בשבע 239: הדדליין של הצופה

אחרי 70 שנה היומון הצופה הופך לשבועון ונבלע בתוך מקור ראשון * עובדיו חוששים שמדובר בצעד נוסף לקראת סגירתו הסופית של מה שהיה במשך שנים השופר של הציונות הדתית והתהדר גם בכמה סקופים לא קטנים.

חגית ריטרמן , י"א באייר תשס"ז


למרות שרמתו המקצועית של 'הצופה' לא תמיד זכתה להערכת הבראנז'ה, היו לו במהלך השנים גם הישגים לא מבוטלים. ביניהם נמנה הפרסום על כך שכבר בממשלת שרון הראשונה, טרם הידיעות על תוכנית ה'התנתקות', דנו בלשכתו על הרעיון לעשות מהפך מדיני גדול שמאלה אם יועלו נגדו חשדות. העיתון גם חשף כי לפני ששמעון פרס ביצע פנייה חדה שמאלה, הוא רצה להקים כור גרעיני באריאל. החשד לשוחד בחירות על-ידי עזר ויצמן, לפיו הבטיח, לכאורה, הנשיא לשעבר לראשי מועצות ערביות שחרור מחבלים תמורת תמיכה בו, פורסם גם כן ב'הצופה'
בעוד כשלושה חודשים אמור היה העיתון 'הצופה' לחגוג שבעים שנה להיווסדו. שבעים השנים בהם הודפס העיתון היומי של תנועת הפועל המזרחי יום אחר יום הגיעו אל קִצם ביום שני השבוע, עם הוצאת הגיליון האחרון.

הפטירה הזו קשורה גם בלידה. ערב יום הזיכרון הודפס הגיליון האחרון של היומון 'הצופה'; במוצאי יום העצמאות הודפס גיליונו הראשון של היומון 'מקור ראשון'.

עורך 'הצופה' הראשון היה הרב מאיר בר-אילן. הוא הוקם בימי המנדט הבריטי, והיה היומון השני הכי ותיק בארץ. קדם לו 'הארץ', שנוסד ב-1919. באותם ימים היו למפלגות עיתונים יומיים ששימשו להן שופר - 'דבר',  'הבוקר', 'קול העם', 'חרות', 'הדור' ואחרים. הצופה היה בבעלות תנועת המזרחי העולמי והסתדרות הפועל המזרחי, עד שנמכר, ב-2003, לאיש העסקים שלמה בן-צבי, תושב אפרת והבעלים של קבוצת התקשורת 'הירש מדיה'. בן-צבי הוא גם הבעלים של השבועון 'מקור ראשון', הירחון 'נקודה' והיומון החינמי 'ישראלי'. בעבר הקים את ערוץ 'התכלת', שנסגר לאחר כשנה, והיה גם שותף בערוץ 10.

למרות שרמתו המקצועית של 'הצופה' לא תמיד זכתה להערכת הבראנז'ה, היו לו במהלך השנים גם הישגים לא מבוטלים. ביניהם נמנה למשל הפרסום על כך שכבר בממשלת שרון הראשונה, טרם הידיעות על תוכנית ה'התנתקות', דנו בלשכתו על הרעיון לעשות מהפך מדיני גדול שמאלה אם יועלו נגדו חשדות. העיתון גם חשף כי לפני ששמעון פרס ביצע פנייה חדה שמאלה, הוא רצה להקים כור גרעיני באריאל. החשד לשוחד בחירות על-ידי עזר ויצמן, לפיו הבטיח, לכאורה, הנשיא לשעבר לראשי מועצות ערביות שחרור מחבלים תמורת תמיכה בו, פורסם גם כן ב'הצופה'.
   
אדיר זיק ז"ל חשף את ממצאיו על סוכן השב"כ אבישי רביב ("שמפניה") ב'הצופה' ובערוץ 7 במקביל. גם חגי הוברמן, עורך חדשות וכתב השטחים של העיתון, חתום על לא מעט ידיעות בלעדיות. כמה חודשים לפני גירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון צורף סרט כתום אל ה'לוגו' של העיתון. 

איחוד, לא סגירה

בקבוצת 'הירש מדיה' מעדיפים לדבר על מיזוג שני העיתונים, 'הצופה' ו'מקור ראשון', לא על סגירה של הצופה. אבל היומון הוותיק לא ייצא עוד במתכונתו הקבועה, ואפשר לומר שהוא נבלע בתוך מקור ראשון.
  
לפי התוכנית, שני מוספי יום שישי של הצופה, 'המוסף' בעריכת לירון נגלר-כהן ו'השבוע' בעריכת לימור גריזים-מגן, ייהפכו למוספים של מקור ראשון שיופיעו בסוף השבוע. צביונם הדתי כנראה יישמר. כראש דסק החדשות של היומון החדש התמנה יואב שורק, עורך מוסף 'השבת' של מקור ראשון. אמנון לורד ימשיך בתפקיד העורך הראשי של העיתון. גונן גינת, עורכו הראשי של הצופה בעשר השנים האחרונות, לא נשאר.
 
ומה לגבי מנויי הצופה? עד הראשון ביולי, נמסר מקבוצת הירש מדיה, יקבלו מי שהחזיקו במנוי יומי של הצופה את היומון החדש של מקור ראשון; מנויי 'הצופה' ליום שישי בלבד יקבלו את מוספי הצופה וגם את גיליון יום שישי של 'מקור ראשון' ללא תשלום, "כהיכרות וכקידום מכירות של המוצר".

"המכירה הייתה טעות"

"אני חושב שההחלטה להעביר את 'הצופה' לידיים פרטיות היתה מוטעית מלכתחילה, ובדיעבד היא ודאי מוטעית, כי לציונות הדתית היה עיתון, ושום גוף בעל שכל לא מוותר על עיתון יומי", אומר נתן אשל, המנכ"ל לשעבר. "היום כל אדם יודע שבלי תקשורת אי אפשר לא למכור קוקה קולה ולא להיבחר לנשיאות ארה"ב. כל אנשי המזרחי עשו מאמצים אדירים כדי להחזיק ב'הצופה', החל מבנימין שחור, בורג ודומיהם. ההנהגה הצעירה התעניינה בדברים אחרים. כשראיתי שהעיתון הולך להיסגר ולקרוס, חיפשתי משקיע שיוכל לפחות לשמור על זכויות העובדים. שלמה בן-צבי קיבל על עצמו את חובות התנועה העתידיים לעובדי העיתון".

ח"כ זבולון אורלב, יו"ר המפד"ל: "הצופה נמכר לידיים פרטיות לאחר שהסתדרות הפועל המזרחי והמזרחי העולמי הגיעו למסקנה שמבחינה כלכלית הם אינם יכולים להחזיק בו עוד. מאז אין לנו, המפד"ל, יכולת להתערב".  

מי מפסיד יותר?

החששות לעתידו של העיתון החלו לעלות במסדרונות המערכת מאז שהעיתון הועבר לידיים פרטיות, והעיתונאים נאלצו לעזוב את הבית הוותיק שברחוב המסגר 66 בתל-אביב. לפני כחודשיים כינס את העובדים המנכ"ל, אלדד בן-זמרה, והודיע להם על השינוי הצפוי. "הוא הסביר לנו שמה שמעניין אותם זה שמקור ראשון יתחרה עם היומונים הגדולים, ושהם ישתדלו שיהיו מינימום פיטורים".

עובדי 'הצופה' מבינים שהפסדים הם לא משהו שמעודד בעלי עיתון להחזיק בו, אבל טוענים שמקור ראשון מפסיד פי עשר, ולכן אין היגיון בצמצום העיתון שמפסיד פחות. "לא ברור לנו מדוע הוא בחר לטפח דווקא את מקור ראשון. מבחינה כלכלית, אין לו סיבה להאמין בהם יותר מאשר בנו". צבי וילדר, יועץ התקשורת של בן-צבי: "זה ממש לא נכון שמקור ראשון מפסיד פי עשר.

העיתון נמצא על גבול הרווחיות, ועם הפיכתו ליומון יש סיכוי שיתחיל גם להרוויח". נתן אשל: "הצופה היה עיתון מאוזן בשנה האחרונה. בן-צבי החליט שהוא לא רוצה עיתון מגזרי דתי-לאומי, אלא עיתון שמיועד גם לציבור החילוני. הצופה הפריע לו, ולכן החליט מה שהחליט".


דובר הירש מדיה: "ההחלטות שהתקבלו בוצעו על בסיס מחקרי שוק של פוטנציאל העיתון להיות יומון. מה שהתאים לפני שבעים שנה או חמישים שנה, לא בטוח שמתאים היום. הקהל של עיתון הצופה מחפש יותר שבועון מאשר יומון, ואין הצדקה כלכלית לעשותו כיומון. בן-צבי לא קנה את הצופה כדי למכור אותו"
רמזים לכך שמקור ראשון בלע את הצופה בגלל חשש מתחרות, הופיעו גם במדורו הפופולארי של עורך הצופה, גונן גינת, 'הערות קטנוניות'. "נניח ש'מקדונלדס' היתה קונה את המתחרה שלה, 'בורגר ראנץ''. האם לא היה ברור לכולנו שהדבר נועד להוריד מתחרה? נכון. ואגב, בדוק: זה לא היה הופך את מקדונלדס לכשר. ונניח שבעל מקדונלדס היה מכריז שסתם אומרים שהסיבה לרכישת המתחרה היא הרצון לחסלו. שאין לו שום כוונה כזו. האם היינו מאמינים לו? ובכן, אם הוא היה דתי, היינו מאמינים.

דתיים הרי לא משקרים". בהמשך ציין גינת: "אנחנו כמובן מדברים על המבורגרים, רק עליהם. לא על עיתונים, למשל". תגובת וילדר: "אנחנו לא מתייחסים לדעות אישיות של מישהו". גונן גינת מסר שאינו יכול להתראיין לכתבה מסיבות משפטיות.

חוסר ודאות

בין עובדי הצופה יש כאלה ששלמים עם המהלך ויש כאלה שחוששים. "יש כאן תחושה של חוסר ודאות. לא בטוחים אם העיתון ימשיך או ייסגר עוד כחצי שנה למשל, אם יהיו עוד פיטורים או לא. פשוט לא הוסבר לנו באופן ברור מה יהיה. זו אווירה לא נעימה. יש לנו תחושה שאי אפשר להאמין לאף אחד".

"לזכותם ייאמר שהם דווקא ניסו להפיג את אווירת חוסר הוודאות שהיתה בחודשים האחרונים", מציינים עובדים אחרים. "לקחו אנשים לשיחות אישיות, ואפשר היה להיכנס להנהלה ולדבר. הם הרגישו את החרדות שלנו וניסו להרגיע. כמובן, יש חששות למקום הפרנסה".

"ההרגשה שלי לא טובה מהמהלך הזה", אומר עובד אחר. "הצופה היה יומון עם אופי. עכשיו רוצים לעשות עיתון כללי, חילוני לכל דבר, רק עם נטייה לאומית". "האווירה במקור ראשון היא שהם עושים את המוצר הכי טוב, ורק במקרה לא שמו לב לזה", אומר אחד העובדים. "זה סטייל כזה אצלם לומר 'אנחנו לא קוראים הצופה'. הם היו מופתעים מאוד כשמהמנויים שלנו לא רצו לעבור אליהם".

"הצופה נקרא בעיקר בשבתות, ולא עשה משהו כדי שהקוראים ירצו לקרוא אותו באמצע השבוע", מסביר עובד אחר. "כישרונות יש, אבל לא היו משאבים. עכשיו מספידים, אבל לא כל אלה שצועקים געוואלד קנו מנוי. כיוון שציבור הקוראים לא טרח לעשות מנוי, העיתון לא התפתח וצפיתי שהוא ייסגר. השאלה שלי היא אם מישהו במפד"ל ידע שזה הולך לקרות, למה הם לא עצרו את זה? זה אקט היסטורי לסגור עיתון שמבטא דרך ולהפוך אותו למסחרי".

"בהצופה יש הרבה כתבים שהם טובים יותר מכתבים בעיתונים אחרים שמסקרים אותם תחומים", אומרים בעיתון. "עבדנו בתת-תנאים והפקנו פי שלושה מאחרים, אבל חסר מי שיעריך את זה. בעיצובו ובהפקתו של מקור ראשון הושקעו כספים רבים לאחר רכישתו, ואילו הצופה נשאר אותו דבר, אבל זה לא שנגרע מאיתנו משהו. אנחנו שואלים את עצמנו למה הוא מאמין והשקיע בהם ולא בנו".

אשל: "האכזבה הגדולה שלנו היתה כשהסתבר לנו בדיעבד שמטרתו של בן-צבי היתה להעביר את מנויי הצופה למקור ראשון ולא לקדם את הצופה".

"אין הצדקה ליומון"

ח"כ אורלב: "אני מצטער צער עמוק על ההחלטה לצמצם את הופעת הצופה, שממלא תפקיד חשוב במפת התקשורת הישראלית. הציבור הדתי-לאומי גדול, 15% מהאוכלוסייה הישראלית, והיה חשוב שיהיה לו כלי ביטוי משלו. לכן עשיתי מאמצים רבים כדי שיוכל להמשיך להופיע, אם כי הוא ממשיך להופיע – במתכונת מצומצמת".

אומרים שבשבוע שעבר שאלת את בן-צבי אם הוא מוכן למכור את הצופה, והוא השיב לך שהוא לא מסכים כי אז מישהו אחר ייקח את העיתון ויפתֵח אותו.

"זה נכון שנפגשתי ואני בקשר קבוע עם בן-צבי, שאני מעריך את תרומתו לפיתוח התקשורת הדתית והלאומית, אבל אין לי עניין לפרט את השיחות בינינו. אבל בהחלט עשיתי מאמצים, ואני עדיין עושה, כדי שהצופה ימשיך להופיע, אף-על-פי שקודמיי בתפקיד החליטו להעבירו לידיים פרטיות".

כלומר אתה עדיין מנסה לשכנע את בן-צבי למכור את העיתון?

"לא אמרתי שאני מנסה לשכנע שימכור. אמרתי שאני מנסה לשכנע את הבעלים שהצופה ימשיך להופיע".

אורלב אומר עוד כי ההחלטה להעביר את הצופה לידיים פרטיות היתה שגויה: "לא צריכים להיפטר מנכסים תרבותיים בגלל גירעון. תנועה כמו הסתדרות הפועל המזרחי לא צריכה לפעול רק לפי שיקולים כלכליים. אבל נכנסתי לפני שנה וחצי למציאות קיימת".

תגובת דובר 'הירש מדיה': "שיחות פרטיות שמנהל בן-צבי הן לא לצורך פרסום בתקשורת".


אורלב אומר עוד כי ההחלטה להעביר את הצופה לידיים פרטיות היתה שגויה: "לא צריכים להיפטר מנכסים תרבותיים בגלל גירעון. תנועה כמו הסתדרות הפועל המזרחי לא צריכה לפעול רק לפי שיקולים כלכליים. אבל נכנסתי לפני שנה וחצי למציאות קיימת"
על השאלה האם נעשה ניסיון למכור למישהו שכן מעוניין לקיים את הצופה כיומון, אם בן-צבי לא מעוניין, השיב הדובר: "ההחלטות שהתקבלו בוצעו על בסיס מחקרי שוק של פוטנציאל העיתון להיות יומון. מה שהתאים לפני שבעים שנה או חמישים שנה, לא בטוח שמתאים היום. הקהל של עיתון הצופה מחפש יותר שבועון מאשר יומון, ואין הצדקה כלכלית לעשותו כיומון. בן-צבי לא קנה את הצופה כדי למכור אותו".

מי בולע את מי?

במקור ראשון חיכו הרבה שנים ליום בו יהפוך ליומון, אולי אפילו מיום היווסדו, ביולי 1997. השבועון, שהוקם על רקע ההסתה נגד הימין והדתיים לאחר רצח רבין, נועד להיות אלטרנטיבה למקהלת התקשורת המונוטונית וקיווה תמיד שיום אחד, יום אחד, גם הוא יוכל להתחרות על מה שנתפש כ'מִגרש האמיתי' – מגרשם של שלושת היומונים הגדולים, 'ידיעות אחרונות', 'מעריב' ו'הארץ'.

אבל ביום רביעי השבוע אף אחד לא מיהר לפתוח שמפניות. עובדים בעיתון הרגישו שלא לנער הזה הם התפללו. "העיתון נעשה בבהילות, במוצאי החג, וכך הוא גם נראה", אומרים שם, "אבל זה בטח ישתפר בעתיד". גם הגוון הדתי שמקרין הגיליון צורם להם: "אנחנו בולעים אותם? אולי הם אלו שיבלעו אותנו". מבחינתם, מיזוג מקור ראשון עם הצופה כמוהו כמיזוג האיחוד הלאומי עם המפד"ל. מי שייתן את הטון, הם חוששים, הוא הצד הדתי, ושוב ייראה כאילו קיימת משוואה בין 'ימני' לבין 'דתי'.

אנשי 'הצופה' מספרים ששמעו מבכירים במקור ראשון התבטאויות לפיהן הם בכלל לא קוראים את 'הצופה' הדתי, ולכן הם חוששים מהעתיד. "זה לא סוד שבחברת הירש מדיה אמרו שהצעד הנוכחי הוא רק צעד בדרך לסגירה, רק לא נעים להנחית את הגרזן בבת אחת". וילדר דוחה את הטענה: "התשובה היא חד-משמעית לא. ההחלטה היא מסחרית, וזאת החלטה להפוך את היומון לשבועון. אין שום כוונות אחרות".

בהירש מדיה יש תקוות גדולות לגבי העתיד. בגיליון הראשון של היומון מקור ראשון, ששותפים לו עובדי שני העיתונים, כתב שלמה בן-צבי מסר מאחד: "וילכו שניהם יחדיו, נאמר במדרש, שלובי זרוע, המבוגר והצעיר, בדרך אחת, מתוך תחושה מאוחדת של אחריות להשמעת קול המבשר, לעמנו ולעולם כולו".

אבידה לתקשורת הישראלית"

נתן אשל חושב שאין טעם לעשות עיתון לימין החילוני. "תראי מה מוכן לעשות ימני חילוני למען האידיאולוגיה שלו. זה נכון שבשביל להצביע בקלפי אנחנו ימנים, אבל בשביל לבוא להפגנות או לעמוד בצמתים - הרוב זה חובשי כיפות. הציבור הימני-חילוני פשוט לא מאמין לערבים וכן הלאה, אבל הוא לא אידיאולוגי מספיק כדי לעשות מנוי לעיתון ולקדם את האידיאולוגיה שלו. ולא רק החילוני-הימני, גם עיתונים אידיאולוגיים אחרים לא שרדו. בעיתון מקור ראשון אני מאמין, אבל בציבור אני לא מאמין".

אי אפשר להתעלם מהחשיבות של כל עיתון, דתי ושאינו דתי. הרי גם 'הארץ' השמאלני לא נחשב לעיתון שהצלחתו הכלכלית הפכה לשם דבר, ובכל זאת, הוא מייצר אג'נדה או לפחות משפיע מאוד על המציאות הישראלית.

מוטי זפט, שהיה עורך חדשות וכתב מדיני ופוליטי בהצופה משך 26 שנים, לא ימשיך בתפקידו. השבוע אמר: "סגירה של כל עיתון היא אבידה לתקשורת הישראלית. סגירת היומון ששימש כלי לביטויה של הציונות הדתית בשבעים השנים האחרונות היא הפסד לאלה שהנושאים המרכזיים של הציבור הדתי חשובים להם. מתוך ידיעת העובדות, גורמי ממשל, לאורך השנים, ייחסו לעיתון הצופה ערך רב מזה שייחס לו מרבית הציבור הדתי-לאומי, ומכאן שאין לנו, לציבור הדתי-לאומי, לבוא בטענות אלא אל עצמנו". 

חגי הוברמן, שישמש ככתב הצבאי של מקור ראשון, אמר: "יש לנו הרבה פרפרים בבטן לקראת השינוי הזה, כמו שיש לאדם לפני כל שינוי בחיים. מצד שני, יש לנו תקווה גדולה שתצמח מזה עיתונות רצינית. תקופה ארוכה היו אנשים במקור ראשון שזלזלו בהצופה, הם אמרו 'אנחנו לא צריכים אותם'. כעת אנו מתרשמים שאנשי מקור ראשון הבינו שכוח האדם המקצועי האמיתי זה אנשי הצופה, ושהם לא יכולים להוציא עיתון יומי בלי עובדי הצופה. בכל זאת, אין כמו הניסיון של הצופה. לכן, אולי בכוח המאוחד שלנו נצליח להוציא עיתון רציני שיכבוש מקום מרכזי בתקשורת הישראלית".

דברי הסיום לשלמה בן-צבי, מתוך גיליונו הראשון של היומון החדש: "המיזוג נולד גם מתוך רצון להמשיך, תוך התחדשות, וגם מתוך רצון להרחיב את קהל הקוראים ולצרף את קהילת קוראי הצופה ואת קהילת קוראי מקור ראשון לאגודה אחת. הצופה ומקור ראשון מצטרפים יחד ליצור יצירה חדשה, שחידושה הוא דווקא בהמשכיותה. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

ritter.b7@gmail.com