בשבע 240: כשאין מלך בישראל

על אף חריפותו, עלול הדו"ח להיגנז במגירות בגלל אינטרסים של פוליטיקאים קטנים.

אביתר בן-צדף , ט"ו באייר תשס"ז

כשמונה חודשים אחרי שהחליטה הממשלה על הקמת ועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון בקיץ 2006, הגישו חמשת חברי ועדת וינוגרד את דו"ח הביניים שלהם. ב-171 עמודים של דו"ח מאופק בסגנונו, אך חריף ביותר בתוכנו, הפריכה ועדת וינוגרד את כל הביקורת המוקדמת עליה. למרות שמונתה על-ידי הממשלה, היא לא חסה על שום גורם בממשלה, בצה"ל ובמערכת הביטחון – אלה שהקדיחו את תבשיל המלחמה בקיץ האחרון. המלים החוזרות בדו"ח הנן 'כשל' על כל הטיותיה, 'קבלת החלטות' והשילוב ביניהן.

לכאורה, אין כל חידוש בדו"ח הביניים. דו"ח וינוגרד משקף היטב את העובדה שישראל יצאה למלחמה כשבראשה אין ממשלה, אלא קובץ פוליטיקאים מוּנעי רייטינג ואגו. בראשם עמדו שניים (אהוד אולמרט ועמיר פרץ) בלתי מנוסים, חסרי ידע, שדהרו ללא שיקול דעת, ללא היוועצות במומחים ומתוך יוהרה חסרת כיסוי, שהתעלמה מהמציאות גם כשזו טפחה על פניה. הכשל של שניהם חסר תקדים, לאור דו"ח הביניים. הרגל השנייה של האשמה הנה, לפי הוועדה, דן חלוץ, הרמטכ"ל דאז, שעשה מעשה והתפטר.


המצב של צה"ל לבנון היה חמור, כיוון שהוא לא היה מוכן למלחמה כוללת. זה קרה כיוון שהיו בעִלית שלנו מי שחשבו שחלף עידן המלחמות, וישראל לא תצא עוד למלחמה יזומה. במילים אחרות אומרת "ועדת וינוגרד" שלתרבות השלום בישראל תרומה ניכרת לכשלים שראינו בשדה הקרב בקיץ האחרון
זהו דו"ח חשוב, שיתויק היטב במעמקי המגרות – מיד אחרי שישקעו ענני האבק. כך קרה לכל ועדות החקירה שעברנו, ואין שום סיבה של"וועדת וינוגרד" יהיה גורל אחר. לדעתי, הוועדה ידעה זאת; לכן היא קבעה ארגונים והליכים לביצוע המלצותיה, עד שתפרסם את הדו"ח הסופי בקיץ. בין השיטין נראה שהיא מאיימת על ראש הממשלה בחרב דמוקלס: אם לא יפעל לתקן (וזה צריך להיראות) בקצב מהיר, תפרסם הוועדה גם מסקנות אישיות.

ואכן, ראש הממשלה – בתגובה צינית אופיינית – כבר הודיע על נכונותו לתקן את הליקויים ועל כך שימנה ועדה שתדון בתיקון הליקויים. טעיתי, ואתקן. זו הדרך הנכונה לקבור את דו"ח הוועדה.

אני חושש, כמו השופט וינוגרד, שהדו"ח יסיט את תשומת הלב מהתמונה המדאיגה שנחשפה במלחמה ובממצאי הוועדה (ועליה אני מתריע כבר שלושים-ארבעים שנה). ייתכן שדווקא דו"ח הביניים יחזק את אולמרט על מכונו. כל האנרגיה תבוזבז על דו"ח הביניים, ואחרי שישקע האבק לא יהיו מי שיפעלו נגד ההמשך השערורייתי של שלטון אולמרט. הדו"ח הסופי של הוועדה יפורסם רק בקיץ – יותר משנה אחרי המלחמה, ועד אז...

מרבית חברי הכנסת של הקואליציה יודעים היטב שהבחירות ירחיקו אותם סופית מהבילויים על חשבוננו בגבעת רם. קיים כעת מאזן אימה. אין לח"כים הללו שום סיבה להצביע על פיזור הכנסת. האפשרות האחרת, חיפוש כוכב דועך ב"קדימה", נראית לא פחות גרועה מאולמרט. אך צריך להודות שחלק גדול מהדרך לתיקון עובר בכנסת.

השופט וינוגרד ציין שהמצב המסובך של המדינה לעומת הזירה המורכבת של לבנון הוחמר, כיוון שצה"ל לא התכונן למלחמה כוללת. זה קרה כיוון שהיו בעִלית שלנו מי שחשבו שחלף עידן המלחמות, וישראל לא תצא עוד למלחמה יזומה. בתיאור הזה מדייקת ועדת וינוגרד בהבנה שלתרבות השלום בישראל, המתנכרת ליעדינו הלאומיים ומועצמת על-ידי התקשורת ועל-ידי האקדמיה, תרומה ניכרת לכשלים שראינו בשדה הקרב בקיץ האחרון.

קובעת הוועדה: "צה"ל לא היה מוכן למלחמה, בין השאר כי בחלק מן הדרג המדיני והצבאי התגבשה המחשבה כי עידן המלחמה עבר... וכי ישראל לא תצא אליה [למלחמה כוללת]. כי אתגרי הצבא יהיו בעיקרם אתגרים של התמודדות עם סכסוכים מתמשכים בעצימות נמוכה" (סעיף 61, עמ' 21 בדו"ח). והיא ממשיכה: "על-פי ניתוח כזה, לא היה נחוץ להתכונן למלחמה..." (סעיף 62).
כידוע, הרוצה בשלום חייב להיכון למלחמה. כלומר, יצאנו קרחים מכאן ומכאן.