בשבע 239: רגע המבחן של עמי איילון

מרגלית הר-שפי נצלבה באכזריות בתקשורת ונגדעה לה כל אפשרות לקריירה עתידית ● אם נותר באיילון מינימום של הגינות, עליו לדרוש משפט חוזר שיטהר את שמה.

הרב יעקב מדן , י"א באייר תשס"ז

פסק הדין שהרשיע בזמנו את מרגלית הר שפי בידיעה ברורה שלה שיגאל עמיר מתכנן הלכה למעשה לרצוח את רבין, ולא עשתה דבר כדי למנוע זאת, התקבל בשלוש ערכאות, ועל ידי שישה שופטים. שופטת אחת בלבד שללה את ההרשעה. עברתי אז בעיון על פסקי הדין, והתרשמתי שהאווירה הציבורית הכריעה את דינה של מרגלית יותר מאשר העובדות. הדוגמאות לכך הן רבות; פרסמתי אותן בזמנו באינטרנט, ואשלח אותן היום לכל דורש. דוגמה אחת היא עדות של חוקר השב"כ מהפרוטוקול של מרגלית, שעמיר אמר לה על אירוע אחד (הפגנה בשערי 'יד ושם' כעשרה חודשים לפני הרצח), שהיה רוצה לרצוח בו את רבין.

השופט העליון חשין 'תרגם' זאת בפסקו: "התבטאותו זו הספציפית והקונקרטית של עמיר על-כך שהתכוון לרצוח את רבין במקום מסוים ובזמן מסוים, דבריו של עמיר למערערת על אשר תיכנן לעשות ב'יד-ושם' - תכנן הגם שלא עלה בידו לבצע - מבהירים כי המערערת ידעה על רצון מוחשי וקונקרטי של עמיר - על-כך שהחלטה הבשילה וגמלה בליבו - לרצוח את ראש הממשלה" (עמ' 68). דומה שההבדל בין הנאמר בעדות לבין מה שראה בו חשין, מדבר בעד עצמו.

מדבריו הברורים של איילון עתה, תשע שנים אחרי המשפט (הראשון) מבהירים לנו עד כמה אווירה ציבורית המיוצרת בתקשורת, דעות קדומות ונקמנות על רקע ציבורי עשויים להטות דינם של שופטים, וכמה משקל מוסרי אמיתי עלינו לייחס למסקנותיהם ולחוות דעתם של שופטי בית המשפט העליון בנושאים הקשורים לאווירה הציבורית הכוללת.

דבריו של איילון עתה מבהירים לנו עד כמה הוא עצמו ואנשי מטהו לא נהגו אז בהגינות בכך שלא מסרו את חוות דעתם לבית המשפט ולמחוללי האווירה הציבורית הקשה נגד מרגלית ובני חוגה. אין לי ספק שהיה בכוח חוות דעת מפורשת שלו כראש השב"כ לשנות את האווירה בחוץ וגם בתוך בית המשפט נגד ההרשעה. אך איילון הסתפק בבקשת חנינה מגומגמת אחרי שנחרץ הדין ואחרי שמרגלית נחבשה בכלא על לא עוול בכפה. גם עתה, אחרי שנים רבות, חשף איילון את האמת רק בעת שנאלץ להתנצל לפני תומכיו בבחירות המקדימות על כך שהצטרף בזמנו לבקשת חנינה למרגלית.

מחדלו של איילון הוא חוסר יושר וחוסר אומץ לב ציבורי. באווירה הקיימת היום, כאשר מתבקשים מנהיגים ישרים ונאמנים, על בוחריו יהיה לדעתי, להביא אירוע זה בחשבון, ולבוא עימו חשבון.

אנחנו לא נוכל להסתפק בפחות מדרישת משפט חוזר למרגלית, ובו יוזמנו איילון ואנשי מטהו להעיד עליה. מרגלית לא רק נחבשה בכלא, ולא רק נצלבה באכזריות בתקשורת. הקריירה העתידית המשפטית שלה כסטודנטית למשפטים נגדעה. נשללה ממנה אפשרות לקבל משרה ציבורית בחינוך עד היום, ועוד. משפט חוזר עשוי להשיב מעט מן הצדק אל מקומו, גם אם באיחור רב. אם יש באיילון מינימום של הגינות, הוא יכול לנצל את מעמדו הציבורי כדי לדרוש משפט כזה, ובזאת ייבחן!