בשבע 239: להשתמש ולזרוק

המדינה, שיודעת יפה לגייס את החיילים שגרים ביו"ש, מסרבת להנציח אותם אם חלילה נפלו.

ח"כ אורי אריאל , י"א באייר תשס"ז

לראשונה מאז מלחמת יום הכיפורים, עומד צה"ל להעניק את אות הגבורה, העיטור הגבוה ביותר בצבא. האות הנדיר יוענק אחרי מותו לסא"ל רועי קליין, מעלי שבהרי אפרים. רועי, סגן מפקד גדוד 51 בגולני, התפרסם בכך שכדי להציל את חייליו, קפץ על רימון שהטילו מחבלי חיזבאללה, וכך נהרג.

אבל את העיטור הזה לא יוכלו רעייתו שרה, האלמנה הטרייה, ולא ילדיו הפעוטים, גלעד ויואב, להציג בחדר זיכרון שייבנה בישוב. לא בספרייה ולא באנדרטה, כשזו תיבנה לזכר קליין ועוד רבים מחבריו ליישוב, שנפלו במלחמת לבנון השנייה ולפניה. כלומר, הם יוכלו לבנות מה שירצו – אבל משרד הביטחון לא ישים לירה. כי הם מתנחלים.

גם לבנה ביטון, מיקיר שבשומרון, לא תוכל לזכור את בנה אורי שנהרג לפני כעשר שנים בקרב עם מחבלים בלבנון. לא לבנות פינת ישיבה לזכרו, לא להציב לוח זיכרון, לא ספרייה ולא גן שעשועים. כלומר, היא ודאי תוכל – אבל הכול מכספה שלה, ללא השתתפות של הממשלה ולו בפרוטה. כי היא מתנחלת.

גם במכמש שבהרי בנימין, לא יוכלו גבריאלה גרינפלד וילדיה רעיה ורון להנציח את האב, יהודה בן ה-27, שנהרג מפצצת מרגמה בכפר גלעדי במלחמה האחרונה. כלומר, הם יוכלו, אבל המדינה, שידעה היטב לגייס אותו, לא תשים שקל. הם הרי מתנחלים.

האבסורד המזוויע הזה, השערורייה הבלתי נסבלת, התגלתה ממש ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. משרד הביטחון טען בציניות מדהימה כי "חוק הנצחת החייל לא חל ביו"ש". משרד הביטחון, בראשות עמיר פרץ, ידע היטב איך לגייס את המתנחלים ואת בניהם לשירות סדיר ומילואים, לקצונה (כמעט 50 אחוזים בקורסי הקצינים הם חובשי כיפות סרוגות), ביחידות החי"ר ובסיירות, ובעיקר איך למלא בהם את בתי הקברות הצבאיים. אבל משרד הביטחון משתמש וזורק. לדידם של פקידי הקריה, אחרי שנהרג – לא ראוי החייל-המתנחל אפילו לשקל.
 
מיד כשהתגלתה החרפה, הרגשתי צורך נפשי לתיקון העוול הנורא. הגשתי הצעת חוק שתאמר מפורשות כי חוק הנצחת החייל יחול גם ביהודה ובשומרון. כמעט תמיד חקיקה חדשה או מתקנת באה להסיר עוול או רשלנות, שכחה או אי הקפדה. אבל במקרה הזה, גם לאחר שיתוקן העוול, תישאר תחושה קשה של חמיצות בפה.

הכותב הוא יו"ר סיעת האיחוד הלאומי-מפד"ל.