בשבע 238: הוי ארצי

חגי סגל , א' באייר תשס"ז

חוויה פולנית

קונסול פולין בישראל התאונן השבוע שהתלמידים הישראלים הנוסעים לפולין מבקרים בעיקר במחנות ההשמדה ו"אינם פוגשים את פולין האמיתית".  מילא. כשלושה מיליון יהודים, מנוחתם עדן, כבר פגשו במאה שעברה את פולין האמיתית.

ברית הזוגיות 

ש"ס היא המפלגה הכי פחות מורגשת בממשלה. לפני שנה בדיוק נבלעה תנועתו של הרב עובדיה בתוך הקרביים הקואליציוניות של קדימה, ומאז אבד עימה הקשר. היא קיבלה מספר מרשים של מנדטים בבחירות האחרונות, ולראשונה בתולדותיה השתוותה לליכוד, אבל חלקה בעוגת התיקים וההשפעה הוא כמו של מפלגה עם חמישה-שישה מנדטים. היא לא עיצבה שום מהלך, לא הרימה קול ולא חוללה משבר. רוב הזמן נסחפה לאטה עם הזרם הקואליציוני העכור.

למרות אחריותה המיניסטריאלית למחדלי מלחמת לבנון, אחריות שנגזרת מעצם חברותה בממשלת אולמרט-פרץ, אף אחד לא בא אליה בטענות, כי היא בקושי נחשבת. לא סופרים אותה בתקשורת, ובצדק. היום יותר מאי פעם נחשבת ש"ס למפלגה שכל עניינה הוא עולם הישיבות. מישהו שמע את אלי ישי אומר משהו על היוזמה הסעודית? מישהו יודע מה דעתו של אריאל אטיאס בסוגיית בייניש-פרידמן? אלמלא התלקחה לרגע פרשת מינוי הדיינים בבתי הדין הרבניים, היה אפשר להעביר אביב שלם בלי אף מילה על ש"ס בעיתונים. 
    
אבל, לקראת הקיץ יש לה פתאום עדנה. היא לשון מאזניים בקרב על הנשיאות בין המועמדים הריאליים רובי ריבלין ושמעון פרס. כמו בימים הטובים של התרגיל המסריח ושל תרגילים אחרים, פרס שוב עולה לבית הרב כשאת ראשו מעטרת  כיפת שרד וכולו ממתקים. הפעם, אומרת שמועה עקשנית בחצרות הר נוף, יהיה שכר לעמלו. ש"ס נוטה לתמוך בו. במקום להביע תמיכה במועמד הקרוב יותר ללב בוחריה, איש הימין והמסורת רובי ריבלין (הוא לא נוסע בשבת ומתפלל בבית כנסת), היא מתמסרת בעונג לחיזוריו של השמאלן החילוני מהסכם אוסלו. עשינו לו עוול, הסביר גורם אנונימי בכיר בתנועה, צריך לתקן אותו.

סליחה, איזה  עוול בדיוק? מעולם לא נכתב במצע ש"ס, שהיא חייבת משהו לשמעון פרס. מדובר בפוליטיקאי המפונק ביותר בישראל. במרוצת הקריירה הפוליטית האינסופית שלו הוא כבר מיצה את כל הנאות השררה האפשריות בין הירדן לים, ולא מגיעה לו עכשיו שום הנאה נוספת, ודאי לא בגילו המופלג. העוול האמיתי שש"ס צריכה לתקן בקשר לפרס, זה העוול שעוללה למדינת ישראל כשהשתלבה בהרפתקת אוסלו המטורפת שלו. תמיכה ברובי ריבלין עכשיו לא תספיק לכפר על העוול ההוא, אבל היא לפחות תסגיר סימני חרטה. 
 
המועדון של רפי

טרם הזדמן לי להציץ בספרה החדש של הציירת והצלמת עליזה אולמרט על תופעת הגראפיטי העברי, אבל מתוך ראיון ענק שהעניקה ל-YNET אני למד שהימין שולט כאן בקירות. יש לו הרבה יותר נוכחות גראפיטית מאשר לשמאל. ומה הפלא? כשיש לך כל-כך הרבה כלי תקשורת אתה לא זקוק לדלי ולמברשת כדי לפרוק מועקות אידיאולוגיות. במקום לעבור על כל מיני חוקים נגד הסתה והשחתת מקרקעין אתה פשוט עושה סדרה בטלוויזיה או מגיש תוכניות בוקר בגלי צה"ל. 

רפי רשף, לדוגמה, לעולם לא יחוש צורך נפשי לרסס כתובות באישון ליל. כמעט בוקר בוקר הוא מזמן אליו לתוכנית שלושה חברים להשקפת העולם, וביחד הם ועושים נפשות להשקפת עולמם. ההבדלים האידיאולוגיים בין כל הארבעה דקים כקליפת השום, אבל רשף מעניק לדיון  ארשת של סיעור מוחות, כאילו היה מדובר בשיקוף מדעי כמעט של קשת הדעות בישראל. 
ביום ראשון השבוע התנפל שם עקיבא אלדר על אולמרט והאשים אותו בהחמצה זדונית של יוזמות השלום הערביות וסוריה.

עמנואל רוזן, אחריו, אמר שלצערו הוא מסכים עם עקיבא. או אז הגיע תורו של בן כספית, שלא הפתיע שום מאזין כאשר הסכים עם שני קודמיו, וקונן אף הוא על התנהלותו הסרבנית של אולמרט. רשף השמיע קול של הפתעה. הוא לא חש צורך לתבל את תוכניתו בדעות אחרות, ולו רק לשם הצורך הפורמאלי באיזון. להופעת הבוקר היומית של מקהלת הפרשנים קדם ראיון מקיף עם פרופ' שלמה בן עמי, שמשתוקק אף הוא להסדרי שלום ונסיגות עם סוריה וסעודיה. השמש תכבה מרוב תדהמה אם רשף יארח יום אחד בתוכניתו פרופסורים או עיתונאים שמתנגדים ליוזמות סעודיות.  

במפקדת גלי צה"ל כבר התקבלו אינספור תלונות נגד ההתנהלות הרדיופונית החצופה הזאת. היא מנוגדת לכל קוד אתי ולא היתה נסלחת אפילו בתחנת שידור פרטית, אבל רשף עושה מה שבא לו. הוא יודע שהפאנל ההומוגני בתוכנית מכעיס להשחית מאות אלפי מאזינים, אך מתייחס למשבצת השידור שלו כמו לאחוזה פרטית. אף אחד לא קורא אותו לסדר, כאילו אין שם עורך, אין אבי בניהו ואין איזשהו גוף ציבורי שאמור לפקח על התחנה. אחר-כך כועסים אצלנו שהימין מלכלך את הקירות.

חרטה

"עשינו שגיאה גדולה שהתחשבנו עם בניין ויישוב ארץ ישראל כמצווה אחרת רגילה ולא שמנו על לב שארץ ישראל היא לב כל היהדות וכל פזורי ישראל מכל קצווי תבל נקבצים ומתרכזים בה ... יש הרושם כאילו השלמנו עם הרעיון כי בניין ארץ ישראל הוא תפקיד הציונים והמזרחים, ואגודת ישראל יש לה רק תפקיד כעין חברה לחיזוק הדת וכדומה" (מתוך איגרת ששלח הרב יצחק מאיר לוין, יו"ר הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל,  בעיצומה של השואה. היא מובאת ב'עת לעשות להצלת ישראל',  ספר חדש עתיר הפתעות וגילויים על ההתנהלות החרדית בתקופת השואה, מאת ד"ר חיים שלם, בהוצאת אוניברסיטת בן גוריון בנגב).
תחליף ראוי 

בהרבה משרדים ממשלתיים ובאתרים ציבוריים הסירו בחודשים האחרונים את תצלומו של הנשיא הנבצר. אולי כדאי לתלות במקומה, לפחות עד לבחירת נשיא חדש, את התצלום מעמונה שזכה השבוע בפרס פוליצר.