חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 240ראשיהפצה

מכור מחצבתו - בגליון השבוע

את שיטות התרשימים משנות עבודתו בכור הגרעיני בנחל שורק, העתיק פרופ' יצחק שווה ללימוד מסכת יבמות, הנלמדת כעת על סדר הדף היומי, ואיגד אותם לספר ● הוא כמעט היה נשיא המדינה.
03/05/07, 16:03
עפרה לקס

פרופ' יצחק שווה נולד בעצם כיצחק שוויקה, אבל נאלץ לשנות את שם משפחתו. "בפעם הראשונה שיצאתי בתפקיד לארצות הברית, אמרו שבן גוריון לא מסכים שאנשים יצאו בשליחות המדינה בלי לעברת את שמם. אמרתי: אני אוציא את היקר והקדוש, את 'יקה' משמי, ואשאר שווה. בצרפתית זה מצלצל יפה".


"התאריך של בחינות הבגרות נקבע לשבת", משחזר שווה. "כתבתי מכתב למנהל בית הספר, ובו כתבתי שאני מצטער על כל ההשקעה שהשקיעו בי, אבל בשבת אני לא יכול לגשת לבחינה. החברים המשיכו לצחוק, אבל כעבור יומיים הופיע בעיתון שהתאריך נדחה". בחינות הבגרות, מחדד פרופ' שווה, היו לכל מצרים
מצרים צרפת וישראל, גמרא, כימיה ופיזיקה, המרכז למחקר גרעיני ואפילו מנחם בגין מופיעים בקורות חייו של פרופ' יצחק שווה, שהוציא לפני כחודש ספר תרשימים למסכת יבמות, במהדורה שנייה ומחודשת. בסיפורו חושף שווה מעט מהניחוחות של קהילת יהודי מצרים בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת, ששילבו תורה ועבודה עוד לפני שהכירו את הסיסמאות של 'בני עקיבא', ומספר גם את סיפור המועמדות שלו לנשיאות, מיד אחרי 'המהפך' של 77'.
 
פרויקט רישום יבמות

פרופ' יצחק שווה (83) יצא לגמלאות לפני 18 שנים, וכמו רבים וטובים גילה פתאום שזמנו בידו. לעקוב אחרי החידושים המדעיים בפיזיקה כבר לא היה בשבילו, ולכן הוא החליט לחזור אל לימודי היהדות ביתר אינטנסיביות.
 
"מצאתי לי ספורט, לעבור על כל הש"ס", הוא אומר. "אמנם בילדותי למדתי כל מיני מסכתות, אבל החלטתי לעבור גם על מה שלמדתי וגם על מה שלא". במהלך הלימוד הגיע פרופ' שווה למסכת יבמות, הנחשבת בין המסכתות הקשות ביותר ללימוד ולפיצוח. חלק גדול מהקושי נובע מסוגיות העוסקות בתיאורים משפחתיים רחבים, המתפרשים לענפים מצד האב ומצד האם, כולל ילדים, נכדים, אחים למחצה, וכו' וכל זאת במציאות משתנה. "כדי להקל על עצמי את הלימוד ולהבין טוב יותר את הגמרא, התחלתי לעשות כל מיני סקיצות לעצמי, ואז חשבתי: 'למה לצייר רק לעצמי?' והתחלתי לעשות את זה בצורה מסודרת".

פרופ' שווה למד את המסכת על הסדר, וכדי לסיים ללמוד ולהמחיש אותה נדרשו לו לא פחות מ-6 שנים, שבסופן הוא ראה שבידו תוצר מוגמר. "היה לי חבל שזה יישאר ככה, על דפים, אז התייעצתי עם כל מיני אנשים, ובין השאר גם עם הרב נחום רבינוביץ', ראש ישיבת 'ברכת משה' במעלה אדומים. הוא עבר על הדברים ונתן גם לתלמידים לעבור על הניירות, והחליט להוציא את הדברים לאור דרך ההוצאה של הישיבה".

אוסף התרשימים הפך לספר שיצא בכריכה קשה וסייע ללומדים לתאר באופן מוחשי את הסוגיות שמעלה הגמרא. לספר קרא פרופ' שווה 'תלמי שי' ראשי תיבות של 'תרשימים למסכת יבמות, (מאת) שווה יצחק'.

לפני כמה חודשים הגיע גלעד גרוס, מנהל הוצאת 'מעליות' שליד ישיבת 'ברכת משה' לבקר את פרופ' שווה, וסיפר לו שהמלאי של המהדורה הראשונה אזל, ושהוא חושב שכדאי להוציא מהדורה חדשה לקראת הלימוד הקרב ובא של המסכת, במסגרת הדף היומי. "אבל הוא אמר שהפעם כדאי להוציא את הספר בצבע, כי זה גם מודרני וגם ברור יותר".

פרופ' שווה הסכים, אבל אז התעוררה בעיית כוח האדם והמימון. לאחר כמה פגישות נפתרה בעיית המימון, ואחד האחיינים של פרופ' שווה, המתגורר בארה"ב, הסכים לממן את ההוצאה בצבע. בהמשך נפתרה גם בעיית כוח האדם: "הרב ברוך ברנר, העורך של מכון 'מעליות', התלבש על זה חזק. הוא עבד איתי כל הזמן על ההגהות".

הרב ברנר ופרופ' שווה החליטו שחייבים לסיים את הפרויקט תוך חודשיים, לפני שהסבב של הדף היומי יתחיל את מסכת יבמות. יחד עם גרפיקאית שגייסו לצורך העניין, ועם המון דוא"לים, כמו גם ים של סבלנות, הגיעו ליעדם. "אני בהחלט מקווה שאין שגיאות מרוב מהירות", אומר פרופ' שווה.

תרשימים במקום קשיים

הספר, בן 300 עמודים, מכיל 600 תרשימים שהם תוצאה של חשיבה עמוקה, פלוס גרפיקה צבעונית. הקשרים המורכבים בין בני המשפחה, שעלולים להביא למצבים הלכתיים שונים, מקבלים ביטוי מוחשי ומאיר עיניים עבור מי שלומד. "אין איור לכל סוגיה", מבהיר פרופ' שווה, "אלא בכל מקום שבו יש קושי".

בהקדמתו לספר הוא מסביר כי הבעייתיות בפתרון סוגיה זו או אחרת, ולפיכך ההזדקקות לאיור, עשוי להיות אישי, וייתכן שלומד זה או אחר יחשוב שהיה עדיף להוסיף איור במקומות נוספים, אבל הספר מגיע מהלימוד האישי שלו. נוסף לכך מבהיר שווה כי התרשימים הם לפי הגמרא ורש"י, ולא לפי מפרשים נוספים, שיכולים להציע מצבים אחרים.

פרופ' שווה מעלעל בספר ופותח באחד התרשימים המהווים את גולת הכותרת של הספר, אשר עמל עליו רבות. זהו פירוט של כל הנשים האסורות על אדם מדין עריות. פרט לעובדה שכל אישה ממוקמת במקום שלה במגילת היוחסין המשפחתית, הוסיף פרופ' שווה בצורה גראפית את מקור האיסור ואת חומרתו: בדאורייתא, דרבנן, אם יש כאן חייבי מיתות בית דין, כריתות או לאווין.

הספר החדש אכן מוחשי יותר, אבל כבר המהדורה הראשונה זכתה להסכמתו של הרב זלמן נחמיה גולדברג, שכתב: "הרב הנ"ל הצליח לעסוק ולצייר תרשימים, שאחר שיתרגל בהם יבין בקלות כל עניין שמדובר בו, וירוץ הקורא בהם".

לא במקרה כותב הרב שצריך להתרגל לציורים. הם כוללים אלמנטים רבים, ויש ללמוד את השפה שלהם, כמו סימנים של מפה. עבור שווה זהו אינו הניסיון הראשון בהכנת תרשימים מורכבים. מאחוריו רקע עשיר בהכנת תרשימים הנדסיים, למשל לבניית מכשיר להפרדת איזוטופים במרכז למחקר גרעיני בנחל שורק.

עבודת התכנון של המכשיר ארכה שלוש שנים ארוכות ונטולות שינה, והבנייה נמשכה שלוש שנים נוספות, תקופה זהה לעבודה על תרשימי המסכת. "שש זה מספר חזק אצלי", הוא אומר בחיוך.

תורה ועבודה במצרים


"במצרים דיברנו הכול בעברית. הלימודים מתחילים בלימוד התפילה והפירוש שלה. כשהגעתי לכאן התפלאתי שאנשים משכילים ובעלי תורה לא מבינים את התפילה". העברית התקנית שהיתה בפיו של פרופ' שווה היתה גם מושא לצחוק: "הייתי אומר 'הסתדרות הסטודנטים': 'הסתדרות' בשווא נע, ו'סטודנטים' במלרע, כמו שאומרים ברדיו"
פרופ' יצחק שווה נולד למשפחת שוויקה החאלבית כשהייתה כבר בפרק המצרי שלה. סבו, חכם מנחם שוויקה, היה תלמיד חכם וסוחר בדים שעזב את חאלב לטובת מצרים, כדי למצוא שם פרנסה. אביו של פרופ' שווה, אהרן שוויקה, היה אז בן 10, וגדל על ברכי השילוב בין לימוד התורה לפרנסת הבית. מאוחר יותר, כשהיה אהרן אב בעצמו, הוא חינך כך את ששת ילדיו, בהם אחיו של שווה, הפרופ' למתמטיקה והבלשן יעקב שוויקה (מחבר המילון 'רב מילים' וממייסדי פרויקט השו"ת), ואחותו, שהיא אמם של הרבנים שבתאי וחיים סבתו.

כשבגר אהרן שוויקה עצמו, הוא הקים את ישיבת 'אהבה ואחווה'. פרופ' שווה, שנולד ב-1924, כבר גדל לתוך המציאות הזאת. "כשאומרים 'ישיבה' בקהיר, לא מתכוונים לכולל כמו שיש כאן. שם כל אחד צריך לפרנס את עצמו. המבוגרים באים אחרי העבודה, והילדים אחרי בית הספר".

בבוקר ובצהריים התפללו ב'אהבה ואחווה' ובערב למדו. בהתחלה ניסו אנשי הקהילה להסתדר לבד, בלי רב שילמד אותם. לאהרן שוויקה לא היה הרבה זמן ללמד את הקהל, והילדים וגם המבוגרים היו צריכים יד מכוונת בלימוד הגמרא. בשלב מסוים הגיע למקום הרב יוסף פינטו מבוכרה, ומאוחר יותר גם הרב עובדיה יוסף, שהגיע למקום בהיותו בן 26 וזכור לכל יוצאי הקהילה לטובה.

מספר פרופ' שווה: "הרבנות של מצרים חיפשה דיין, וביקשה מאבא שלי, שהיה ידוע כתלמיד חכם מוכר, למצוא להם אדם מתאים. אבי נסע לירושלים ופגש את החכם עזרא עטייה, שהיה אז ראש ישיבת 'פורת יוסף'. אבא שלי הכיר אותו אישית, הם למדו יחד כשהרב עוד היה במצרים. בפגישה סיפר לו אבי שהוא מחפש דיין, וחכם עטייה אמר שיש לו מישהו, שהוא מתמיד וידען גדול, והציג בפניו את הרב עובדיה יוסף. אבי אמר שהוא מאוד צעיר, אז הרב עטייה אמר שהוא יכול לבחון אותו. אבי בחן אותו, ולבסוף לקח אותו למצרים". הרב יוסף ירד עם משפחתו לקהיר, שם שימש כאב בית דין וכסגן הרב הראשי למצרים.

על הרב עובדיה מספר פרופ' שווה בהערכה רבה: "הוא היה אברך צעיר, כמעט בגילי, והיה מלמד אותנו שעתיים בערב בצורה ממש מצוינת. למרות הגאונות הגדולה שלו, הוא תמיד ידע איך לרדת לרמה שלנו, ולימד אותנו את עיקר הגמרא עם רש"י".
הקשר עם הרב עובדיה נמשך גם במשך השנים, ועם צאת המהדורה הראשונה של 'תלמי ש"י' הוא הלך להציג אותה בפניו.

"אבל עכשיו, מאז שהוא בפוליטיקה, יש סביבו גוורדיה כזאת שאי אפשר להתקרב אליו. את המהדורה החדשה כבר נתתי לבן שלו, הרב יעקב יוסף, שאצלו אני שומע שיעור. אני מקווה שהוא יעביר לו את הספר. אני התייאשתי מלגשת אל הרב יוסף באופן אישי".

הבחינות במצרים נידחו

את החינוך קנו הילדים היהודיים של קהיר בבית הספר של הקהילה, שהיה לדברי שווה מצוין, אבל לא כלל את כיתות התיכון. לאחר שסיים שווה את חוק לימודיו בבית הספר של הקהילה, הוא נאלץ לעבור לבית ספר צרפתי-ממשלתי, שהיה חילוני לגמרי.

"הלימודים בבית הספר הזה היו על חשבון הממשלה, והיהודים שיצאו מבית הספר של הקהילה לא שילמו בכלל שכר לימוד, עד כדי כך החשיבו את מוסד הלימוד הזה". בבית הספר החדש הלימודים התקיימו גם בשבת, ושווה הקפיד שלא לכתוב ביום הקדוש. כשבחינות הבגרות התקרבו, חבריו לא הפסיקו לצחוק לו ולשאול מה הוא מתכוון לעשות אם אחת הבחינות, שהוא כל-כך מתכונן אליה, תיפול בשבת.

"בסוף התאריך באמת נקבע לשבת", משחזר שווה. "כתבתי מכתב למנהל בית הספר, ובו כתבתי שאני מצטער על כל ההשקעה שהשקיעו בי, אבל בשבת אני לא יכול לגשת לבחינה. החברים המשיכו לצחוק, אבל כעבור יומיים הופיע בעיתון שהתאריך נדחה". בחינות הבגרות, מחדד פרופ' שווה, היו לכל מצרים.

חשתם ברוחות אנטישמיות?

"עד הקמת מדינת ישראל חיינו חיים טובים מאוד. אמנם לא היו זכויות פורמליות, ולקח לי הרבה זמן להשיג אזרחות כדי לצאת מהמדינה, אבל החיים היו מצוינים. היהודים, כמו כל הזרים, שלטו שם בכלכלה והניעו אותה. כשגירשו אותם, זה הפיל את המדינה.

"ברגע שקמה המדינה, התחילו להציק ליהודים, לאסור אותם ולשלוח אותם למחנות ריכוז. גיסי, אביו של הרב סבתו, היה במחנה ריכוז לתקופה ארוכה, עד שגירשו אותו ישר לנמל והעלו אותו על אונייה. הוא היה המזכיר של בית הכנסת, המנוע של כל השיעורים, וכל מי שהיה קשור לבית הכנסת היה בסכנה".

גם את אביו של שווה, הרב אהרן שוויקה, ביקשו המצרים לאסור. אבל יום לפני כן ניגש אדם שהיו לו יד ורגל במהלכי השלטון המקומי ואמר לשוויקה: "אתה צריך לברוח, עכשיו!".

"באותו יום הוא סידר לו פספורט מזויף של אורוגוואי, ואבי לקח מה שהיה לו באותו רגע, שזה היה כמה לירות ולא יותר. אמרו לו שלא ידבר ערבית, לא צרפתית ולא עברית, כשיעבור את הנמל לדבר רק אנגלית".

החכם שוויקה הגיע לצרפת, ומשם לארצות הברית. הוא הסתובב בין קהילות שונות, ובכל מקום ביקשו ממנו להיות להם לרב. "היה לו תנאי אחד, שלפיו הוא יקבע בענייני הדת של הקהילה, אבל הקהילות לא הסכימו לזה".
 
לומדים עברית עם התפילה


לאחר כמה שנים ברפא"ל נשלח שווה לצרפת, ללמוד כיצד מפעילים מכשיר להפרדת איזוטופים. כשנצברו בידיו סיכומים רבים, הוא חשב שניתן לבסס עליהם עבודת דוקטורט, וקיבל אישור לכך. "הלכתי ללמוד איך מפעילים את המכשיר, ובסוף לימדתי את האנשים. מדי יום ראשון הייתי נותן הרצאות בנושא"
פרופ' שווה נחשב למומחה בתחום הפיזיקה, אבל את התואר הראשון עשה בכימיה, ולא מתוך אהבת המקצוע. "אחרי בחינות הבגרות אבי אמר שאני צריך ללמוד מקצוע. סיימתי את לימודי בשנת 42' או 43', בעיצומה של המלחמה, ולא היה אפשר לנסוע לאירופה, רק לארץ. בישראל היו אז הטכניון והאוניברסיטה העברית, שהתחילה 7 או 8 שנים קודם.

"היה לי דוד שלמד פה. הוא אמר לי שבאוניברסיטה העברית, כימיה היא המקצוע הכי מפותח מכל המקצועות. פיזיקה יש מעט מאוד, וכך גם מתמטיקה. לא אהבתי כימיה, אבל לא היתה לי ברירה. נסעתי לירושלים".

איך התגברת על קשיי השפה?

פרופ' שווה מגחך: "איזה קשיי שפה? במצרים דיברנו הכול בעברית. הלימודים מתחילים בלימוד התפילה והפירוש שלה, וכך גם לומדים עברית. כשהגעתי לכאן התפלאתי שאנשים משכילים ובעלי תורה לא מבינים את הפירוש של התפילה".

העברית התקנית שהייתה בפיו של פרופ' שווה הייתה גם מושא לצחוק: "הייתי אומר 'הסתדרות הסטודנטים': 'הסתדרות' בשווא נע, ו'סטודנטים' במלרע, כמו שאומרים ברדיו". הצברים היו צוחקים, אבל מודים שהצדק עם שווה.

בשנת 47', קצת לפני שהתחילו הבחינות, נסע שווה לחופשת מולדת במצרים. משם הוא כבר לא הצליח לחזור, ונשאר שם כמעט שנתיים. תוך כדי הוא הקים בית מלאכה קטן לצ'וקים של נורות פלורוסנט (תשאלו את סבא מה זה). "בסוף אמרתי: 'זה לא עסק, אני חייב לחזור'". הוא יצא לצרפת בעזרת שליחים של ה'הגנה', ושם, בין העולים הרבים, המתין לאונייה שתביא אותו לארץ. 

הצבא והגרעין

שווה חזר ועבר את הבחינות, והתמקם בתחום המכשירים. "את העבודה בכימיה ממש לא סבלתי". מאוחר יותר הוא שאל אם עליו להתגייס – שאלת קיטבג עוד לפני שידע קיטבג מהו. "אם לא הייתי שואל, לא היו קוראים לי, אבל כיוון ששאלתי, אמרו לי שאני חייב להתגייס".

פרופ' שווה היה אז כבר בן 27, אבל הוכרח לעבור טירונות יחד עם בני ה-17. זו היתה תקופה קשה, תקופתו של מרדכי מקלף. "הוא רצה שהכל יהיה כמו בצבא האנגלי, משמעת מים וכאלה דברים. בסוף חליתי מרוב המאמצים".

בתחילה ניסו לשבץ את פרופ' שווה כמורה חייל בבית ספר, אבל זה לא ממש הלך. חבר קרוב הציע לו ללכת לחמ"ד. לא, לא זה של ממשרד החינוך. "חמ"ד זה חיל מדע, מה שהיום הוא רפא"ל". שווה הספיק לנדוד עם חמ"ד בירושלים, תל אביב ולבסוף חיפה.

לאחר כמה שנים ברפא"ל נשלח שווה לצרפת, ללמוד כיצד מפעילים מכשיר להפרדת איזוטופים. כשנצברו בידיו סיכומים רבים, הוא חשב שניתן לבסס עליהם עבודת דוקטורט, וקיבל אישור לכך. "הלכתי ללמוד איך מפעילים את המכשיר, ובסוף לימדתי את האנשים. מדי יום ראשון הייתי נותן הרצאות בנושא".

כשחזר שווה לארץ, ביקשו ממנו לבנות מכשיר להפרדת איזוטופים כאן. הוא נכנס למרכז לחקר גרעיני בנחל שורק, ושם עבד עד צאתו לגמלאות. התרומה הרבה שלו לעם ולמדינה בתחום זה שושואיסטית למדי, ובוודאי לא נועדה לעיתון.

מדברים היום על הגרעין של איראן. יש גרעין למטרות שלום?

"כן. בנחל שורק יש מחלקה שלמה שקשורה לרוקחות. הם מייצרים כל מיני איזוטופים רדיואקטיביים למעבדות שונות בארץ. יש הרבה שימוש למטרות אזרחיות, בעיקר כדי לעשות תחנות כוח".

כשהאיראנים אומרים שהם מייצרים למטרות שלום, אתה מאמין להם?

"בטח שלא".

ניסיון תקשורתי מר

המהפך הפוליטי של 77' הוביל לצורך של ראש הממשלה החדש, מנחם בגין, להפסיק את שרשת הנשיאים ממוצא רוסי-אוקראיני. הוא החליט להציג לבחירות של 78' מועמד לנשיאות ממוצא ספרדי. כך הוא קיווה להביע את הוקרתו לציבור יוצאי עדות המזרח, שלא מעט בזכותו הצליח לנצח את מפא"י ההגמונית.

הטלפון תפס את פרופ' שווה במעבדה בצרפת, באחת מנסיעותיו הרבות לשם. "פתאום אומרים לי: 'יש לך טלפון, אתה מעוניין לדבר עם מנחם בגין?' אמרתי: 'בטח זאת טעות במספר. אין לי עסקים עם בגין". אנשי המעבדה התעקשו שלא מדובר בטעות בכתובת, ושווה ניגש לענות לטלפון. "הוא שאל אם אני מוכן לבוא לארץ, להיפגש איתו, וכששאלתי במה העניין, הוא לא הסכים להגיד".

לא חלפו יותר מיומיים, ושווה התייצב בלשכתו של בגין בישראל. "הוא שאל אותי אם אני מסכים להיות נשיא. אמרתי: מה פתאום נשיא? מה העניין, מי הציע אותי? ואז אמרתי: חכה רגע, אני אצלצל לאשתי, נראה אם היא תסכים. שאלתי אותה: 'את רוצה להיות הגברת הראשונה של ישראל?' היא אמרה: 'מה פתאום?! אבל אם אתה רוצה אז בסדר'. אשתי יוצאת מן הכלל", הוא לא מסתיר את התרגשותו, "בכל מקום היא תמיד הייתה איתי ותמכה בי".

הרעיה, כאמור, הסירה את התנגדותה, אבל הילדים מאוד לא אהבו את הרעיון. "לא יהיה לנו אבא", הם רטנו והתעקשו. אבל פרופ' שווה נתן את הסכמתו. כל האפיזודה לא ארכה יותר משבועיים, והייתה מלווה בהתנפלות של העיתונות על שווה, כשכל האמצעים כשרים ללכלך, להכתים ולערוך לו דה-לגיטימציה.

אז העניין זכור לך כניסיון שלילי?


אחרי 'המהפך' ביקש בגין מפרופ' שווה להציג את מועמדותו לנשיאות המדינה, וזה נתן את הסכמתו. כל האפיזודה לא ארכה יותר משבועיים, והיתה מלווה בהתנפלות של העיתונות על שווה, כשכל האמצעים כשרים ללכלך, להכתים ולערוך לו דה-לגיטימציה. "היה לי ניסיון טוב להכיר מהי תקשורת, עם כל הרכילות והשקרים. אני קורא להם קניבלים"
"להיפך. היה לי ניסיון טוב להכיר מהי תקשורת, עם כל הרכילות והשקרים. אני קורא להם קניבלים. הימין היה השנוא של התקשורת, ולכן רצו להוריד אותי כמה שיותר מהר". אם אנשים נוהגים לשמור קטעי עיתונות שהחמיאו להם או פרסמו אותם, שווה דווקא ליקט את קטעי העיתונות שכתבו עליו דברים לא מחמיאים, למען יישמר הדבר בזיכרון.

בסופו של דבר ירד נושא המועמדות מן הפרק. היה זה לאחר שמפא"י העמידו ספרדי אחר, יצחק נבון, כמועמד, וכתוצאה מפוליטיקות פנימיות נאלץ בגין לוותר על שירותיו של שווה.

פרופ' שווה הוא אדם מאוד לא פוליטי. "אני מתעניין, אבל לא מעבר לזה", הוא אומר. הצגתו כמועמד גרמה להרמתן של יותר מגבה אחת או שתיים, עד כדי כך שהיו שטענו שזו הייתה שגגה שיצאה מלשכתו של בגין, ושהכוונה הייתה בעצם לפרופסור אחר, בעל שם דומה. התיאוריה, חייבים לומר, נשמעת מעט לא הגיונית.

היום אתה יודע מי הציע את מועמדותך לראש הממשלה?

"לבגין היה חבר מאוד קרוב מימי האצ"ל, והוא השתייך לקהילה של יוצאי ארם צובא והיה אחד המייסדים שלה פה בארץ. כשבגין חיפש מועמד ספרדי הוא הגיע אליו, והחבר אמר לו: 'יש לי מדען בשבילך, הוא קצת צעיר אבל הוא בסדר".

החבר של בגין, מסתבר, לא הסתפק בהיכרות מעורפלת בלבד. הוא גם עשה למועמד שלו מבחן, כמובן בלי ידיעתו. "הוא רצה לראות איך אני מדבר בפני אנשים, ולכן ביקש ממני לשאת הרצאה בפני החוג של אנשי ארם צובא". שווה נזכר איך התלבט. הרצאות מדעיות הוא הרבה לתת, אבל לדבר על נושא רגיל ביום של חול? לבסוף בחר לשאת דברים על השירה הערבית שאימצו בני עדות המזרח אל תפילותיהם.

במהלך ההרצאה אנשים יצאו וחזרו, חרדים לשמוע מה עלה בגורלם של חטופי אנטבה, ולמרות האירוע ההיסטורי שהתנהל במקביל להרצאה, שווה עבר, כנראה, את מבחנו של האיש. בסופו של דבר, כל הפרשה נשארה בגדר אפיזודה ותו לא.
 
עסק משפחתי

שנים רבות עשו בני הזוג שווה ברחובות. שם, אחרי תלאות מרובות, הצליח פרופ' שווה להקים בית כנסת שמתפלל בנוסח עדות המזרח ונושא את שם הישיבה האהובה בקהיר, 'אהבה ואחווה'. "תבדקי כמה בתי כנסת כאלה יש בעולם, ותגלי שיש עשרות. רבים מבני הקהילה, שנפוצו למקומות שונים בעולם, הקימו בית כנסת בשם הזה".

להקמת בית הכנסת נקלע פרופ' שווה במקרה, כמו לסיפור של פיתוח סנדלים מוצלחים ביותר נגד מוקשים. אבל זה כבר עניין אחר.

יש לך בתכנון עוד חיבורים על מסכתות?

"לא. המשפחה גדלה וזה תופס מקום מרכזי בחיינו". למשפחת שווה 5 ילדים, למעלה מ-25 נכדים ו-10 נינים, "ועוד היד נטויה", הוא אומר, מאושר. את התודה הוא חב לאשתו, נחמה, גם היא יוצאת קהיר, שהיתה כל השנים עם הילדים בבית.

"היום אני כותב מאמרים לפירוש פסוקים קשים, משנה קשה או גמרא קשה. עכשיו אני עובד על סוגייה במסכת בבא בתרא שעניינה קברים. כשאת מנסה לפרש את זה בציורים את רואה שזה לא פשוט, ולפי איך שהפרשנים תיארו לעצמם זה לא ייתכן. גם את זה לקחתי על עצמי לפרש באמצעות ציורים רבים". ומי יודע, אולי תצא גם מהלימוד הזה חוברת?

ofralax@gmail.com