בשבע 240: בוחרים מנהיגות חדשה

בימים אלה מוקמת הנהגה חדשה לציבור הכתום ● הביקורת כאילו ראשי המועצות ביש"ע ימשיכו לשלוט באמצעות המנגנונים החדשים אינה נכונה , ובכל מקרה זכותם וחובתם להשפיע מעבר לאחריות לאיסוף הבל.

שרה אליאש , ט"ו באייר תשס"ז

מפעל ההתיישבות ביש"ע אינו מפעל פרטי של איש מאיתנו. ההתיישבות ביש"ע היא ראש החץ של העשייה הציונית בימינו, והתפתחותה ושגשוגה של ההתיישבות חיוניות לא רק לנו, מתיישבי יש"ע, אלא מסמנות את קיומה ואת עתידה של המדינה היהודית בארץ ישראל. לכן, כל פגיעה בהתיישבות, כפי שראינו בשנתיים האחרונות מאז הגירוש, פוגעת במדינת ישראל כולה.
לא היינו נדרשים לפתיחה בומבסטית שכזו אלמלא היינו חושבים שאנחנו חוטאים, ולא רק למפעל ההתיישבות אלא לעם היהודי כולו, בכך שמנהיגות יש"ע משותקת מאז ההתנתקות.


בחודשים האחרונים, אחרי מלחמת לבנון ואחרי קריסת 'תפיסת ההתכנסות', עמדה לפנינו הזדמנות פז להציג בפני החברה הישראלית חזון ציוני של חידוש ההתיישבות והרמת הרוח הלאומית השפופה, ואנחנו היינו עסוקים במריבות הפנימיות ובחוסר ארגון, שמנעו את העשייה ואת המאבק על התודעה הלאומית, שכל-כך מתבקשים בימים הללו
אין זה סוד שישנם חילוקי דעות בתוכנו בנושאים רבים, בעיקר על הדרך שבה התנהל המאבק נגד הגירוש. חילוקי הדעות הפנימיים בתוכנו מצביעים על חברה בריאה, על ציבור אכפתי שחרד מאוד לעתידה של המדינה בכלל, ולעתיד ההתיישבות ביש"ע בפרט. אולם חילוקי הדעות הללו גורמים לנטרול הדדי של הכוחות. המאבקים הפנימיים סוחטים אנרגיה, שבמקום להיות מופנית למאבק על צביונה של המדינה, מופנית להכפשות הדדיות.

בינתיים מעמדנו הציבורי הולך ונחלש, הגדר מוקמת על הקו הירוק, וחוץ מצפצוף הזרזיר לא נשמע קולנו. המערכת המדינית-פוליטית כבר איננה סופרת את הנהגת יש"ע, אותה הנהגה שבעבר הקימה והפילה ממשלות, משום שאנשיה סוברים, ובצדק, שאין מאחרי מנהיגות יש"ע גייסות, ולכן השפעתה על הממשלה ואפילו יכולתה לגייס תקציבים למען ההתיישבות נפגעה.

לפני כמה חודשים פורסמו צווים דרקוניים, שכל מטרתם להצר את צעדיה של ההתיישבות, ושום פעולה אמיתית, פוליטית או הסברתית לא נעשתה, משום שאנחנו עדיין 'על הקרשים'. כל זה גורם לכך שגם האוהדים של ההתיישבות ביש"ע החברים בממשלה אינם מוטרדים.
 
חלון ההזדמנויות הוחמץ במריבות

בחודשים האחרונים, אחרי מלחמת לבנון ואחרי קריסת 'תפיסת ההתכנסות', עמדה לפנינו הזדמנות פז להציג בפני החברה הישראלית חזון ציוני של חידוש ההתיישבות והרמת הרוח הלאומית השפופה, ואנחנו היינו עסוקים במריבות הפנימיות ובחוסר ארגון, שמנעו את העשייה ואת המאבק על התודעה הלאומית, שכל-כך מתבקשים בימים הללו. ההתעוררות לאחרונה בנושא 'חומש תחילה' מצוינת, והיא רק מדגישה את הצורך באחדות.

הדרך להתחדשות היא באחדות, אבל אחדות אין פירושה אחידות. פירושה גיוס משותף של כל הכוחות, על גוניהם השונים, לפעילות משותפת עם רוח גדולה, אבל גם להרבה מאוד פעולות מתואמות של הגופים השונים, שאינם נאבקים זה עם זה אלא משלימים זה את זה.

ביום חמישי הקרוב תתכנס אי"ה מליאת 'יש"ע המחודשת'. כינוס המליאה הוא פרי מהלך מקיף שעליו שוקדת מזה חודשים ארוכים קבוצה מגוונת של אנשי ציבור ורבנים מהמגזרים השונים של ציבור נאמני ארץ ישראל.

הכינוס הזה עשוי להוות תפנית אמיתית בדפוס ההתנהגות של הנהגת המתיישבים והציבור הכתום. לא עוד קבוצה קטנה שמקבלת החלטות מבלי לתת דין וחשבון לציבור, לא עוד קבוצה אחידה שאין בה מקום לדעות אחרות ולגוונים השונים של הציבור. ההכרעה עוברת למנהיגות רחבה. ההנהלה והמזכירות יצטרכו לתת דין וחשבון למליאה, ולקבל את הקו שהיא תנחה.
אין ספק שהמהלך הזה איננו מושלם. בוודאי יש בו פגמים, אבל יש בו רצון אמיתי לשינוי, ויש בו תום לב. אין ספק שלמרות הישיבות הרבות, ישנם נושאים שלא נתנו עליהם את הדעת וצריך לטפל בהם, ובעזרת ה' אכן נטפל בהם, תוך כדי כינוס המליאה ולאחריה.

אולם כאן ברצוננו להגיב לביקורת שנשמעה לאחרונה, בעיקר מעל דפי עיתון זה, ודווקא בגלל שהביקורת הושמעה על-ידי אנשים החרדים בכנות למפעל ההתיישבות.

המהפכה כבר כאן

ראשית, הערה כללית. עוד לא נמצא הדגם הדמוקרטי המושלם. בכל שיטה יש חורים, וגם כאלה המיטיבים לנצלם. הדגם שנבחר הוא שילוב בין קבוצה שממנה ועדת ההיגוי, לבין קבוצה נבחרת שכוללת את נבחרי הציבור ביש"ע, ואנשים נוספים שייבחרו בבחירות דמוקרטיות בדרך שתקבע המליאה.


גודל השעה ברור לכולנו. צריך לתקן את הפגמים ולצאת לדרך. יש להעלות את השאלות הקשות ולתת להן פתרונות, אבל בשום אופן לא לפסול את המהלך החשוב כל-כך לעתידנו ביש"ע ובארץ ישראל. מדובר בתהליך שיקום ולא במהפכה. יהיה צורך להשקיע הרבה כדי שהמנגנון הישן לא יתגבר על ההתחדשות; ביקורת בונה ועיצות מעשיות יכולים לעזור
הסיבה לכך היא כיוון שלא ניתן לפתוח מהלך מקיף כל-כך באמצעות בחירות, כשאין גוף בוחר ולא ברור כיצד קובעים מי רשאי לבחור. גם חברי האספה המכוננת עם הקמת המדינה לא נבחרו בבחירות דמוקרטיות; הליך הבחירות נקבע מאוחר יותר.

אנחנו מעריכים ומצפים שאכן ההליך יתנהל כשורה, והמליאה תקבע את הגוף הבוחר ואת אופן הייצוג בבחירות, ובעתיד ניתן יהיה להחליף את המליאה הממונה במליאה שתיבחר בבחירות דמוקרטיות מלאות.

בתוך הביקורת הושמע חוסר אמון כלפי ראשי המועצות ביש"ע, ובעיקר על "יכולת התמרון של הפוליטיקאים המשופשפים", ובכך שהמבנה תוכנן כך "שיובטח רוב והמשך השליטה למי שהובילו את המאבק הכושל על גוש קטיף". הביקורת הזו אינה נכונה בתוכנה וסרת טעם בסגנונה.

אנחנו סבורים שראשי מועצות ביש"ע אינם נבחרים "לאסוף את הזבל" ביישובים. המועצות ביש"ע הן הכלי המרכזי בעשורים האחרונים לפיתוח מפעל ההתיישבות. בראש המועצות חייבים להתייצב אנשים שיש בהם שילוב של חזון וכושר ביצוע, ולשמחתנו רובם אכן כאלה, ובוודאי ראשי המועצות האזוריות המייצגות את רוב היישובים.

הציבור הרחב יודע זאת, ואכן בוחר בהם גם בגלל החזון והאידיאולוגיה שלהם. כל זאת למרות שגם איכות החיים ביישובים (חינוך, ביטחון, איכות סביבה וחיי חברה וקהילה) חשובה מאוד, וככל שנשפר אותה יצמח המפעל ויגדל באופן ששוב יד הכורת לא תוכל לו.

כשם שאנו תובעים מראשי המועצות וממזכ"ל 'אמנה' לבנות שכונות ומאחזים, אנו חייבים גם לתבוע מהם לדעת להגן על יצירי כפיהם. לא תיתכן הפרדה בין מי שבונה על-פי תכנית וחזון לבין מי שמטפח את פרי עמלו וצריך לדעת גם לגונן עליו. לכן, אין ספק שלראשי המועצות ביש"ע שמור מקום נכבד ומרכזי בכל מהלך מנהיגותי, כמו זה שאנו יוצרים כעת.

ראשי יש"ע מרצונם, מתוך הבנת גודל השעה, הודיעו לנו, חברי ועדת ההיגוי, שהם מעבירים את הסמכות לגוף החדש, שבו לא יהיה להם רוב, אבל אין ספק שקולם יישמע, ויחד עם יתר הכוחות יובילו את המשך התנופה של מפעל ההתיישבות. הטענה שהמבנה החדש משריין רוב להנהגה הנוכחית פשוט איננה נכונה עובדתית. לראשי המועצות ביש"ע אין רוב בשום גוף: לא במליאה, לא בהנהלה ולא במזכירות, והוסכם שאפילו היו"ר אינו חייב להיות יו"ר מועצה.

איננו מתעלמים מהעובדה שחסרים בהנהגה הנוכחית כוחות פורצים ואקטיביסטיים, כאלה שבאו לידי ביטוי בעליות האחרונות לחומש. כוחות אלו חייבים להצטרף להנהגה ולהשפיע.

גודל השעה ברור לכולנו. צריך לתקן את הפגמים ולצאת לדרך. יש להעלות את השאלות הקשות ולתת להן פתרונות, אבל בשום אופן לא לפסול את המהלך החשוב כל-כך לעתידנו ביש"ע ובארץ ישראל. מדובר בתהליך שיקום ולא במהפכה. יהיה צורך להשקיע הרבה כדי שהמנגנון הישן לא יתגבר על ההתחדשות; ביקורת בונה ועצות מעשיות יכולים לעזור.

כתום בכל צבעי הקשת

למליאה הוזמנו אישים מגוונים מחלקי הציבור הכתום. יש בה חילונים מההתיישבות העובדת, מתל אביב ומיש"ע, וגם דתיים מזרמים שונים, שבהחלט מייצגים נאמנה את ציבור נאמני ארץ ישראל. תנאי אחד הותנה עם המשתתפים במהלך: שלאיש אין זכות ווטו, וכל מי ששותף למהלך מקבל את מרות החלטות המליאה או ההנהלה, ולא ייתכן שבסיום דיון שבו דעתו לא תתקבל הוא יצא ויתקוף בפומבי.

מרגע התכנסותה של המליאה, הסמכות המלאה לתהליך תעבור לידי המליאה. היא תגדיר חוקה ותבחר מוסדות. למרות שבטיוטות הראשונות נכתב שהיא תתכנס פעמיים בשנה, אין ספק שבכל נושא חשוב שיעמוד על הפרק תתכנס המליאה לדון ולקבל החלטות.

המליאה עצמה, ההנהלה שהיא תבחר והוועדות שהיא תקים, יצטרכו לגבש את אופן הפיקוח על עבודת המזכירות, ולוודא שאכן המזכירות מבצעת את המדיניות שתתווה המליאה. יחד עם זאת, שתהליך שינוי כזה לוקח זמן, ונדרשת סבלנות ואורך רוח של המשתתפים ושל הציבור הרחב.