאביו כבר סבל מספיק בעולם הזה, ובאותו רגע החליט לקבור אותו מיד במוצאי שבת, ויהי מה
בשבת, בעשר בבוקר, צלצל לפתע הטלפון הנייד של יוסף, שנותר דלוק. יוסף לא ניגש אליו, אבל היתה לו תחושה לא טובה. לאחר רבע שעה הגיע אחיו רחמים, המתגורר בקרבת מקום, ובישר בשורה רעה: "המטפל של אבא השאיר לי הודעה שאבא נפטר". 

שבת היא מלזעוק. שני הבנים ניסו איכשהו לעבור את השבת, ומיד במוצאי שבת נסעו לבית החולים, כשהם עדיין המומים. שם הודיעו להם שאביהם נמצא בחדר המתים. המטפל הרומני סיפר שמצבו של אביהם היה טוב למדי בשבת בבוקר, הוציאו לו את הזונדה והוא אף החל לאכול, ואז לפתע עלה חומו ובבת אחת פרחה נשמתו.

בשל דחף בלתי מוסבר, התעקש יוסף לראות את אביו בפעם האחרונה. כשנכנס לחדר הקירור והוציאו את אביו, ראה יוסף על פניו את הסבל שעמו נפרד מהעולם. אז עלה בדעתו שאביו כבר סבל מספיק בעולם הזה, ובאותו רגע החליט לקבור אותו מיד במוצאי שבת, ויהי מה. לא היה אכפת לו מה יאמרו קרוביו ומכריו.

הוא התקשר לחברה קדישא בחיפה ונפגש עם האחראי בשבע וחצי בערב, במשרדו. האחראי הסביר לו את המצב: "בית העלמין בחיפה סגור למעשה. אין עוד מקומות קבורה למי שנפטר עכשיו. פתחנו בית עלמין חדש ברכסים, שנועד לשרת את כל חיפה והקריות. בחלקה החיפאית ברכסים נקבר עד כה רק אדם אחד, ביום חמישי. אנחנו לא ערוכים כלל לקבורה לילית, אין תאורה ואין תנאים לכך. בקיצור, אני מצטער, אבל אין אפשרות לקבור את אביך במוצאי שבת ברכסים, אלא רק מחר בבוקר".

יוסף לא ויתר: "יש לי אפשרות אחרת לקבור אותו כעת?".

"תוכל לרכוש קבר בחלקת שומרי שבת בחיפה, אבל למה לך, זה יעלה הרבה?!".

יוסף הניד בראשו, לאות שברצונו לשמוע את המחיר.

"זה עולה 12,500 שקלים, ועליך לשלם בצ'ק מזומן".

יוסף הודה שאין באפשרותו לגייס באופן מידי סכום כזה, והאחראי המשיך לשכנעו לקבור מחר את אביו ברכסים ללא תשלום, פרט לאגרה כלשהי. יוסף נזכר בהבעת פניו של אביו, והחליט לקברו עוד הלילה.

הוא אמר לאחראי: "ארשום לך צ'ק על הסכום שביקשת. רק אל תפקיד אותו מחר, אלא ביום שני".

כמה אנשים ניסו להניא את יוסף מהקבורה המהירה, וטענו שעדיף לערוך את הלוויה מחר, באופן מכובד יותר, אבל הוא התעקש.
מסע הלוויה של האב היה צנוע, והתאים לאישיותו הנחבאת אל הכלים. בני משפחה ומכרים מעטים מהשכונה ומבית הכנסת הגיעו. יוסף חש ברינונים מאחורי גבו על החיפזון שבו נהג, וניסה לחזק את עצמו כי נהג לפי הוראת מצפונו.

ביום ראשון בבוקר, בתחילת ה'שבעה', התקשר יוסף לבנק ורצה לברר איך יוכל לכסות את הסכום שנתן לחברה קדישא. לבו עדיין נקפו, והוא לא היה בטוח לגמרי שפעל נכון. לא היה לו כסף, והיה עליו לחשוב מאין ישיג את כל הסכום. עלה בדעתו לשבור תכנית חיסכון קטנה שפתח לפני כמה שנים, שעמדה על סף סיום, לפי זכרונו, בעוד כמה חודשים; כך ישיג את רוב הסכום הדרוש. הוא קיווה שבגלל מצבו, הבנק יאשר לו אשראי גדול יותר, או יאפשר לו ללוות את יתרת הכסף.

הוא בירר עם פקיד הבנק את עניין החיסכון ובקשת ההלוואה. הפקיד ערך בירור ואמר: "תשמע, אתה לא צריך לשבור את התכנית הזאת. מחר היא מסתיימת והכסף נכנס באופן אוטומטי לחשבונך...".

יוסף הופתע מהעיתוי. לאחר רגע שאל: "תוכל לומר לי בכמה כסף מדובר?". "שנים-עשר אלף ושש מאות שקלים...".
 
יצירת קשר לסיפור השגחה פרטית שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il