גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 237ראשיהפצה

שאלת השבוע - דעות

15/04/07, 17:24
אנשים שהמערכת בחרה

נושא עסקת השבויים שוב עולה לכותרות. האם כדי להחזיר את הבנים הביתה יש לשלם כמעט כל מחיר?

משחררים במחשבה תחילה/ ד"ר בועז גנור, מנכ"ל המכון למדיניות נגד טרור, סגן דיקן בביה"ס לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה, המרכז הבינתחומי, הרצליה


אחד מפיגועי הטרור המורכבים והבעייתיים ביותר שעמם נאלצים כל מיני מקבלי החלטות ברחבי העולם להתמודד הם פיגועי הסחיטה הטרוריסטית, ובראשם פיגועי מיקוח וסחיטה. עמדות המומחים באשר למדיניות שעל הממשלה לנקוט כדי לסיים את המשבר הכרוך בבני ערובה ובשבויים, נחלקות לשתי אסכולות: אסכולת הגישה ה'קשוחה' ואסכולת הגישה ה'גמישה'.

האסכולה ה'קשוחה' קובעת כי הרתעה מושגת כאשר טרוריסטים שנתפסו נמצאים במאסר ואינם משוחררים, גם כאשר שחרורם נדרש תמורת שחרור בני ערובה. מילוי דרישותיהם של הטרוריסטים יתפרש ככניעה שתעודד אחרים לבצע פיגועים מסוג זה. מול אסכולה זו ניצבת הגישה ה'גמישה', הגורסת כי אירוע של חטיפת בני ערובה או שבויים צריך להסתיים במילוי דרישות הטרוריסטים או חלקן, כדי להבטיח את חייהם של בני הערובה.

התדמית הקשוחה של ישראל בתחום זה, כמדינה שאינה נכנעת לדרישות הטרוריסטים, התגלתה פעמים רבות כלא נכונה. לישראל הייתה אסטרטגיה מוצהרת שאותה קבע ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין ז"ל, עוד בשנות השבעים, ועיקרה – כל עוד קיימת אופציה להשתלטות צבאית על המחבלים המחזיקים בבני ערובה תועדף אופציה זו, אולם בהעדרה תהא הממשלה נכונה להיעתר לתביעות הטרוריסטים תמורת שחרור בני הערובה.

נכונותה של ישראל לשחרר אסירים תמורת בני ערובה הותירה את חותמה על מדיניות הלחימה בטרור של ישראל. במשך שנים השתדלו כל מיני ארגוני טרור לחטוף חיילים או אזרחים בישראל, בשטחים או בלבנון, כדי לאלץ את ישראל לשלם מחיר דומה עבור שחרורם. חלק מהאסירים ששוחררו במסגרת עסקאות לחילופי שבויים חזרו לעסוק בפעילות טרור, וביניהם היו אף כאלה שהיו מעורבים בביצוע פיגועים רבי נפגעים בישראל.

לממשלת ישראל יש מחויבות להבטיח את שלומם של אזרחיה וחייליה שנחטפו ולפעול להחזרתם בשלום, אולם במסגרת המו"מ לשחרור החטופים על ישראל לשאוף להשגת היעדים האלה: יחס מספרי סביר; זהות האסירים המשוחררים – לשאוף לשחרר רק אסירים שלא היו מעורבים ישירות בתכנון והוצאה לפועל של פיגועים; אין להעניק לארגוני הטרור מונופול על קביעת זהות האסירים המשוחררים; אין לשחרר אסירים ביטחוניים תמורת מידע על מצבם הרפואי של החטופים או תמורות גופות של ישראלים.

מיגור האויב ימנע את החטיפות/ הרב אליעזר ולדמן ראש ישיבת ההסדר 'ניר' בקרית ארבע

ראשית, ליבנו עם בני משפחותיהם של גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, עד כמה שאנו יכולים לכאוב את כאבם. אני מזכיר אותם אישית בתפילותיי שלוש פעמים ביום.

ביחס לטיפול הממשלתי בסוגיית החטופים: ידועה לנו ההלכה כי אין נותנים עבור שחרור שבויים יותר מאשר סביר והגיוני לתת, על מנת לא לגרות את החוטפים לחטוף יהודים נוספים ולא להפוך את העניין לכדאי עבורם.

אולם מעבר לזה, כאן המצב הוא גרוע יותר: לא מדובר על תשלום כסף או שווה כסף לחוטפים, אלא על שחרור רוצחים שעל ידי שחרורם בוודאי יחזרו לרצוח. יש לנו ניסיון מהפעמים הקודמות, כאשר חלק גדול מהרוצחים ששוחררו חזרו לרצוח והמחבלים חזרו למעשי החבלה. ההבחנה בין אלו עם דם על הידיים לאלו שלא, היא הבחנה מזויפת. מחבלים שאין להם 'דם על הידיים' יש להם דם ברצון, במחשבה ובתכנון, והם כבר מוצאים את אלו שיעשו זאת בידיים. איך מותר לנו להביא לכך שעוד יהודים יירצחו וייחטפו? ממשלה שרואה עצמה אחראית לחיי היהודים, ודאי חייבת לקחת זאת בחשבון, ואי אפשר להעלות על הדעת שלא נלמד לקח מניסיון העבר.

ישנו גם מצב כללי של עמידה איתנה, כוח הרתעה שצריך להיות חזק. אחרי הנסיגות, ההתנתקויות, הבריחות והפשלות במלחמה, כוח ההרתעה שלנו הולך ונחלש. אין דבר שיכול להחליש את כוח ההרתעה שלנו, אם הוא עדיין קיים בכלל, יותר מאשר שחרור מחבלים. עמידה איתנה צריכה להתבטא גם בנקיטת יוזמות והשקעת מאמצים גדולים יותר כדי לשחרר לפחות את גלעד שליט, שנמצא באזור אליו יש לנו אפשרות להגיע ולהפעיל בו מודיעין. הדבר לא נעשה, כחלק מאווירת החולשה הכללית המשפיעה עלינו. יש לחזור לעמידה איתנה, למגר את האויב, לנצח במלחמות ואז ממילא לא יהיו חטיפות.

החיסולים ימנעו חטיפות/ ד"ר יצחק קליין ראש המרכז המדיני לישראל

חטיפת חיילים בידי גורמים אסלאמיים היא אסון כבד לחטופים וליקיריהם. קרובי החטופים מפעילים לחץ כבד על השלטונות, בין היתר דרך התקשורת, כדי לשחרר את השבויים.

אך חטיפות אלו אינן הבעיה הפרטית של המשפחות אלא בעיית הכלל, שהרי מדיניות שתעודד חטיפות תזמין אסונות נוספים. חשוב לפעול לא רק מתוך הבנה למשפחות ולחטופים, אלא מתוך הבנת הצורך שלא לעודד את החטיפה הבאה.

החטיפות מתבצעות במסגרת מלחמת התשה שבה הכוחות האסלאמיים פועלים כדי לשחוק את המוראל שלנו ולהרגילנו לוויתורים. אין ספק כי כאשר ישראל עוצרת את הטרוריסטים ואת מנהיגיהם הפוליטיים הדבר כואב לצד השני. זאת הסיבה שהם חוטפים בני ערובה ודורשים לשחרר עצורים תמורתם. אך שחרור המוני מחבלים תמורת בן ערובה אחד מחבל במאבק נגד הטרור. הדבר מוכיח כי אין מחיר של ממש למאבק נגד היהודים, שהרי כל טרוריסט וכל מנהיג המעודד טרור יכול להשתחרר.

גם היהודים מפנימים את המסר: לצד אנחת הרווחה על כך שפלוני השתחרר, שחרור המוני מוכיח – כנבואה המגשימה את עצמה – שמלחמה נגד הטרור אינה יכולה להצליח, והוא נותן פתחון פה לאלה הטוענים שהתקווה היחידה היא לנהל משא ומתן מדיני עם רוצחינו.

כדי להילחם באמת בחטיפות חשוב לקבוע כמה כללים:

1. אין לשחרר את מי שנעצר לפני חטיפת בן הערובה.

2. לאחר החטיפה יש לעצור מספר רב של מנהיגי הארגון האחראי ולהחזיק אותם במעצר. יש להצהיר כי רק עצורים אלה ישוחררו תמורת החטוף. מעצר הנהגת החמאס ביו"ש לאחר חטיפת גלעד שליט היה צעד נכון, ואסור היה לשחררם אלא תמורתו.

3. כשהדבר אינו מתאפשר, כגון במקרה חטופי חיזבאללה – עם כל הכאב שבדבר, נראה שאסור לשחרר עצורים פלשתיניים או לבנוניים ותיקים תמורת החיילים. במלחמה האחרונה חשוב היה לשים דגש על לקיחת אנשי חיזבאללה בשבי.

4. עדיף לחסל מנהיגי טרור ולא לעצור אותם. איש שמחוסל – לא ניתן לדרוש את שחרורו.

שחרור מחבלים מחזק את החוטים/ ד"ר אריה בכרך

אמרו חכמינו "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן", והסיבה לכך היא כדי לא לעודד את הגויים לשבות יהודים. השאלה העולה מקביעה זו היא מהו "יתר על כדי דמיהן".

אין ספק שאם שחרור מחבלים כרוך באבדן חיי אדם זהו "יתר על כדי דמיהן", כי שחרור המחבלים מעודד עוד חטיפות וכן מעודד את התגברות הטרור.

על-פי תחקיר שערכנו ב'אלמגור' – ארגון מותקפי הטרור, נמצא כי 177 יהודים נרצחו על-ידי 'משוחררים' ללא דם על הידיים מהעסקאות המפוקפקות בעבר. על-פי עדותם של ראשי מערכת הביטחון, 33 ישראלים נרצחו על-ידי משוחררי העסקה המופקרת שבה שוחרר סוחר הסמים, חברו של אריאל שרון שר"י, אלחנן טננבוים. כל תשתית הטרור בצפון השומרון נבנית ומופעלת על-ידי אותם משוחררים.

היום המטרה המועדפת על המחבלים היא חטיפת יהודים. פעולה זו אינה כרוכה בסיכון רב, אינה דורשת התארגנות מסובכת, והשכר שנותנת עליה ממשלת ישראל רב מאוד. כך הופכים החוטפים לגיבורים המתוגמלים מידית גם על-ידי אחיהם הערבים. על-פי תחקירי השב"כ גיבשו הערבים שיטה שבה אפשר 'לסחור' גם בחלקי גופות, תוך ניצול חולשתה של הממשלה בישראל. זו הייתה התכנית בניסיון לחטוף שתי נערות בשומרון לפני כחצי שנה.

יש בידי ממשלת ישראל להביא לכך ששחרור החטופים יהיה אינטרס ראשון במעלה של הפלשתינים עצמם. כך למשל הממשלה יכולה לאסור על ביקורי קרובים והפסקת תנאי הקייטנה של האסירים. אלא שפעולות אלו כרוכות, אולי, בעימותים עם 'תנועות שלום' למיניהן, שמהן חוששת ממשלת ישראל יותר מאשר התמודדות עם השכול שייגרם כתוצאה משחרור מחבלים.

אסיים בתפילה להשבתם המהירה של כל החטופים והשבויים, כולל אחינו יונתן פולארד השבוי בידי 'מדינה ידידותית', תוך שמירה על ביטחון עם ישראל.

עוד טעות כמו עסקת ג'יבריל ואבדנו/ מאיר אינדור ארגון "אלמגור"

הורתו ולידתו של 'אלמגור' הייתה על רקע שחרור המחבלים ב-86'. החשש היה שעוד עסקה כזו ומדיניות ההרתעה של ישראל תקרוס. ואכן, מאז העסקה הראשונה – הכול השתנה. חצי שנה אחר-כך פרצה האינתיפאדה הראשונה, כשהיא מונהגת על-ידי המשוחררים עצמם. בין המשוחררים היה גם אחמד יאסין, שהתפנה ליזום חטיפות חיילים. מאות ישראלים נפצעו ונהרגו, וכמות הנפגעים עלתה פי כמה מהתקופה שקדמה לעסקה.

עד עסקת השחרור היתה ישראל בראש הנלחמים בעולם נגד הטרור. היא עמדה ללא פשרות מול החטיפות וביצעה פעולות חילוץ כמו מבצע אנטבה וחילוץ נוסעי מטוס סבנה. אלה הפכו לסמל בעולם החופשי, ומדינות שלחו את מומחיהן לישראל כדי ללמוד איך נלחמים בטרור.

הבעיה החלה עם העסקה הענקית לשחרור מחבלים שנרקמה בחשאי עם ארגונו של ג'יבריל רג'וב, אחד מרבי המרצחים בדמשק. בידו היו 3 מחיילינו, והוא רכב על סבלן של המשפחות כדי להעלות את מחיר ו'איכות' המחבלים. התקשורת הישראלית מכרה את נשמתה לגי'בריל, ובמשך שבועות הריצה הופעות בלתי פוסקות של אמהות השבויים בדרישה לשלם את המחיר.

בזמנו הייתי בשירות קבע, ובשעת לילה מאוחרת בקריה שמעתי את צעקות ההורים, שקראו לוותר על מה שצריך כדי להשיב את הבנים. לימים כל מיני שרים סיפרו שגם אצלם הם היו צועקים. נשיא המדינה, כשנשאל אחר-כך מדוע חנן את המחבלים, אמר שלא יכול היה לעמוד מול אסתר גרופ שהשתטחה  על שולחנו. מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז אמר לי אחר-כך שההחלטה הייתה מוטעית.

הדיבורים כיום על שחרור מחבלים הם גרועים הרבה יותר מבעבר. הרי כבר היינו אמורים להפיק לקחים מהפעמים הקודמות. לצערנו, קובעי המדיניות, כולל בימין הישראלי, עסוקים בעיקר בלבדוק היכן דעת הקהל הישראלית.

זו העת לפעולת דעת הקהל. היא זו שיכולה להציל את ישראל מטעות ביטחונית איומה. אנו ב'אלמגור' קוראים לחיילים האלמונים של הציבור הרחב להציל את ישראל, שנמצאת מרחק קצר מסכנה איומה ומכישלון נוסף של הממשלה בניהול המערכה. את הכישלון הזה אפשר למנוע מראש.