גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 237ראשיהפצה

אנושיות בימי הזוועה - תרבות ופנאי (ספר)

'נגה באפלה' מספר את סיפורה של תינוקת יהודייה בזמן השואה, ודרכו את סיפורה של יהדות הולנד בתקופה.
15/04/07, 17:24
עפרה לקס

'נגה באפילה – סיפור הצלתה של תינוקת יהודייה'/ רבקה כהנא ובת עמי מלניק, גוונים הוצאה לאור, כריכה רכה, 104 עמודים.

לא רבות הן הפעמים שבהן נפגש הקורא עם נקודת מבטו של ילד או תינוק יהודי שניצל בזמן השואה. ספרי העדות מגוללים בדרך-כלל סיפור של נערים או בוגרים, שהיו במחנות ובמסתורים שונים, קיבלו החלטות או התגלגלו כפי שסובבה ההשגחה.

סיפורה של רבקה כהנא, שנכתב על-ידי בת עמי מלניק, שונה.

רבקה נולדה בהולנד בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. בהיותה בת שישה שבועות בלבד העבירו אותה הוריה, בלב כבד ובנפש חצויה, לאישה גויה, הולנדית, שבעלה היה במאסר בשל פעילותו האנטי-פשיסטית. האישה הזרה הזאת היתה אמורה לשמור על האוצר היקר להם מכול. כהנא מיטיבה לספר את הסיפור מנקודת מבטם של המבוגרים: הלבטים, קשיי הפרידה, החששות והחרטה, ומספרת סיפור אנושי מעניין וזורם.

שנות האירוסין וגם שמחת הנישואין של אלס ובנו, הוריה של כהנא, התקיימו בסוף שנות ה-30' בגרמניה, בצל המצב המחריף והולך. בנו, סטודנט לרפואת שיניים, סיים את לימודיו בציון לשבח, אך לא הוזמן לטקס הכללי. הוא וסטודנט יהודי אחר קיבלו את התואר במשרד ממשלתי. עם סיום לימודיו נאסר על יהודי גרמניה לתת שירות למי שאינו יהודי, והוא ברח להולנד כדי להתפרנס.
אלס הצטרפה אל ארוסה, והם נישאו בהולנד. כעבור תקופה הם שכלו את בנם הבכור ממחלה. בתחילת שנת תש"ג, והם בעיצומו של ההיריון השני, גורשו אלס ובנו למחנה ריכוז, שממנו נשלחו רכבות אל מחנות המוות. בדרך נס הם שוחררו, ואלס ילדה את בתה, רבקה, בבית, כדי שלא להיכנס לבית החולים היהודי ולהסתכן. שמחת הלידה לוותה בחששות רבים: כיצד יגדלו את התינוקת הרכה בעולם כזה?

לא הרבה אחרי כן הבינו אלס ובנו שאם חפצי חיים הם עבורם ועבור בתם, עליהם להסתיר אותה אצל אישה הולנדית. חברה סיפרה להם על יט, אישה שאין לה ילדים ובעלה נמצא במחנה עבודה על רקע פוליטי. יט הסכימה להכניס את רבקה לביתה וטיפלה בה במסירות.

בחודשים הבאים החריף המצב בהולנד. הרעב, אבל לא רק הוא, הביא אנשים רבים להלשין על יהודים ועל מסתיריהם. יט וגויים אחרים שמו נפשם בכפם כאשר ניאותו להסתכן שוב ושוב, ובלבד שהיהודים לא יישלחו אל המוות. כשהרעב החריף יצאה יט, רכובה על אופניה בשלג ובקור, לחפש מזון עבורה, ובעיקר עבור התינוקת שהופקדה בידיה. מכתבים שכתבה מעידים עד כמה תזונתה ואושרה של הילדה היו חשובים בעיניה.

הסתרת ילד יהודי לתקופה כה ארוכה (שנתיים) נחשבה נדירה, ובשל סכנת ההלשנה 'הועברו' הילדים האלה מיד ליד כל כמה שבועות. אולם יט לא ויתרה על רבקה, ולא הסכימה למסור אותה לאיש. עד כמה שידוע למחברת, היא היתה התינוקת הצעירה ביותר שניצלה באמסטרדם.

בתוך כל אלה מקפל הספר את סיפורה האישי של יט, צעירה שאין לה ילדים, ואהבת חייה בלתי ניתנת למימוש. עוד מאיר הספר את קורות יהודי הולנד בשואה, אבל הכול 'תוך כדי'. אין כאן ספר היסטורי רב נתונים כי אם סיפור אישי.

החידוש הגדול שבספר מגיע דווקא בפרקיו האחרונים, כאשר רבקה מתארת, אם גם בצורה מרומזת, את הקשיים של כל הנוגעים בדבר באשר לניתוקה מיט והעברתה להוריה בתום המלחמה. ילדים רבים שהוסתרו על-ידי הולנדים לא הוחזרו להוריהם המקוריים בשוך הקרבות, בתואנה שהם 'אינם כשירים לגדל את ילדיהם'. למרות דאגתם של אלס ובנו כי האישה שטיפלה במסירות כה גדולה בבתם לא תיאות להחזיר להם אותה, יט משיבה את הפיקדון לבעליו. עם זאת, הדבר נעשה באבחת פגישה אחת, ובאופן שהכאיב לכל הצדדים. מבחינתה של רבקה, שהיתה אז רכה בשנים והיום היא סבתא לנכדים ומראשוני היישוב בית אל, הנושא נשאר בלתי פתור עוד שנים ארוכות.

גם בקטנטנים האלה, שלכאורה זכו לבית חם ואוהב ולא חוו את אימי המלחמה, נצרבו צלקות שהם נושאים עמם עד היום הזה.

בזמן שחלף מאז נשמר קשר אמיץ בין יט ובעלה, אלס ובנו ורבקה. המצילים אף זכו להימנות עם 'חסידי אומות העולם'. 'נגה באפילה' מסב את תשומת הלב אל האנשים שכוכבם דרך דווקא בשעות הקשות ביותר, כשאנושיות היתה מצרך נדיר יותר אף מחמאה ולחם.

ofralax@gmail.com