בשבע 239: דרוש שינוי אמיתי

המבנה החדש המוצע למועצת יש"ע משריין למעשה רוב להנהגה הנוכחית תוך יצירת מראית עין של הסכמה מקיר לקיר.

עמנואל שילה , י"א באייר תשס"ז

1. לאחרונה התבקשו 65 אישי ציבור מיש"ע ומחוצה לה לאשר את השתתפותם במליאה בת 125 איש, שאמורה לקום במסגרת הרפורמה המבנית המתוכננת במועצת יש"ע. באיגרת לציבור, שהופצה ביישובי יש"ע בערב חג הפסח, הוסבר כי אותם 65 חברים מיועדים נבחרו בידי צוות היגוי מיוחד. בנוסף להם יכהנו במליאה עוד 60 נבחרי ציבור. המליאה תתכנס פעם-פעמיים בשנה, וכן "במקרים חשובים ודחופים בהם יצטרכו להכריע הכרעות עקרוניות ומשמעותיות". את העבודה השוטפת תעשה 'הנהלה מורחבת' בת 23 חברים שייבחרו מתוך המליאה, ומזכירות ('הנהלה מצומצמת') שתיבחר מבין חברי ההנהלה המורחבת.

2. לכאורה מדובר בבשורה מרעננת. לראשונה מזה שנים מוכנים ראשי יש"ע להכפיף את עצמם להכרעותיו של גוף המייצג את הציבור הכתום על גווניו השונים. לראשונה מזה שנים יתקבלו החלטות עקרוניות תוך היוועצות בפורום רחב. לראשונה מזה שנים תיקבע לכאורה הנהגת הציבור הכתום בבחירות דמוקרטיות. אלא שלמרות שאין לפקפק ביושרם ובכנותם של אישי הציבור שישבו בצוות ההיגוי עם ראשי יש"ע, קשה להימנע מן המסקנה שהתוצאה שהתקבלה מבטאת בעיקר את יכולת התמרון של הפוליטיקאים המשופשפים, ראשי המועצות. למעשה, מתקבל הרושם כי המבנה המוצע של 'יש"ע המתחדשת' תוכנן כך שיובטח רוב והמשך השליטה למי שהובילו את המאבק הכושל על גוש קטיף - ראשי המועצות האזוריות ביש"ע וראשי 'אמנה'.

3. נתחיל מהמליאה בת 125 איש. ראשית, יש לציין שאין מדובר כמובן בדמוקרטיה. הרי רוב חברי המליאה נבחרו בוועדה מסדרת, שהיא עצמה לא קיבלה מנדט מסודר מהציבור. שנית, מבין 60 המקומות המיועדים לנבחרי ציבור, 24 מקומות שוריינו לראשי המועצות המוניציפאליות ביש"ע, בטענה שהם כבר נבחרו. כלומר, רק 36 מתוך 125 חברי המליאה יהיו כאלה שנבחרו באופן ישיר ודמוקרטי לגוף המכובד הזה. מה הטעם בבחירה דמוקרטית של רק רבע מחברי המליאה? לא ברור. אגב, איש אינו יודע כיצד יתקיימו אותן בחירות דמוקרטיות ומי יהיו זכאים לבחור ולהיבחר. על כך יוחלט בעתיד, כלומר מי יודע מתי.

4. עיון ברשימת 65 הממונים למליאה מעלה הרהורים מעיקים לגבי שיקולי בחירתם. נראה כי אין במליאה ייצוג מספיק למחנה הימני, שהתחזק מאוד בעקבות כשלון הקו המתון בגוש קטיף, ובעקבות ההצלחה היחסית של אירועי עמונה והעליות לחומש. כך למשל, לעקורי גוש קטיף ניתנו 5-6 מקומות במליאה, אך לא הוקצה ולו מקום אחד לנציגי קו המאבק שהונהג בכפר דרום. לוועד יישובי הגולן שלא הורגש במאבקים האחרונים יש נציג, אבל 'מטה צפון' האקטיביסטי, שמצטיין בפעולותיו בשנים האחרונות, אינו מיוצג במליאה. השארתם בחוץ של בני קצובר, אליקים העצני, משה פייגלין, ערן שטרנברג (או נציג אחר של 'מנהיגות יהודית') ועוד אישים בולטים מעלה חשש כי דוברים משכנעים וכריזמטיים שהיו עשויים למשוך את המליאה לדעתם הושארו בחוץ במכוון. חברי כנסת כמו אורי אריאל, צבי הנדל ואריה אלדד מנועים מלהיות חברים במליאה או במזכירות. הם יוכלו רק להשתתף בוועדה פרלמנטארית חסרת סמכויות שתפעל במקביל. חסרים ברשימה גם אנשי כלכלה בולטים, שהיו יכולים לדאוג למקורות תקציביים. כלומר: התלות הכלכלית במועצות ובתנועת 'אמנה' תימשך.

5.  ומה הן סמכויותיה של המליאה, שמתכנסת כאמור רק פעם-פעמיים בשנה? ובכן, היא הוסמכה לבחור מתוכה 'הנהלה מורחבת' בת 23 חברים שאמורה להתכנס פעם בשישה שבועות, וכן למנות את יו"ר מועצת יש"ע "על פי המלצת ההנהלה המורחבת אשר תמליץ על אחד מחבריה". משמע: המליאה אינה חופשית לבחור יושב-ראש כרצונה, אלא לאשר או לדחות את המלצת ההנהלה המורחבת, שבה מובטח רוב לשלטון הישן, כפי שיוסבר בהמשך. האם מוסמכת המליאה גם לפטר את היושב-ראש במקרה שתפקודו אינו לרוחה? לא ברור. האם התקציב השנתי של 'יש"ע המתחדשת' זקוק לאישור המליאה, כמו שתקציב המדינה שמציעה הממשלה זקוק לאישור הכנסת? גם כן לא ברור. האם המליאה יכולה לפזר את ההנהלה המורחבת בת 23 איש שאותה בחרה ולהחליט על בחירת הנהלה מורחבת חדשה, כמו שהכנסת רשאית לפזר את הממשלה? האם המליאה רשאית להחליט שכל המבנה שגובש באינו לרוחה, והיא מעוניינת דווקא בהנהלה בת 31 חברים שמתכנסת פעם בשלושה שבועות? הם החלטות המליאה מחייבות את הגוף הביצועי כמו שחוקי הכנסת מחייבים את הממשלה? כל זה לא הוסבר לא רק לציבור הרחב אלא אפילו ל-65 חברי המליאה הממונים. רבים מהם, אגב, כלל אינם יודעים מיהם שאר ה-64 שהוזמנו יחד איתם.

6. אבל כל זה הוא רק מה שמסביב. הניהול האפקטיבי של העניינים יופקד בידי מזכירות ('הנהלה מצומצמת') בת 11 חברים. במזכירות זו, כמו גם בהנהלה המורחבת ובמליאה, הובטח מראש באופן מתוחכם רוב אוטומטי לשלטון הנוכחי. כך למשל, מבין 23 חברי ההנהלה המורחבת שוריינו 10 מקומות לשמונה ראשי מועצות ולשני נציגי 'אמנה'. לא ברור מהי ההצדקה לשריון הזה. אם במועצת יש"ע מאמינים ש-125 חברי המליאה הם ייצוג נאמן ופרופורציוני של הציבור לגווניו השונים, מדוע לא יבחרו אותם 125 את 23 חברי ההנהלה באופן חופשי וללא שריונים? ואם כבר לשריין מקומות, מדוע רק לראשי מועצות ולנציגי אמנה? למה לא לשריין מקום לרבנים או לנשים או לצעירים? אולי זו התשובה: שריון של עשרה מקומות מתוך 23 משאיר רק 13 מקומות ל'אנשי ציבור'. לא נותר להנהגה הנוכחית אלא להבטיח כי שניים-שלושה מתוך אותם 13 יהיו מאנשיהם, והרוב שלהם מובטח. מי שרוצה המחשה איך השיטה הזאת פועלת יכול להיזכר ברוב האוטומטי של שופטי בית המשפט העליון בוועדה למינוי שופטים. לכאורה הם מיעוט, שלושה מתוך תשעה, אך הרכב הוועדה מבטיח שכמעט בכל מצב עוד שניים מחבריה יטו לצידם.

7.  גם המזכירות הורכבה בהתאם לאותו עיקרון של הבטחת רוב אוטומטי להנהגה הנוכחית. 5 מתוך 11 מקומות שוריינו לנציג אמנה (כלומר: יו"ר אמנה משוריין ללא בחירות) ולארבעה ראשי מועצות. ששת המקומות הנותרים הוקצו לנציגי ציבור. לא נותר להנהגה הנוכחית אלא לדאוג ששניים מבין אותם שישה נציגי ציבור יהיו מאנשיהם. לא מסובך במיוחד, בהתחשב בכך שהם נבחרים בהנהלה המורחבת שבה, כאמור, הרוב האוטומטי שלהם כבר שוריין. ואם לא די בכך, ראשי יש"ע לא לוקחים סיכונים גם בעניין זהותם של ראשי המועצות שייבחרו למזכירות. נקבע מראש כי שלושה מבין ארבעת ראשי המועצות שיכהנו במזכירות יהיו ראשי מועצות אזוריות דווקא. ביש"ע יש רק ארבע מועצות אזוריות. שאול גולדשטיין מגוש עציון משך את ידו מפעילות במועצת יש"ע. כלומר, גם ראשי מועצת שומרון, בנימין והר-חברון משוריינים למעשה. נשאר רק מקום אחד לראש מועצה מקומית. נראה כי לא נופתע אם לא דניאלה וייס או צבי קצובר ייבחרו לתפקיד נציג המועצות המקומיות.

8. אפשר להוסיף עוד טענות רבות, בין השאר על הנושא התקציבי (יו"ר מועצת יש"ע, כך נקבע, אינו חייב להיות ראש מועצה. אם כן, מה יהיה שכרו ומי ישלם אותו? ומהי מידת המחויבות של  המועצות להזרים באופן שוטף את התקציב הקבוע עבור 'יש"ע המתחדשת'? איך יובטח שהחלטות של המליאה הכרוכות בעלויות תקציביות לא יישארו על הנייר בטענה ש'אין כסף', בעוד שלנושאים אחרים, רצויים לראשי המועצות, יימצא פתאום תקציב?). השורה התחתונה היא שהיוזמה הזאת, עד שלא יוכח אחרת, אינה משקמת אמון. היא מכוונת להשאיר את השלטון בידי מי שבידם התקציבים, האמצעים והכוח הפוליטי המוניציפאלי, תוך יצירת מראית עין של הסכמה מקיר לקיר שנועדה לשקם את אמון הציבור שהתפוגג.

ואכן, כמה מהמוזמנים למליאה הנמנים על האגף הימני ביש"ע מהססים מאוד, וחלקם כבר הודיעו על סירובם להצטרף.

מבחינתם מדובר במלכודת דבש שבעתיד עלולה להכשיל יוזמות עצמאיות כמו עלייה לחומש ללא תיאום עם צה"ל. היום הציבור מצביע ברגליים ומתייצב מאחוריהם. אם הם ייכנסו כחברים לגוף שבו משוריין רוב לבעלי עמדות מנוגדות לשלהם, הם יידרשו לקבל את החלטת הרוב וידיהם תהיינה כבולות. ולא רק אלה, אלא כל מי שרגיש לצדק ולתקינות השלטון צריך להרגיש לא נוח עם המבנה המוצע. האחדות חשובה, אך היא יכולה להיכון רק על בסיס של צדק ואמת.