גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 235ראשיהפצה

חוקים של הדתיים - שולחן עורך

צריכת סמים, עסקים בשבת, הפלות - רשימת החוקים הבלתי-אכיפים בישראל מעוצבת בהתאם לצרכיו של 'הציבור הנאור'.
22/03/07, 12:37
עמנואל שילה

 האם השחקן רמי הויברגר יועמד לדין בעוון מעשה מגונה בכפייה, או למצער הטרדה מינית? נצטרך להמתין ולראות למי יאמינו רשויות אכיפת החוק, לו או למתלוננת. מה שברור למדיי הוא שאיש מביניהם לא יועמד לדין בעוון החזקת סמים אסורים וצריכתם, למרות שבגירסת המתלוננת כפי שפורסמה בעיתונים נאמר במפורש כי לתקרית החמורה בין השניים קדמה פעולה של עישון ג'וינט בצוותא.

צריכת סמים, להבדיל מסחר בסמים, היא עבירה פלילית שהמשטרה והפרקליטות נמנעות מלאכוף אותה. בתרבות הבילוי במועדונים הגדולים, הנפוצה בקרב בני מגזרים מסוימים בגילאים מסוימים, שימוש בסמים הוא חלק מהסצנה. יודעי דבר מספרים שללא תדלוק מתוכנן מראש באקסטזי ודומיו קשה לקיים מסיבה שבמרכזה די-ג'יי וריקודים לאורך שעות. אם בגלי צה"ל דופקים לנו את הראש כבר שנים עם פרסומת נגד שימוש באקסטזי ("הכדור הזה דופק לך את החיים"), אז כנראה שיודעים שם משהו על היקף התופעה.

למה החוק הזה לא נאכף? סיבה אחת היא ההשקפה הרווחת בחוגים מסוימים שצריכת סמים מוגבלת זה לא משהו שאמור להפריע למישהו. לדעתם, אם מישהו בחר לעשן איזה ג'וינט, זה עניינו האישי. עד כמה הדעה הזאת מסוכנת אפשר ללמוד בין השאר מהעלייה החדה בעקומת התגרות הקטלניות ותאונות הדרכים בימים ובשעות שבהן מתרחשת סצנת המועדונים. קיים קשר ברור בין הגישה הסלחנית לתופעת צריכת הסמים הקלים לבין אירועים מהסוג של תאונת הדרכים הנוראה בצומת גינתון לפני כשבועיים. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, הנהג שהרג את אחיו התאום ועוד חמישה בני אדם היה נתון להשפעת אלכוהול, קוקאין ומריחואנה.

האם במשטרה ובפרקליטות לא יודעים זאת? יודעים כמובן. אלא שיש חוקים שמתייחסים אליהם שם כאל גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. הנטייה להפוך חוק מסוים לבלתי-אכיף גוברת במיוחד כאשר הקושי לשמור עליו רווח גם בקרב החוגים שבית המשפט מכנה אותם לעיתים 'הציבור הנאור'. כי מה, נהפוך את הילדים שלנו לעבריינים? נפגע בעתידם? נעצור לחקירה אמנים, זמרים, ושחקנים? נשלוף נגד בחור צעיר, שנהג כשהוא מתודלק בסמים ואלכוהול, את סעיף האישום החמור של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה? הרי מדובר בבני טובים, לא במתנחלים מעצבנים שחוסמים כבישים ומפריעים לשלום לנסוע.

קיבוצים ללא דת

סוג אחר של חוקים בלתי אכיפים בעליל הם אלה שנתפשים, בצדק או שלא בצדק, כאינטרס של הציבור הדתי. כך למשל, סעיף החוק שהתיר הפלת עוברים בגלל סיבות סוציאליות בוטל לפני כחצי יובל, אך למרבה הפלא לא נרשמה מאז ירידה בשיעור ההפלות היזומות המתבצעות בארץ מדי שנה. חברי הוועדות הממשלתיות, שנשללה מהם האפשרות לאשר הפלות בגלל הסעיף הסוציאלי, פשוט עברו להעניק היתר הפלה מסיבות בריאותיות לכל מבקשת. שלא לדבר על עשרות אלפי הפלות יזומות שמבוצעות מדי שנה בידי רופאים באופן פרטי, בניגוד לחוק וללא הזדקקות להיתר משום ועדה ממשלתית. כמובן, איש מבין הרופאים הללו אינו מועמד לדין. גורמי אכיפת החוק מאמינים כי ההחלטה לשים קץ להריון לא רצוי היא חלק אינטגראלי מזכות האישה על גופה. נכון שהמחוקק קבע אחרת, אבל הוא הרי נכנע ללחצים קואליציוניים של הדתיים. אז ברור שלא צריך לאכוף חוק כזה, שהוא מנוגד כל כך למאווייה ולהשקפותיה ומעז להטיל מגבלות מעיקות על אורחות חייה של האליטה הליברלית הנאורה.

משאביהן המוגבלים של רשויות אכיפת החוק צריכים להיות מוקדשים למשימות חשובות יותר - למשל אכיפה קפדנית של חוקים דרקוניים נגד בניית צריפים ללא אישור על גבעות השומרון.

גם החוק המחייב השבתת עסקים בשבת הפך לאות מתה בגלל היותו מנוגד לרוחה של האליטה הנאורה. שופטים מכובדים שיתפו פעולה בקריצת עין עם השאיפה החילונית, המנוגדת לחוק, לבלות את השבת במרכזי מסחר ובקניונים. אחד השופטים לא התבייש לפסוק כי עסק שבבעלות קיבוץ צרעה אינו חייב להיות מושבת מכיוון שקיבוץ, כאגודה שיתופית, הוא בן-בלי-דת. לקח עוד כשמונה שנים עד שהפסיקה השערורייתית הזאת בוטלה בבית הדין הארצי לעבודה, שבמקרה נשיאו, סטיב אדלר, הוא חובש כיפה. שופטת בית הדין לעבודה בתל-אביב זיכתה עסקים שפעלו בשבת, בטענה שהמאמץ העלוב שהמדינה משקיעה באכיפת החוק הופך את מי שכן נתפש לקורבן של אכיפה סלקטיבית.

לפני שנתיים לא התבייש אופיר פינס, אז שר הפנים, לעודד בגלוי עבריינות נגד 'חוק החמץ' על ידי הכרזה שהוא יימנע מאכיפתו. רק לאחר איום באי-אמון מצד המפלגות החרדיות נזעק ראש הממשלה שרון להחזיר אותו לתלם.

בישראל של ימינו, מסתבר, ספר החוקים הוא המלצה בלבד. מה שקובע באמת הן העדפותיה של האליטה המשפטית, שברצותה מחמירה וברצותה מקלה, ברצותה מציבה חומת ברזל נגד מפרי חוק וברצותה קורצת להם בעין שובבה.

צעד שגובל בטירוף

מי שעוקב אחר דעותיה של ד"ר חנה קהת לא היה צריך להיות מופתע מקריאתה הפומבית לנשים חילוניות להימנע מלהינשא כדת משה וישראל. הנה למשל מה שאמרה קהת כבר לפני קרוב לשנתיים לאתר NRG יהדות, בהתייחסה לפעילות רבני צוהר שמחתנים זוגות חילונים בהתנדבות: "פעמים רבות אני חוששת שעדיף היה לא לשלוח אנשים חילונים להתחתן, כי מי יודע איך זה ייגמר עם כל הבעיה של הסרבנות והרבנות".

הזמן שעבר מאז, או שמא החופש שממנו היא נהנית כעת כשהיא משוחררת מאחריות לארגון 'קולך' שמהנהגתו פרשה, הביא להקצנת התבטאויותיה של קהת. מה שנאמר אז בסימן שאלה, הוכרז כעת בליווי סימני קריאה. "למה צריך להיכנס לתוך הבוץ הזה?!", ציטט הכתב אבישי בן-חיים מדבריה הנפיצים של קהת על נישואי חילונים ברבנות, "איך לא הצלחנו לחנך את הציבור ולעקור את העניין הזה? אני רואה נשים וזוגות חילוניים ולא מבינה למה הם עושים את הצעד שבעיניי הרבה פעמים גובל בטירוף... יש פה הרבה עבודה לעשות בקרב נשים... אני חושבת שצריך לקחת יוזמה ולצאת למסע של פניות לציבור, להבין שהמקום הזה, ככל שנשים ידירו את רגליהן משם ייטב לכל עם ישראל".

אפילו חברותיה לדרך של קהת לא יכלו הפעם לעבור לסדר היום על ההתבטאות המקוממת. יו"ר 'קולך' הנוכחית, רחל קרן, פרסמה הודעת הסתייגות מדבריה של מייסדת התנועה: "הבעיות הקשות של עגונות ומסורבות גט אינן סיבה לוותר על הנישואין כדת משה וישראל", כתבה קרן. "אל נשליך את פאר היצירה היהודית עם המים העכורים של המציאות".

גם ארגון רבני צוהר, שבדרך כלל מתרחק מכל עימות עם התנועה הפמיניסטית, נאלץ לצאת נגד ההצהרה החותרת תחת פרויקט-הדגל של הארגון. דובר הארגון, הרב דוד סתיו, אמר כי "הצעתה של חנה קהת לוותר על נישואין כדת משה וישראל היא בלתי אחראית ונובעת מניתוק מהחברה הישראלית... הוויכוח בחברה הישראלית בנוגע לממסד הרבני אינו מצדיק לשפוך את האמבט עם התינוק... אם יש משגיח כשרות שאינו נוהג כשורה, זו לא סיבה לאכול חזיר".

כנראה בתגובה לזעזוע הציבורי, הזדרזה קהת לנמק בהרחבה את עמדתה במאמר שפרסמה בעיתון 'הצופה' בשבת שעברה. בין השאר כתבה שם קהת כי בנוסף לבעיית סרבנות הגט, הימנעות מנישואין כדת משה וישראל גם תמנע מצב של ניאוף חמור וממזרות בקרב החילונים. כלומר, מבחינה הלכתית עדיף שזוגות חילונים לא יהיו נשואים, כדי שבמקרה של בגידה ייחסך איסור אשת איש וחשש ממזרות של הילדים.

הרבנית יהודית שילת, בעבר יועצת שר הדתות למעמד האישה, טוענת שבליבה פנימה קהת מעדיפה שגם נשים דתיות לא יינשאו כדת משה וישראל. "כדאי שנדע כולנו, בארסנל שלה נמצאת הפצצה הבאה: גם בנות ששומרות תורה ומצוות ימצאו את עצמן מוגדרות כעושות מעשה שיש בו טירוף אם הן תינשאנה כדת משה וישראל... הגב' קהת חושבת כנראה שגם מי ששומרת תורה ומצוות לא חייבת להתחתן כדת משה וישראל".

החשד הזה אינו משולל יסוד שכן קהת, כמי שמאמינה שהתורה צריכה להיות מותאמת אל  הפמיניזם, אמורה להתנגד לעצם מבנה הזוגיות הבלתי-שוויונית של קידושין כדת משה וישראל, שבמסגרתם האישה מקודשת לאיש אך האיש אינו מקודש לאישה ורשאי, מעיקר הדין, לשאת אישה נוספת. גם אם תקנות מאוחרות אסרו על גבר לשאת שתי נשים, עדיין מהות הקידושין הלא-שוויונית עומדת בעינה, ומתבטאת בין השאר בכך שהאיש נותן לאישה טבעת ולא להיפך, בהצהרה "הרי את מקודשת לי", ובאפשרות להתיר איש מעגינותו באמצעות היתר מאה רבנים - היתר שאינו קיים לגבי אישה עגונה.

קהת עצמה אמרה השבוע בראיון ל'מעריב' שאין לה התנגדות עקרונית לקידושין: "אני לא נגד נישואים דתיים מבחינת המשמעות או המבנה ההלכתי. יש שם בעיות ואפשר להתמודד עם זה".

החלק המרתק בכל העניין הוא הוויכוח הפנימי שנוצר בתוך התנועה הדתית-פמיניסטית. מסתמן קו מחלוקת בין פמיניסטיות טוטאליות מהסוג של קהת, המצפות שהיהדות תיסוג לחלוטין מפני הפמיניזם בכל מקום בו נוצרת התנגשות, לבין כאלה המבקשות לנצל כל הזדמנות הלכתית (קריאת מגילה, ייעוץ בהלכות נידה), אך להימנע מרפורמות רדיקליות במקום שפירצה כזאת אינה קיימת.

לאחר שארגון 'קולך' שאותו הקימה אימץ קו מתון יותר, אולי תקים קהת בקרוב את ארגון 'צעקתך', שבו הדעה הרדיקלית תהיה הדעה השלטת.