בשבע 240: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , ט"ו באייר תשס"ז

שאלת השבוע: הוזלת חתונות - צעד כלכלי - חברתי הכרחי או גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה?

תקנה כללית תבטל את התחרות/ בנימין ליפקין, עורך ראשי של השבועון החרדי 'בקהילה'

זה אפשרי, ואפילו מתבקש. בקרב המגזר החסידי, האמון על מצוות רבותיו האדמו"רים, השליטה בנושא קלה יותר ותלויה בצו האדמו"ר. ידועות ומפורסמות ה'תקנות' שהוביל כ"ק האדמו"ר מגור בחצרו, שבהן קבע את סכום התקרה לתשלום עבור כל הוצאות החתונה. אפילו על מקום מגורי הזוג הצעיר חשב האדמו"ר. הזוגות הצעירים עוברים להתגורר באחת מערי הפריפריה, כמו ערד וחצור.

בפרויקט 'המלחמה על הבית' שאותו מוביל בחודשים האחרונים העיתון 'בקהילה', ניתן דגש רב לצורך בצמצום ההוצאות של נישואי הילדים, כשההורים משני הצדדים נאנקים תחת העול הכבד. חוד החנית של המאבק הוא בתופעת 'סידור מלא' שפשתה בציבור, שבמסגרתה חתן דורש מחמיו דירה מלאה או חלקית, בירושלים או בבני ברק. למסתפקים במועט גם בפרויקטים דוגמת מודיעין עילית וביתר עילית.

עוד עניין ששמנו עליו דגש הוא תרבות הלוואות ההורים מקופות גמ"חים שונות, כדי לספק את הסכומים הגדולים הנדרשים להוצאות החתונה. אם יצומצמו ההוצאות, יצומצם סכום ההלוואות. מלבד זאת ראינו חשיבות רבה לומר לציבור שאמנם מותר לקחת הלוואות, אבל צריך גם לחשוב כיצד יוכלו להשיבם, וכן לא להתמוטט תחת העול ולגלגל כספים מגמ"ח אחד למשנהו.

אני בטוח שתקנה כללית תגרום לכל בחור לחוש כשווה בין שווים. תגי המחיר של הבחורים השונים ייעלמו, והתחרות בין הבחורים תתאדה. שאיפה זו היא חובת המציאות, ויש לקוות שהשינוי יחלחל בכל השכבות בעולם הדתי והחרדי, ויביא לתפיסה חדשה בשמחת חתן וכלה.

להשקיע בחינוך שמעודד לצניעות/ הרב דוד סתיו ארגון רבני "צהר"

בעיקרון, כדאי לצמצם מאוד בתקנות גורפות מכל סוג שהוא. אמנם אנו מוצאים בדברי חכמינו תקנות מקומיות של חכמים נגד הפקעות מחירים ונגד סוחרים שניצלו מצוקות של אנשים, וכמו כן מצאנו את חכמי ישראל נוהגים דוגמה אישית וקוברים עצמם בתכריכים פשוטים כדי לעודד את הציבור הרחב ללכת בעקבותיהם, אבל מעולם לא מצאנו תקנה גורפת האוסרת להוציא הוצאות גבוהות על שמחות, לאנשים המסוגלים להרשות זאת לעצמם.

מצאנו את ההיפך בדברי חז"ל: כאשר אישה מתחתנת עם איש בעל רמת חיים גבוהה, הוא צריך לדאוג שרמת החיים הכלכלית שלה הוא מתחייב לאישה תהיה מקבילה ליכולתו הכלכלית.

לא במקרה רק חכמי ישראל בתלמוד היו בעלי סמכות לתקן תקנות גורפות, מעבר לזמן ולמקום שבו היו נוכחים. בימינו יש מגוון שלם של שיקולים חברתיים וכלכליים, שיכולים לגרום לכך שתקנה מסוימת בעדה מסוימת תגרום לעלבון ולפגיעה מיותרים. מנגד, בקהילה אחרת הצניעות וההגבלות נעשות בטבעיות, וממילא אין צורך בתקנות.

נדמה לי שחשוב שרבנים יחנכו את תלמידיהם ותלמידותיהם לשמחות צנועות, בלי קביעת מדדים מדויקים למושג צניעות. ראוי לרבנים ולמחנכים ליצור אווירה שתעודד שמחות באולמות צנועים, שתעודד רכישת מוצרים בצניעות, וממילא האווירה האופנתית שתיווצר תהיה כזו שמעודדת צניעות. ההישגים החינוכיים והחברתיים יהיו ניכרים הרבה יותר מאשר תקנות גורפות, שאין להן סיכוי להחזיק מעמד.

אם מחפשים מקומות שבהם אפשר להתחיל את פעולות החיסרון, הרי שהדבר מתחיל בעלויות הכבדות מנשוא בישיבות התיכוניות והאולפנות, נמשך בנסיעות היקרות לפולין ונגמר בתעריפים הגבוהים של הישיבות, המכינות והמדרשות. כל אלה נופלים כנטל כבד על משפחות רבות, ואת הצמצום צריך להתחיל שם.

השמחה אינה תלויה במספר הסלטים/ חננאל טחובר, רכז 'פעמונים' בצפון

תקנה יכולה לסייע, אבל מי שרוצה יוכל לעקפה, כמו שראינו בתקנות של חסידויות מסוימות וכן של כמה ישיבות שהיו מי שקיבלום כפשוטם והיו שהחליפו את החתונה במסיבת שבע ברכות מפוארת וכדו'. התקנות יכולות גם לגרום למתחים בין שני הצדדים בחתונה.

המצב היום הוא שהציבור הדתי בארץ לרוב נאלץ ליישר קו עם המחמירים, אך למעט חומרות בכשרות ובצניעות באולמות, לא מצאנו חומרות בנושא זה. על כן חוששני שלתקנה ציבורית זו לא יהיו שיניים. החפצים בתקנות יוכלו להשפיע רבות אם ישמשו בעצמם דוגמה אישית, ויסתפקו בחתונות צנועות, הן בכמות המוזמנים והן בכיבוד.

בהקשר זה עלי לציין כי ההוצאה לחתונה היא בעיה תדמיתית ולא כלכלית. על-פי ההלכה, נוסף לזוג צריך רק שני עדים ושווה פרוטה, הא ותו לא. כלומר, האב יכול להשיא את ילדיו בכל מצב כלכלי נתון. אם תקציב החתונה 5000 ש"ח – שיגיש 'עוגות לקח' ומיץ פטל, אם התקציב 10,000 – שיוסיף מנה ראשונה וצלם. וכן על זו הדרך.

את הסכום לחתונה יש לחסוך מדי חודש במשך שנים רבות, לפני שהילדים יגיעו לפרקם. מראש, לפי מה שנחסך, צריך להקציב את הסכום הסופי הכולל: מההזמנות ועד רכב לזוג, מפיתוח התמונות לסבא ולסבתא ועד למתנות למשפחות שבביתן הלינו את האורחים בשבת החתן. כל הוצאה מעבר לכך נובעת רק מחשש "פן יאמרו": פן יאמרו השכנים, מתפללי בבית כנסת, החברים בעבודה, הדודות, הצד השני, הבוס בעבודה וכדומה.

מן המפורסמות הוא שחתונה שמחה אינה פונקציה של כמות הסלטים אלא של גורמים אחרים לגמרי, שאינם כלכליים על-פי רוב. נתוני האולם ומספר מצלמות הווידיאו יגרמו אולי לכמה אנשים להתרשם ממצבו הכלכלי של אבי הכלה או החתן, אך גם זה יישכח תוך שעות אחדות.

אנחנו ב'פעמונים' עוסקים גם במתן הרצאות להורים המחתנים ילדים. יש באמתחתנו כמה עצות וטיפים כיצד לחגוג חתונה בשמחה שלימה, ברוגע ובלי בעיות כלכליות או לחצים. כך גם היה בשתי החתונות של ילדי.

הרבנים צריכים להציב תנאים/ חיים פלק לשעבר יו"ר צעירי המפד"ל, מנהל ארגון "שפייה"

אין ספק שבשנים האחרונות אנו עדים למודעות שהביאה לשינוי מבורך בתחום, אך לצערנו לא די בכך. ראוי ורצוי שאנו כחברה נעשה את אשר לאל ידנו כדי להביא לשינוי נוסף בדפוסי החתונות.

מקוצר המקום לא ארחיב, אך אציין כי לאחר בדיקה מדוקדקת עולה שבחתונה סבירה מוציא כל צד כ-10,000$ על ערב החתונה, הכולל: אוכל, תזמורת, צלם, שמלת כלה וכו'. כדי לסבר את האוזן, אומר שבערב אחד משפחה מוציאה חמישה חודשי משכורת של המפרנס העיקרי, רק כדי להאכיל את יקירה השבעים ממילא.

ברוך ה', הציבור הדתי-לאומי התברך במשפחות גדולות, ואדם המבקש לחתן את חמשת ילדיו מתבקש, חברתית, להשקיע באוכל של החברים שלו למעלה משתי שנות עבודה תמימות. אילו עסקנו רק בסוגיית החינוך לצניעות כבסיס נכון לחיי משפחה, היה אפשר להתחבא מאחורי המימרה שזו גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה; אבל האמת חייבת להיאמר – דווקא הוצאות החתונות הן גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה.

להערכתי, את מקומה של הנחיה ציבורית צריכה לתפוס קבלה פרטית שיקבלו על עצמם רבנים ומחנכים. כל אחד יקבע סטנדרט, שהעומד בו יזכה לאישור נציגות של רבנים אלה, ובהעדר האישור לא ישתתפו הרבנים בחתונות. הסטנדרט הנדרש ושמות הרבנים שנוטלים חלק בעניין יפורסמו בכל המקומות הרלוונטיים, שבהם יש חתנים וכלות שנוכחות הרבנים בחתונתם חשובה להם. נציגות הרבנים תונחה לתת אישור גם במקרים מיוחדים, שבו רצון צד אחד איננו משתלב עם רצון הצד השני, כך שיופר השלום בין בני הזוג. לחילופין, אם מדובר במשפחה שמנהגיה והליכותיה נוקשים מאוד בעניין החתונות והיקפן, גם כאן יישקל אישור מיוחד.

חשוב לציין שהערכות מבוססות מדברות על 1,500 חתונות של בני מגזר הדתי-לאומי בשנה. בהערכה זהירה, למעלה מ-50 אחוזים מהזוגות עברו או נמצאים במסגרת תורנית, ויש להם רצון רב לראות את רבם בחתונתם. לצערי, לפני כשלוש שנים, כשעלתה הצעה זו, נענו לה מספר מצומצם של רבנים; ומי יודע, אולי העלאת הנושא לדיון כאן תביא להחזרתה לפסים מעשיים.

הכותב היה יו"ר צעירי המפד"ל, ובמסגרת זו הפעיל אולמות שבהם התקיימו חתונות במחיר שבין 12.5$ ל-15$ למנה.