גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 237ראשיהפצה

אויב המדינה בחסות הכנסת - דעות

עזמי בשארה היה החלוץ שסימן את הדרך לערביי ישראל – ניצול הכלים הדמוקרטיים כדי לחסל את הציונות ● והכל באישור בג"ץ.
15/04/07, 17:24
ד"ר דוד בוקעי

 בכל מדינות העולם יש מיעוטים; אתניים, דתיים, לאומיים. אולם אין שום מדינה בעולם שהמיעוטים שבה מבקשים להשמידה. רק בישראל. מדינת ישראל מאוימת על-יד חמישה ראשי-חץ בקרב ערבי ישראל:

א) התנועה האסלאמית – תנועת אחות לחמאס, ותנועת בת ל'אחים המוסלמים' במצרים, שקיימת ביותר מ-60 מדינות, והיא התשתית הטרוריסטית של הג'יהאד העולמי.

ב) חד"ש, בגלגולה הקודם התנועה הקומוניסטית.

ג) התנועה החילונית-אזרחית של אחמד טיבי, המקבילה לתנועת פת"ח של ערפאת.

ד) תנועת בל"ד בראשות עזמי בשארה – המשכה של תנועת 'אל-ארד' שהוצאה מחוץ לחוק בתחילת שנות ה-60.

תנועות אלה, למרות היותן אנטי-ציוניות ותומכות מוצהרות באויבי ישראל, מיוצגות בכנסת. נוסף לכך קיימים ארגונים אחרים בקרב ערביי ישראל, אשר עקב האידיאולוגיה הרדיקאלית שלהם אינם פועלים במערכת הפרלמנטארית, כמו ארגון 'בני הכפר'.
 

את הצהרותיו הרבות של בשארה ניתן למצוא באתר הרשמי של בל"ד. הכול כתוב במפורש, ומזעזע במשמעויותיו: "לא רוצים חופש ביטוי ודמוקרטיה, אלא מדינה פלשתינית". "אנו רוצים את כל פלשתין". אין למדינת ישראל זכות קיום בכל טריטוריה שתהיה, בהיותה "השוד הגדול של המאה" "כל פלשתין היא כבושה"
מכל התנועות והגופים הללו, עזמי בשארה הוא האויב הנחרץ והמסוכן ביותר של מדינת ישראל. הביטוי המייצג את העמדות של בשארה הוא "מסמך החזון המדיני של הערבים הפלשתינים בישראל", שפורסם בדצמבר 2006 ומהווה שיקוף של האידיאולוגיה שלו: ביטול מדינת ישראל כמדינה יהודית-ציונית והקמת מדינה דו-לאומית, שהחלק הערבי בו יהיה בקשרים מלאים – מדיניים, חברתיים וכלכליים – עם המדינה הפלשתינית שתקום בשטחים, כולל מתן זכות וטו.

זכות השיבה איננה רק של פלשתינים לתוך ישראל בגבולות 1967 ('השיבה החיצונית'), אלא גם זכותם של ערביי ישראל לשוב לבתיהם ב-530 כפרים ויישובים, על חשבון 700 כפרים ויישובים יהודיים ('השיבה הפנימית'). אכן, מושגים כמו מדינה דו-לאומית, מדינת כל אזרחיה ואפילו רב-תרבותיות – מקבילים אצל ערביי ישראל להשמדת מדינת ישראל.

עזמי בשארה העז ויישם בהצהרות ובפעילות את מה שלא ניסה לפניו שום ארגון או אדם, ומאז הסחף בקרב הציבור הערבי אחריו הוא אדיר, והכול מיישרים קו עמו. הוא היה החלוץ לפני המחנה, הלפיד שהאיר את הדרך לחיסול את מדינת ישראל מבפנים באמצעות אידיאולוגיה אנטישמית. אחריו הלכו חברי תנועתו, זחאלקה וטהא.

במצע התנועה נקבע במפורש: "בל"ד פועלת למען ביטול האופי היהודי-הציוני של מדינת ישראל, הרואה בעצמה מדינה יהודית ולא מדינה ערבית-יהודית". ומה אנחנו עושים? 'מסמך החזון של הערבים הפלשתינים בישראל', 'החוקה הדמוקרטית' של ארגון 'עדאללה', 'אמנת חיפה' שתפורסם בקרוב, והקשרים של ארגוני ערביי ישראל עם גורמי חוץ – דבר המהווה פגיעה בריבונות המדינה, כל אלה ועוד הם פרי הביאושים של הלגיטימציה המשפטית שניתנה להצהרותיו של בשארה על תמיכה בכל אויבי ישראל, ולפעילותו במדינות ערב ובקרב הפלשתינים.

את הצהרותיו הרבות ניתן למצוא באתר הרשמי של בל"ד. הכול כתוב במפורש, ומזעזע במשמעויותיו: "לא רוצים חופש ביטוי ודמוקרטיה, אלא מדינה פלשתינית". "אנו רוצים את כל פלשתין". אין למדינת ישראל זכות קיום בכל טריטוריה שתהיה, בהיותה "השוד הגדול של המאה". "כל פלשתין היא כבושה". "המטרה היא איך לעשות שימוש בכלים הדמוקרטיים של ישראל, על-ידי העלאת עניין מדינת כל אזרחיה מול מדינת היהודים, והפיכת מושג השוויון ממושג של התמזגות עם הציונות למושג העומד בסתירה עמה". ואסל טהא מגדיר את עצמו: "חבר כנסת ערבי וראש המועצה המקומית לשעבר כפר כנא, בתוך פלשתין הכבושה בשטחי 1948".

עם זאת, במובנים רבים עזמי בשארה איננו אשם. בג"ץ אישר את השתתפות תנועתו האנטי-יהודית ואנטי-ציונית בבחירות לכנסת. ייצוג התנועה בכנסת הוא בחזקת שערורייה, והלגיטימציה לכך ניתנה על-ידי בג"ץ. חוק יסוד הכנסת קובע: "לא תשתתף רשימה בבחירות כשבמטרותיה שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי". אין מקום למועמד או לתנועה השוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית, ותומכים במפורש בארגוני טרור.

אם כך, מדוע בל"ד לא נפסלה? עו"ד מרוואן דלאל הסביר את הסוגיה המשפטית מנקודת מבטם: "אפשר על-פי חוק לתמוך במה שמוגדר 'גוף טרור' ועדיין להיבחר לכנסת. אסור לתמוך במאבק מזוין של ארגון טרור".

אך מדינת ישראל היא מדינה יהודית, וכך היא מוגדרת במגילת העצמאות. אי אפשר לתמוך בארגוני הטרור של אויביה המבקשים לכלותה, אך 'כאילו' לא לתמוך בטרור שלהם. כדברי הגשש החיוור: ישראבלוף. מדינת ישראל צריכה לקבוע מפורשות: כל מי שמערער על ההגדרה של מדינה יהודית ציונית אחת דינו להיפסל כתנועה לגיטימית, ולהיות מפורק כעמותה או כארגון. מסיבה זו נפסלה תנועת 'אל-ארד' בתחילת שנות ה-60; אך אז היו שופטים אחרים.

מבחינת תיאוריית מדע המדינה, דמוקרטיה משמעה הגבלות ואיסורים בהתאם למוגדר בחוק, אחרת מדובר באנרכיה. האזרחים בארצות הברית נשבעים להגן עליה ולא לפעול נגדה, ומי שעושה כך אינו יכול להיות אזרח. הרשימות הערביות התומכות במוצהר באויבי ישראל היו נפסלות בכל מדינה דמוקרטית כמו ארצות הברית, בריטניה וצרפת.

עזמי בשארה פועל לחיסול מדינת ישראל, בתמיכה באויביה הנחרצים ביותר, בהפרחת הצהרות אנטישמיות שהן בבחינת עלילות מהסוג הגרוע ביותר על מדינת ישראל, וכל זאת על חשבון משלם המסים הישראלי, שאותו הוא שואף לחסל – ועם תואר, לגיטימציה וחסינות של חבר כנסת.

אם כך, מה צריך לעשות? בתקופת מלחמת העולם השנייה פעל בבריטניה 'הלורד האו-האו' שתמך בגרמניה הנאצית, אך רק תעמולתית. הוא הוצא להורג לאחר המלחמה – בבריטניה. ישראל צריכה להוציא אל מחוץ לחוק את כל המתנגדים לקיומה כמדינה יהודית ציונית, ולהכניס לכלא את אלה הפועלים במפורש ליישם את מטרות ארגוני הטרור. צריך לקבוע זאת בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים בחוק האזרחות.
אי אפשר להיות אזרח במדינה, ובעת ובעונה אחת לפעול לחיסולה. אי אפשר לחיות בבית, להתפרנס ממנו, ולפעול להרוס אותו בהסכמת בעלי הבית. אזרחות משמעה גם נאמנות וקבלת חוקי המדינה, אחרת האנרכיה הניהיליסטית תנצח והמדינה לא תוכל להתקיים.