חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 236ראשיהפצה

בן שיבעים לתורה - בגליון השבוע

הוא לובש סווטשירט של ישיבת עתניאל, נשאר לשבתות ישיבה, אוכל עם התלמידים בחדר האוכל ובדף הקשר שיבצו אותו ב'שיעור י"ג פלוס' ● בעקבות שיחה בטרמפ מגוש עציון, החליט פרופ' אלחנן מאיר (71) לעזוב את תפקידו.
29/03/07, 19:07
יצחק ון לואן

בערב קריר של סוף אדר הגעתי לישיבת 'בית ועד לתורה' כדי לשוחח עם פרופסור אלחנן מאיר. לפני כמה שנים ייתכן שהייתי נפגש עם הפרופ' באוניברסיטת תל אביב, שם עבד במשך 39 שנים; אבל כיום, לאחר מקבץ אירועים שניתן לתארו רק כהשגחה פרטית, תמצאו את פרופ' מאיר דווקא בעתניאל שבהר חברון.


פרופ' מאיר כיהן כיו"ר הסתדרות הפסיכולוגים במשך עשר שנים, לאורך חמש קדנציות בלתי רצופות. "בשלב מסוים הרגשתי שלא בריא לגוף ציבורי כזה שיעמוד בראשו אותו אדם למשך תקופה ארוכה כל-כך", אומר מאיר. ייתכן כי להרגשתו תרמו אחוזי ההצבעה המדהימים עבורו – למעלה מ-80 אחוזים, מה שמאיר מכנה "הצבעה קומוניסטית"
ההסבר הוא פשוט ומדהים כאחד: מאז פרישתו לגמלאות, לפני ארבע שנים, משקיע פרופ' אלחנן מאיר את מיטב ומרב זמנו בתור ה'ישיבה-בוחר' המבוגר ביותר בישיבת עתניאל – ובהפרש ניכר מיתר הבחורים.

בבואי לראיין את הפרופ', מצאתי אותו יושב ולומד במקומו הקבוע בבית המדרש, כשהוא לבוש בסווטשירט של ישיבת עתניאל. פרופ' מאיר במהדורה החדשה נראה כבחור ישיבה צעיר ומודרני לכל דבר – למעט שבעים שנותיו.

1560 שעות לימודים בשבוע

פרופ' מאיר נולד בשנת 1936, מה שאומר שהוא בן 71 כיום. אבל בניגוד לתדמית שלרבים יש לגבי הגיל הזה, יכולותיו והתנהלותו, מפגין פרופ' מאיר מהירות מחשבה שקשה מאוד לעקוב אחריה וחוש הומור צעיר ותוסס.

"נולדתי בירושלים, כמו כל אחד – בגיל אפס", מספר פרופ' מאיר, בשילוב אופייני של יישוב הדעת עם שובבות ותמימות. את שנות ילדותו מתאר פרופ' מאיר כדבר שבשגרה, אם כי ההיסטוריה המקבילה לשנות ילדותו היא כל דבר חוץ משגרתית: עליית הנאציזם לשלטון, מלחמת העולם השנייה והשואה, תקומת מדינת ישראל בדם ואש – את כל אלה חווה אלחנן על בשרו עוד בטרם מלאו לו 18.

כשהשתחרר מאיר משירותו הצבאי הסדיר בנח"ל, בשנת 1956 – בסמוך למלחמת סיני – פנה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, האוניברסיטה היחידה בישראל באותם ימים. כיוון שלא היה באוניברסיטה חוג לפסיכולוגיה, שקל מאיר ללמוד סוציולוגיה או חינוך. בינתיים קרו שני דברים: אלחנן מאיר גויס במסגרת המלחמה בסיני, ופרופ' משה זנבר שכנע אותו ללמוד סטטיסטיקה ("לא ידעתי אז מה זה בכלל סטטיסטיקה"). כך יצא שאת יום החופשה שקיבל מאיר באמצע מלחמת סיני הוא 'בילה' בהירשמות לקורסים באוניברסיטה העברית.

בשנה השנייה ללימודיו באוניברסיטה נפתח קורס לפסיכולוגיה, ומאיר החל ללמוד בשלושת המסלולים במקביל. במקביל ללימודיו לתואר שני בסוציולוגיה, סטטיסטיקה ופסיכולוגיה, החל מאיר לחפש עבודה בתחום לימודיו. הוא החל בהכוונת נוער למקומות עבודה, ואחר-כך עבר לעבוד במחלקת המחקר של מכון 'הדסה' – שם עתיד היה לעבוד במשך 35 שנים.

בסיום לימודיו לתואר שני לימד מאיר במשך סמסטר אחד באוניברסיטת בר-אילן וסמסטר נוסף באוניברסיטת תל אביב. "באוניברסיטת תל אביב שאלו אותי אם אני רוצה להמשיך, וכך יצא שהשתלבתי ממש במקריות בתל אביב, למרות שבוודאי היה יכול להיות לי הרבה יותר נוח בבר-אילן – בלי התלבטויות כמו מה עושים בפורים וכדומה", אומר פרופ' מאיר.
באוניברסיטת תל אביב עבר מאיר למעשה את כל שדרת ההוראה, עד לתפקיד פרופ' מן המניין – הדרגה הגבוהה ביותר באקדמיה. בין תפקידיו היתה האחריות לבניית מערכת הלימודים בקורסים שונים. "היתה לי אחריות על 1560 שעות לימודים בשבוע", אומר מאיר.

במקביל נשא מאיר בכמה תפקידים נוספים, שאותם מילא בדייקנות וביעילות שהיו במשך הזמן לשם דבר. אבל את גולת הכותרת של שנות עבודתו באוניברסיטה ראה פרופ' מאיר בפרסום מאמרים ומחקרים בתחום התמחותו – פסיכולוגיה תעסוקתית, שמשמעה הכוונה וייעוץ לבני אדם בקשר לתחום העיסוק המומלץ עבורם, לפי תכונותיהם.

פרופ' מאיר כיהן כיו"ר הסתדרות הפסיכולוגים במשך עשר שנים, לאורך חמש קדנציות בלתי רצופות. "בשלב מסוים הרגשתי שלא בריא לגוף שהייתי בו – כמו לכל גוף ציבורי – שיעמוד בראשו אותו אדם למשך תקופה ארוכה כל-כך", אומר מאיר. ייתכן כי להרגשתו תרמו אחוזי ההצבעה המדהימים עבורו – למעלה מ-80 אחוזים, מה שמאיר מכנה "הצבעה קומוניסטית".

בהמשך דרכו התמנה פרופ' מאיר על-ידי שר הבריאות לתפקיד יו"ר מועצת הפסיכולוגים, למשך שתי קדנציות של 6 שנים בסך הכול. 

ההשגחה שלחה טרמפיסט

בשנת 1996 פרש מאיר ממשרתו החלקית במכון 'הדסה' והחל לחשוב ברצינות על תכנון תקופת המעבר לקראת היציאה לגמלאות. באותה תקופה החל ללמוד בקביעות עם בנו, שהיה ר"מ במקד"צ בעצמונה, בכל יום שישי למשך כשעתיים. נוסף לכך השתתף מאיר בימי שישי בשיעורי פרשת השבוע בבית הכנסת 'אהל נחמה'. גם שיעור בגמרא קבע לעצמו, אבל הוא אינו יודע אם ניתן להביא שיעור זה בחשבון השעות. "מאחר שבחלקו הייתי בכלל רדום, אינני יודע אם אפשר להחשיב אותו". אבל בשעות הלימוד השבועיות המעטות-יחסית הללו מצא פרופ' מאיר את שאהבה נפשו. "ראיתי שזה הכיוון", הוא מספר, "והחלטתי לנסות עוד קצת".

לאחר זמן מה נסע פרופ' מאיר בטרמפ מעתניאל לירושלים, לאחר שבת אצל בנו. במושב האחורי ישבו יושי (יאשיהו) פרג'ון, רכז לימודי התנ"ך בישיבת עתניאל, ותושב נוסף מהיישוב, ועסקו בדברי תורה. פרג'ון דן עם חברו בסוגיות תנ"כיות, ופרופ' מאיר הוקסם במובן העמוק ביותר.

"הקב"ה שלח את השכן שירד בגוש עציון, ואני עברתי לשבת ליד יושי והתחלנו לדבר. זו היתה הפעם היחידה בחיי שרציתי שיהיה פקק תנועה למשך שלוש שעות", מתוודה מאיר. בעקבות שיחתם זו החל מאיר לחשוב ברצינות על חברותא עם פרג'ון. "בשנה העוקבת לימדתי באוניברסיטת בן גוריון בתור מרצה מן החוץ בשעות אחר הצהרים, כדי לתפוס את האוטובוס של 17:45 לעתניאל, ללמוד בחברותא בישיבה. זה היה שיעור א' שלי בעתניאל", נזכר מאיר.

אחרי 39 שנות עבודה באוניברסיטת תל אביב, הדהים פרופ' אלחנן מאיר את חבריו לסגל האוניברסיטה כשהחליט לוותר על הפינוק והמנעמים של שנתיים שבתון שהגיעו לו לפני היציאה לפנסיה, ובמקום זה ללמוד בישיבת 'בית ועד לתורה' בעתניאל.

למה בעצם לא ניסית לשלב בין השניים – לנצל את שנות השבתון, וגם לשבת וללמוד?

"אחרי שהתנסיתי וראיתי שזה הדבר שאני רוצה לעשות בחיי – כל עוד הקב"ה נותן לי חיים, חשבתי שלא טוב שאהיה קשור עדיין לאוניברסיטה בתל אביב. ניתוק בצורה של יציאה לשבתון לא היה יוצר ניתוק אמיתי למעשה. היו מזמינים אותי לישיבות חשובות בכל מיני נושאים דחופים, ולא הייתי מצליח להתמקד.

"הרגשתי שכיוון שהטבעתי באוניברסיטה שיטות עבודה במגוון נושאים ותחומים, וכיוון שה' עזר לי להצליח בכל התפקידים שהוטלו עלי במשך תקופת עבודתי שם – במקרה שירצו להיוועץ בי, ידעתי שלא אהיה מסוגל לסרב, ולכן העדפתי להתנתק לגמרי. גם כך, עד לפני חודשיים היה לי חדר באוניברסיטת תל אביב". מסתבר שהפרופ' הדריך 103(!) עבודות גמר, שמתוכן 43 אחוזים התפרסמו לאחר שכתוב כמאמרים בכתבי-עת מקצועיים, רובם בינלאומיים.

שיעור י"ג פלוס


"אנשים יוצאים לפנסיה כי נמאס להם ממקום עבודתם, ואחרי זמן קצר בגמלאות הם מגלים שאין להם סיבה לקום מוקדם בבוקר. ואז אנשים מתחילים להעסיק את עצמם – לפעמים בבעיות רפואיות, צילומים ובדיקות מעבדה, ולפעמים הם מעסיקים את עצמם בדברים שאדם רגיל לא מתעסק איתם. פשוט חבל על בזבוז הזמן"
"לא רק את העבודה שלי באוניברסיטת תל אביב נאלצתי לעזוב. הייתי גבאי בבית הכנסת שלנו בשכונת רחביה בירושלים במשך 25 שנה. בכל פעם הייתי מתפטר בכוונה שלא להיבחר מחדש, ובכל פעם היו בוחרים בי שוב... אבל כשבאתי ללמוד בעתניאל, הרגשתי שלא אוכל להיות גבאי בשלט רחוק".

ובכל זאת דאג פרופ' מאיר להנחות במדויק את יורשו בתפקיד. וכשאנו אומרים 'במדויק' – כוונתנו בדיוק לכך. במדויק. "נתתי לו רשימה של כל מי שעלה לקרוא את פרשת השבוע בבית הכנסת שלנו, במשך 25 השנים שהייתי בתפקיד", נזכר מאיר.

כך ניתק פרופ' מאיר את עצמו ממרבית פעילויותיו בעבר ועבר ללמוד בישיבה בעתניאל. מיום ראשון בערב ועד ליום ששי בבוקר, פשוטו כמשמעו, הוא יושב ולומד בישיבה. "בימים טובים אני מגיע ל-14 שעות לימוד ביום", מספר מאיר. "אשתי, שמה רחל – אבל אני לא רבי עקיבא... בשנים הראשונות למדתי בעיקר תנ"ך. פעם בשבוע אני מעביר שיעור בפרשת השבוע, וביתר הזמן אני לומד כל מיני שיעורים".

במכללת הרצוג להכשרת מורים שבגוש עציון מבקר פרופ' מאיר בימי ראשון ושישי. "אני מלמד קורס אחד ולומד שמונה קורסים נוספים. אפשר לומר ששם אני שמונה-תשיעיות תלמיד ותשיעית מורה".

בישיבת עתניאל קיבלו התלמידים, ובראשם ראש הישיבה הרב רא"ם הכהן, את התלמיד החדש, שגילו פי שלושה ומעלה מגילם, במאור פנים וביחס של רעות וחברות. "בספר הטלפונים של הישיבה הכניסו אותי בתור 'שיעור י"ג פלוס' בגלל הגיל, אבל אני משתתף בשיעורים עם בחורים מכל הגילאים במקביל", אומר מאיר. והוא לא רק לומד עם החבר'ה – פרופ' מאיר גם אוכל איתם בחדר האוכל של הישיבה ומבלה בחברתם את השבתות היפות בישיבה.

בהנהלת הישיבה קיבלו את הצטרפותו של התלמיד החדש בהתלהבות רבה. כששאל את מנכ"ל הישיבה מה העלות של הארוחות שלו, השיב המנכ"ל: "זה שאתה לומד פה שווה לי יותר מעלות המזון שאתה אוכל"...

פנסיה בהכוונה תחילה

כשפרופ' מאיר עובר לדבר על ניסיון חייו ביציאה לגמלאות, הוא מדבר מתוך כאב ושוקל כל מילה. ברור לכל מי שבא איתו במגע כי מאיר ראה אנשים שבזבזו את חייהם, ושואף למנוע זאת אצל כל מי שעוד יכול לעשות דברים אחרת. "חשוב לי מאוד להעביר את המסר הזה שלי", מבקש פרופ' מאיר להדגיש. "אנשים יוצאים לפנסיה כי נמאס להם ממקום עבודתם, ואחרי זמן קצר בגמלאות הם מגלים שאין להם סיבה לקום מוקדם בבוקר. ואז אנשים מתחילים להעסיק את עצמם – לפעמים בבעיות רפואיות, צילומים ובדיקות מעבדה, ולפעמים הם מעסיקים את עצמם בדברים שאדם רגיל לא מתעסק איתם. אם צריך לכתוב מכתב, הגמלאי שלנו ילך לחנות לקנות בלוק מכתבים, לחנות נוספת כדי לקנות עט ולדואר כדי לקנות בולים ומעטפות... וכך הוא יעשה בכל דבר. פשוט חבל על בזבוז הזמן.

"הצעתי מתאימה לגברים וגם לנשים: שלוש שנים לפני גיל הפרישה, תתחילו לחשוב מה אתם רוצים לעשות בפרישה. ואל תסתפקו בהחלטה – תתחילו להתנסות בזה בפועל. כך, אם יתברר שזה לא מתאים – יהיה לכם עוד זמן להחליף כיוון. ואם הבחירה שלכם תתברר כבחירה הנכונה – שלא תתחילו בפנסיה בגיל זוטר.

"נאמר שאדם כיום הוא מנהל בכיר, והוא מחליט שביציאה לגמלאות הוא ילמד חשמלאות. אז ביום הראשון שהוא יצא לפנסיה ילמדו אותו מאיזה צד של הפנס מכניסים את הבטריות? זה יהיה עלבון לנשמתו. במקום זה, אם הוא יעבור את כל שלבי הביניים ויתמצא בתחום במשך שלוש השנים שלפני פרישתו, הוא יגיע לגיל הפרישה עם המיומנות והיכולות להשתלב במקצוע שבחר בתפקיד מכובד יותר, ולא משנה אם במשרה מלאה או במשרה חלקית. כדי לפנות את הזמן ולמצוא את הכיוון המתאים ליציאה לפנסיה, שווה לאנשים אפילו לוותר על השעות הנוספות שיש להם במקום עבודתם.

בשיטת הניסוי והתעייה

"בהחלט חשוב מבחינה פסיכולוגית לנסות ולבדוק אם הרעיון שלהם זה מה שבאמת מתאים להם. אולי הכיוון מתאים אבל לא נפח המשרה, או גודל המפעל, או המיקום הגיאוגראפי? אם הבחירה היא בכיוון של לימוד תורה, אולי יתאים יותר לאדם ללמוד הלכה, ואולי דווקא ה'דף היומי'? היום יש ממש פינוק לציבור הדתי, שיכול להתמחות בלימוד התורה, והמגוון הוא גדול.

אולי דווקא בשיעורים באינטרנט? אולי בשיעורים מודרכים? אולי בהתכתבות?

"אם תרצה, מדובר בהכוונה מקצועית כמו בשלב המוקדם יותר, בכניסה לשוק העבודה. וכמו שאז, בגילאי 15 22 אדם בוחר קריירה מקצועית, מה ילמד ובמה יעסוק, כך ביציאה משוק העבודה הרגיל – גם את זה צריך לעשות בשיקול דעת. כך הסיכוי שהכיוון יתאים הוא יותר גדול. בבחינת 'וזכור את בוראך בימי בחורותיך'. תתכנן את ההמשך כשאתה עדיין צעיר".

המסר שלך מתבסס על ניסיונך האישי בלבד, או גם על מחקריהם של אחרים?

"מובן שישנו גם ניסיון של אחרים – אבל הסנדלר לא חייב ללכת יחף... לא חייב להיות שרופא ימות ממחלות, ולא חייב להיות שפסיכולוג תעסוקתי יעשה את כל השגיאות האפשריות כשהוא פורש. אז ברוך ה' יישמתי את מה שאמרתי, וראיתי בכך ברכה – ולכן אני ממליץ כל-כך על הדרך הזאת.

"חשוב לי גם להדגיש שאינני מדבר בהכרח על כיוון של לימוד תורה. לי הכיוון הזה נתן המון סיפוק, אבל אני לא בטוח שזה ייתן אותו הסיפוק לכל אחד אחר. להיפך – אני בטוח שזה לא יתאים לכל הקוראים של 'בשבע'. יש אחד שאוהב לנצל את מה שיש לו בין האוזניים, יש אחר שאוהב לנצל את מה שיש לו בידיים ויש עוד אחרים שאוהבים לשלב בין השניים. אם אתה לא מתכנן את זה לא תעשה את זה, ואחר-כך הצרות עלולות לבוא עליך בגדול מדי.

"במקרה שלי, ניסיתי את לימודי הקודש במינון קטן ובדקתי מה מתאים לי יותר – ואני מודה לקדוש ברוך הוא שהחלטתי לעשות את הדברים בצורה שכזו. אחרי תקופה של ארבע שנים בעולם התורה הגעתי למצב שאני יכול להכין שיעור בפרשת השבוע בהתראה יחסית קצרה, על רוב פרשיות השבוע. אבל לפני ארבע שנים הייתי במקום אחר בכלל. עד אז לימודי הקודש שלי הסתכמו בחודשיים אחרי סוף התיכון, בישיבת 'קול תורה' של הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל. מי יודע? אם הייתי מוכנס לכיתה שלו, אולי הייתי עושה קריירה בעולם התורה, במקום קריירה פסיכולוגית? אבל כך כיוון הקב"ה וכך יצא. אחרי קריירה מקצועית בפסיכולוגיה וארבע שנים בעתניאל, אני עכשיו שוב בעולמה של תורה.

"חלק ניכר מקוראי 'בשבע' עתידים לפרוש ממקומות עבודתם ב-15 השנים הקרובות", אומר פרופ' מאיר. "ואם יהיו כמה מהם יאמצו לעצמם את המודל של 'סוף מעשה במחשבה תחילה', של תכנון מראש – זה יקל עליהם את המעבר הטוב והיעיל לתוך תקופת הפרישה".

בית ועד לחכמים


"נאמר שאדם כיום הוא מנהל בכיר, והוא מחליט שביציאה לגמלאות הוא ילמד חשמלאות. אז ביום הראשון שהוא יצא לפנסיה ילמדו אותו מאיזה צד של הפנס מכניסים את הבטריות? זה יהיה עלבון. במקום זה, אם הוא יעבור את כל שלבי הביניים ויתמצא בתחום במשך שלוש השנים שלפני פרישתו, הוא יוכל אחר-כך להשתלב במקצוע שבחר בתפקיד מכובד יותר"
בספר ה'דינר' של ישיבת 'בית ועד לתורה' בעתניאל כתב פרופ' מאיר: "הרי אני בן שבעים שנה, וזכיתי ללמוד ב'בית ועד לתורה'". בבחינה לאחור של החלטתו לתכנן את המעבר מהקריירה המקצועית לחייו הנוכחיים, יכול פרופ' מאיר בהחלט לרשום לעצמו הצלחה מבורכת – והוא ממליץ לכולנו לבוא בעקבותיו, ולראות את הדברים כפי שהם נראים משם.

התחזית: שינוי מקצוע

לפני כעשר שנים במסגרת הרצאה שנתן בקריית ארבע, חזה ד"ר דוד פסיג כי בעידן המידע (שהיה אז בחיתוליו) יחליפו בני אדם תחומי עיסוק מספר פעמים במהלך חייהם, בניגוד לעידן התעשייתי, שבו במרבית המקרים אדם למד מקצוע ועסק בו כל חייו, עד לפרישתו.

פרופ' מאיר מסכים לחלוטין עם תחזיתו של ד"ר פסיג, וטוען כי התממשות תחזיתו שינתה את פני הייעוץ התעסוקתי.

"השינויים באים לפעמים כאשר האדם נמצא באותו המקצוע, אבל הטכנולוגיה כופה עליו שינויים והסתגלות. לפעמים לאדם נמאס מעבודתו, הוא מרגיש שהגיע לשחיקה ורוצה לעשות משהו אחר. ייתכן שהתפתחות המקצוע תדרוש התמחויות והתפצלויות, ואדם אחד לא יהיה מסוגל לכסות את כל התחומים. ולפעמים ישפיעו גורמים כלכליים – מפעל שנסגר, תחרות עסקית שגוברת עד שאי אפשר לעמוד בה. במקרים אחרים הגורמים יהיו שינויים גיאוגראפיים ומשפחתיים, או אפילו אידיאולוגיים – אם אדם עובר לגור בהתיישבות ובשל כך הוא עובר למקום עבודה חדש.

"מסיבות אלו ונוספות, השתנתה לגמרי הגישה בעולם ההכוונה התעסוקתית. לפני שלושים שנה היינו מייעצים לאדם על כיוון מקצועי בבחינת 'כזה ראה וקדש'. כיום המגמה היא לגרום לאדם להבין למה הוא מתאים, וגם להבין שכישוריו ויכולותיו מתפתחים ומשתנים כל הזמן, ויכול להיות שבהמשך חייו הוא יתאים לדברים אחרים לגמרי".