חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 238ראשיהפצה

שאלת השבוע - דעות

19/04/07, 19:08
אנשים שהמערכת בחרה

שאלת השבוע: האם הקמת בתי דין אלטרנטיביים היא הפתרון הנכון למצוקתן של מסורבות הגט?

לא יהיו שתי תורות/ הרב יעקב אריאל, רב העיר רמת גן ונשיא ארגון רבני 'צהר'

עצם העלאת הטיעון כאילו יש סוגים שונים של פסיקות, וכאילו יש שדיינים שפוסקים אחרת מחבריהם לפי שיוכם התרבותי – טיעון זה הוא רעיון נפל וטעות חמורה, שרק גורמת לנזק.

ודאי שלכל דיין ישנו שיקול הדעת שלו, אבל לטעון שיש פסיקה ציונית ויש פסיקה חרדית – מדובר בהבל! לכן אין מקום להקים בתי דין נפרדים. מי שמציע זאת איננו מבין מהי הלכה, מהי פסיקה וכיצד פועלים בתי הדין. התורה לא תהיה שתי תורות, ולא יהיו כשרים מכאן וממזרים מכאן, נשואות מכאן וגרושות מכאן.

ברור שבכל מקום יש בקיאים יותר ופחות, וסביר הוא שלתלמיד חכם בעל ידע עצום יש ידע וסמכות שיכולים להביא לידי קוּלות כאלה ואחרות לעומת מי שיודע פחות. למשל, הרב עובדיה יוסף – הוא חרדי אבל בשל בקיאותו העצומה הוא יכול להתיר עגונות בעוד אחרים אינם יכולים להתיר.

אני מסכים שמינוי הדיינים האחרון היה חמור מצד אחר: יש במינוי זה אמירה שמי שלמד בישיבת הסדר או בישיבה ציונית פסול להיות דיין. זו אמירה חמורה מאוד, וצריך למחות מחאה חריפה על חילול התורה ועל חילול השם שנגרם ממנה. ישנם תלמידי חכמים גדולים שלמדו בישיבות ציוניות, ועובדה היא שבממוצע יש ליוצאי ישיבות הסדר ציונים גבוהים יותר במבחני רבנות ודיינות מאשר לאלה שלמדו בישיבות חרדיות.

מה שאני מציע הוא להרחיב את בתי הדין לממונות, ולעודד אנשים להגיע לבתי דין אלה. יש להקים רשת של בתי דין לענייני ממון שתתמחה בנושא משפחה, ובכך לתת אלטרנטיבה לבתי הדין הכלליים. בדרך זו נחסוך בעתיד בעיות הלכתיות. יש מקום להציע שכל זוג שמתחתן יחתום על כך שכל סכסוך ביניהם יבוא בפני אותו בית דין לענייני ממונות. כך הפסיקה תביא את בני הדין לגירושין במקרה הצורך במהירות, בלי עיכובים ובלי תלות בעורכי דין, ובעיקר באופן הכשר על-פי ההלכה.

לא להסיר את האחריות מהמדינה/ הרב אלי בן דהן, מנכ"ל בתי הדין הרבניים

לחלוטין לא, הן מהפן המהותי והן מהפן הטכני.

מהפן המהותי – בעניינים מרכזיים, השייכים ללב האחריות של המדינה, אני מתנגד להעברתם מאחריותה של המדינה לאחריותם של גופים פרטיים. כשם שאיש לא יעלה על דעתו להעביר את נושא החינוך או הביטחון למערכת פרטית, כך נושא הגירושין אל לו לעבור למערכת פרטית.

כמו כן, במערכות הפרטיות יכולות להיווצר בעיות הלכתיות של ממזרות, כיוון שיש חשש שאם בני אדם יתגרשו באופן פרטי – הם יבחרו להעלים את הדבר ולהינשא לבני זוג שמבחינה הלכתית אסורים עליהם. נוסף על כך יש חשש שמערך חדש יפתח פתח גם לגופים שאינם אורתודוקסיים להקמת בתי דין אלטרנטיביים, ואז ייווצרו בעיות הלכתיות חדשות.

מהפן הטכני – הגירושים בבתי הדין האלטרנטיביים לא יוכרו על-ידי רשויות המדינה, וממילא ייגרם נזק לבני הזוג. בני הזוג יהיו בטוחים שהקשר ביניהם אינו קיים, בעוד על-פי רשויות המדינה הוא קיים גם קיים.

בכלל, בכל הנושא הזה קורה כאן דבר משונה, ונדמה שהעולם התורני מתהפך. אם עד היום חשבנו שהחוגים החרדיים רוצים להיבדל מרשויות המדינה, ואינם נוטלים חלק מלא בקשר שלהם עם מוסדות המדינה, פתאום מתברר שדווקא הם הנאחזים ברשויות המדינה. ואם חשבנו שהדתיים הלאומיים רוצים להיות חלק בלתי נפרד מהמדינה ולפעול יחד עם החילוניים, פתאום דווקא הם חפצים להקים מערכות חלופיות.

אני יודע שהבעיות שיש בבתי הדין הרבני, ואני מודה שיש בעיות, הן שגרמו להעלות את הרעיון להקים בתי דין אלטרנטיביים. אבל בעיות אלה לא ייפתרו דרך מערכת חלופית, אלא בעזרת הצבעה על הבעיות ונכונות של כל הגורמים לטפל באותן הבעיות.

אני מוכרח לציין שבסך הכול יש הגזמה גדולה מאוד בביקורת המוטחת כלפי בתי הדין הרבניים. בכלי התקשורת פועלים כל מיני גופי אינטרסנטיים, שמעלים פחות מ-50 מקרים 'בעייתיים'. גם אם נאמר שכל אותם 50 מקרים נכונים, יש לזכור שמדובר רק בחצי אחוז מבני הזוג שמתגרשים בכל שנה, וגם להם אנו משתדלים לעזור ולסייע ככל יכולתנו.

המצב בבתי הדין מנוגד לעמדת ההלכה/ הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפ"ת, מראשי ארגון רבני 'צהר'

הקמת בתי דין אלטרנטיביים היא מהלך איום וקשה, שיש רק צעד אחד גרוע ממנו. התוצאות הצפויות של מהלך כזה כוללות בתוכן את העובדה שהאישה אמנם תמצא תרופה לאכזריות המופנית כלפיה בבית הדין האחד, אבל ילדיה יהיו ממזרים לאור בית דין אחר. ולא זו בלבד, אלא שיהיה זה מהלך מובהק של פילוג האומה הישראלית למצב שבו לא ישאו נשים אלו מאלו.

המהלך גם בעייתי מאוד מבחינת זהותה היהודית של מדינת ישראל, בשל העובדה שזו למעשה הכרעה כי המדינה אינה אחראית עוד לאומה היהודית ולקדושת חיי המשפחה, כי אם מפקירה לכל דכפין את המשכיות האומה ואת שמירת הייחוד.

גם כשמתבוננים במשמעויות רחבות יותר אפשר לראות נזק גדול. דוגמה לדבר: אחת הסיבות העיקריות לירידת קרנה של התורה היא ריבוי המחלוקות והפילוגים. בעיני העומדים מחוץ לקהל המאמינים, המחלוקות מוכיחות כי אין מדובר בתורה אחת מן השמים כי אם במניפולציות מכוערות.

הצעד היחיד החמור יותר מהקמת בתי דין אלטרנטיביים הוא השארת המצב כפי שהוא היום. כיום יש מספר גדול מדי של נשים, ולעתים גברים, הסובלים סבל נורא דווקא בשל העובדה שבתי הדין נותנים עוצמה לנבל. זה עצמו איסור תורה נורא וחילול שם ריבונו של עולם. עובדה זו כשלעצמה גורמת לריבוי ממזרים ממשי בישראל, בשל העובדה שיותר ויותר נשים אינן נזקקות לבית הדין ונפרדות מביתן באופן עצמאי. ולא זו בלבד, אלא שאט-אט מחלחל הפחד של נשים דתיות – מכל הזרמים – להקים בית כדת משה וישראל.

לכן צריך לעשות כל מאמץ לשנות את המציאות הנתונה בבחירת דיינים ראויים, בהטמעת האפשרויות ההלכתיות שיש ביד הדיינים, בהעצמת נישואין כדת משה וישראל, בשמירה על אחדות האומה ופסקיה, ובבירורי הלכה מתמידים המוכיחים, כי המצב הנתון אינו עמדתה של ההלכה. כל זה כדי להבטיח שלא נצטרך לבחור בין שתי אפשרויות גרועות – להמשיך את המצב הנתון או להקים בתי דין אלטרנטיביים – כי אם לבחור בתורת החיים האמתית והמאירה. 

הפתרון: הרכבי דיינים עם אומץ הלכתי/ נורית פריד, מייסדת המכון להכשרת טוענות

מסורבת גט היא קרבן של בעל נצלן, המשתמש לרעה להלכה. הוא יודע שדיינים חוששים מגט מעושה ולא ימהרו לחייבו בגט. הוא יודע שאם יסרב לתת גט ילחצו הדיינים על האישה כדי שתוותר על תביעותיה הצודקות. הוא יודע שאם יתנה את מתן הגט בתביעות בלתי סבירות ומוגזמות קרוב לוודאי שלא יצלחו עליו לוותר. הוא גם סומך על חוסר האומץ של הדיינים להטיל סנקציות או קנסות.

האישה רואה עצמה מסורבת גט מרגע שהיא מגישה תביעת גירושין ונתקלת בסירוב הבעל להתגרש. הדיינים רואים בה מסורבת גט רק אם הבעל מסרב לתת גט לאחר פסיקה שעליו לגרש. על כן לדעתם יש מעט נשים מסורבות, בעוד שלפי ארגוני הנשים יש מאות כאלה.

מי יענה למועקות אלה? האם בתי דין אלטרנטיביים יפתרו את בעייתן? מי מבטיח שבבתי הדין החדשים שיוקמו ייבחרו דיינים רגישים יותר, נחושים יותר, מתחשבים יותר, בעלי אומץ לפתור בעיות על-פי ההלכה?

אם אומנם היינו בטוחים שאכן יהיו כאלה – מיד היו חייבים להקים בתי דין כאלה. אבל לא נראה לי שבתי דין אלטרנטיביים יצליחו יותר מהקיימים; שכן לענייני מזונות, רכוש, הסדרי ראייה ומשמורת כבר פונים לבתי משפט אזרחיים. ומי יערוב לנו שהדיינים החדשים יהיו אמיצים דיים למצוא פתרונות במקום שאחרים חוששים? ומי ילך לבתי דין אלו – הסרבנים הנצלנים? אלו שיניים יהיו לדיינים ומי יקים את בתי הדין האלה – אותה ועדה שבחרה לאחרונה את הדיינים החדשים?

במקום בתי דין אלטרנטיביים יש לתבוע ללא לאות מהרבנים הראשיים להקים מתוך בתי הדין הקיימים הרכבים הידועים באומץ וברגישות שלהם, שידונו אך ורק בתיקים של מסורבות גט. יש להפנות משאבים ותקציבים למגשרים ולמגשרות שיפתרו במסירות ובהבנה, על-ידי מו"מ, את התיקים המסובכים והמעוכבים. מנכ"ל בתי הדין התחיל במגמה זו, ועל כך יבורך.

מצוקת המסורבות ככלי לניגוח התורה/ ח"כ משה גפני, חבר סיעת 'יהדות התורה'

חד משמעית לא. התורה היא תורת חיים והתורה היא הספר החוקים האלוקי. לפעמים יש דברים שבעיני בשר ודם נראים קשים, אבל כשמסתכלים על המהלך הרחב מבינים שאכן מדובר בתורת חיים. כך למשל, ממזר אינו אשם בדבר ובכל זאת אסור לו לבוא בקהל. ההסתכלות על הממזר היא הסתכלות של המכלול – מדובר בהצלת החברה.

במקרים של נשים הנמצאות במצב קשה מאוד, על הדיינים לעשות הכול כדי להקל עליהן במסגרת ההלכה. אבל צריך לדעת שיש נשים שמנצלות את המצב כדי להרוס את התורה. נשים וארגונים שגם בלי המצוקה והקושי היו הולכים נגד התורה. מבחינתם, לא רלוונטי אם התנהגות בתי הדין היא טובה או לא, אלא כל שהם רוצים הוא שלא יהיו סממנים דתיים במדינה. שהכול יהיה בהפקרות, ואיש הישר בעיניו יעשה. הם רוצים גם הפקרות בשבת, בגיור וכדומה, ובתי הדין הם רק סעיף אחד בכל הרצון הזה.

צריך להבין שהמציאות שבה יש מצוקה אישית קשה בקרב עגונות ומסורבות גט אינה נובעת מבעיות של בתי הדין, אלא מבעיות של בני הזוג. לצערי, נוטים לקחת את המצוקה של הנשים ולהשתמש בה ככלי ניגוח לתורה. הם מציגים את התורה כאכזרית, ולכן מסקנתם היא שצריך להפריד בין דת למדינה.

כאמור, הדיינים צריכים לפעול ברגישות רבה בעניין, אבל כשם שאני לא מציע לשופטים בבתי המשפט כיצד לפעול, כך איני מציע לדיינים מה לעשות. כל הדיבורים על חוסר רגישות כלפי נשים מצד הדיינים החרדיים אינם נכונים. פסקי הדין קשורים ליכולת הפסיקתית-הלכתית של הדיין, וכל טענה אחרת מקורה באי רצון שדיינים חרדיים ישבו בבתי הדין.

לסיום אני מוכרח להוסיף שהבג"ץ שהוגש נגד מיון הדיינים שנבחרו איננו במקום בכלל. וכי אוכל לטעון, באיזושהי ערכאה, שבבית המשפט העליון חבר מביא חבר, כי על-פי רוב כולם אשכנזים, שמאלנים וכדומה? אם בג"ץ יקבל את העתירה הוא שומט את הקרקע תחת רגליו, ולכן להערכתי הוא ידחה אותה. מה גם שהדיינים שנבחרו נבחרו באופן יחסי למועמדים שהגישו מועמדות. רוב הדיינים מזוהים עם הציבור החרדי, ולכן הם נבחרו.