גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 241ראשיהפצה

ריבונות בשלבים - שופטים ושוטרים

החלת הריבונות הישראלית על חלקי הארץ המשוחררים נתקלת בקשיים פנימיים ובהתנגדות בינלאומית ● במקום סיפוח מלא, ח"כ אלון פועל להחלה הדרגתית של עשרות חוקים על השטח המוניציפאלי של היישובים.
10/05/07, 15:24
יאיר שפירא

בשלהי הקיץ האחרון, שבועיים לפני שוך הקרבות בלבנון, הורה אנטוניו סאקה, נשיא אל סלבדור, להעתיק את השגרירות האחרונה שנותרה בירושלים ולהעבירה לתל אביב. את סאקה הקדים נשיא קוסטה ריקה, אוסקר אריאס, שהכריז שבוע קודם לכן כי "טעות היסטורית שפגעה במעמדנו בעולם ובעיקר במעמדנו בעולם המוסלמי" עומדת בפני תיקונה. שתי הרפובליקות הקטנות ממרכז אמריקה חתמו רשימה ארוכה של מדינות העולם שהחלו להעביר את שגרירויותיהם מבירת ישראל לפני 26 שנה, כשהתקבל בכנסת חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל.

החוק נחקק בידי ממשלת בגין בקיץ תש"ם, במסגרת רשימה ארוכה של חוקים שבאו לפצות את הימין הישראלי על הסכמי קמפ דיוויד, שנחתמו כמה חודשים קודם לכן והביאו להרס ההתיישבות היהודית בסיני. החוק קבע כי ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל, ונועד לבצר את מעמד השלטוני של ישראל בשני חלקי העיר, לצד הטבות תקציביות נדיבות. מועצת הביטחון של האו"ם קבעה ברוב מוחלט, וללא התנגדות של מדינה כלשהי, שהחוק אינו תקף ובטל מהבחינה הבינלאומית. הרווח שהפיקה ירושלים מהחוק ברמה המקומית עלה בנזק משמעותי למעמדה כבירה הישראלית ברמה הבינלאומית.

הפרדוקס של חוק ירושלים הוא דוגמה אחת מני רבות לפרדוקסים שבפניהם עומדת ישראל בכלל והמחנה הלאומי בפרט בשאלת הסיפוח. שאלת אזרוחם של ערביי יש"ע, צעד המתחייב כמעט מסיפוח שכזה, הוא כמובן הדוגמה הבולטת ביותר. אולי לכן לא הכריזה ישראל מעולם על סיפוח רשמי של שטח כלשהו שכבשה במלחמת ששת הימים, אלא הסתפקה באמצעים מינורים יותר כדי לבסס ריבונות ברמות שונות באזורים השונים ששוחררו.

ובכן, נתחיל מבראשית. בראשית פרק היישוב היהודי בארץ ישראל את עולו של השלטון הבריטי מעליו, אך נשאר עם ירושה של המשפט המנדטורי, ואיתו פקודת סדרי השלטון והמשפט. סעיף 11 לאותה פקודה קובעת בין השאר כי הממשלה הוסמכה לקבוע בצו את חלקי ארץ ישראל שבהם יחולו המשפט, השיפוט והמנהל של המדינה. בחסותה של אותה פקודה מנדטורית החילה ישראל את ריבונותה למעשה על אזורים שכבשה, כמו באר שבע; שהרי, למרות שלא כולם תמיד זוכרים זאת, כיבוש הארץ החל עוד בשנת תש"ח.

לאחר מלחמת ששת הימים נמנעה ישראל ככלל להשתמש בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט על השטחים ששוחררו, למעט החלטת כנסת שקבעה כי יש להחיל את הסעיף על שטחי העיר ששוחררו מידי הירדנים ועל שטח גדול פי עשרה של כפרים סמוכים לירושלים. 13 שנה מאוחר יותר נחקק, כאמור, חוק ירושלים. לפני שש שנים תוקן חוק היסוד בקביעה כי לא תינתן בירושלים המאוחדת כל סמכות לגורם זר, אך גם סייג נקבע בו, כי החוק לא יסתור את החקיקה שנקבעה בכנסת בסוף שנות התשעים כדי לאפשר את הסכם אוסלו.

בראשית שנת תשס"ב, שוב על גלי רגשות האשם של ממשלת בגין, נחקק חוק הגולן בהליך חקיקה חפוז. בציבור הרחב נודע כי הגולן סופח לישראל, אך הרטוריקה החוקית והפוליטית היתה שונה בתכלית. בחוק הגולן לא הוזכרה המילה ריבונות, או המילה סיפוח, אלא שוב אותו ניסוח רפה ברוח הפקודה המנדטורית. למען הסר ספק, "הגולן הוא חלק בלתי נפרד מישראל" לא נכתב שם. בגין עצמו השתמש ברטוריקה אפולוגטית, והדגיש כי החוק אינו מדבר על סיפוח אלא רק מאפשר לממשלה להחיל שם את המשפט, השיפוט והמנהל הישראלי. בגין הסביר כי מבחינה משפטית הגולן לא נכלל בארץ ישראל המנדטורית, ולכן נדרש היה חוק מיוחד עבורו.

ראש סיעת האיחוד הלאומי בכנסת, בני אלון, אומר ל'בשבע' כי הוא איננו מתרגש מהרטוריקה הפורמליסטית של החלת החוק הישראלי בירושלים ובגולן. "בפועל מדובר בסיפוח", אומר אלון, "ומה שהיה טוב לבאר שבע יכול להיות טוב גם לכל שאר חלקי הארץ. אני לא מתרגש מזה שבהחלת החוק הישראלי על ירושלים והגולן לא נכתבה המילה 'סיפוח'".

אלון הוא מחברי הכנסת הבודדים העוסקים ברצינות בנושא אפשרויות הסיפוח של חלקים נוספים בארץ ישראל זה שנים רבות. הוא מוצא בהחלת הריבונות בפועל בדרך אפורה של החלת משפט ומנהל כר פורה לענות בו, ומתווה קו פעולה של ניצחונות קטנים והרבה עבודה קשה בדרך להחלת ריבונות ביהודה ושומרון. זהו תחליף מוצלח מבחינתו לניסיון של סיפוח שטחים דרמטי שייצור גל הדף פוליטי בארץ, באזור ובעולם, שבסופו לא ברור אם התועלת תעלה על הנזק.

לפני שמונה שנים הצליח אלון להעביר בקריאה ראשונה בכנסת הצעת חוק הקוראת להחלת המשפט, השיפוט והמנהל של מדינת ישראל בתחום היישובים של הרשויות המקומיות ביהודה ושומרון. בדברי ההסבר לחוק נטען כי המציאות הנוכחית ביישובים היהודים ביש"ע אינה הוגנת; שהרי חוקים הנוגעים לחובות, כמו תשלומי מיסים שונים וחובת שירות צבאי, חלים עליהם כמו על כל שאר תושבי מדינת ישראל, וזכויות רבות, כמו היכולת שלא להישפט בבית דין צבאי כראוי לאזרח בן חורין, נמנעות מהן.

לו היה אלון מצליח לסיים את הליך החקיקה, מעמדם של שטחי המועצות המוניציפאליות ביש"ע לא היה נופל ממעמדם של הגולן, ירושלים העתיקה, ומבחינה חוקית גם באר שבע. בינתיים, בצוק העתים, הסיג אלון את זירת הקרב צעד אחד לאחור. "כרגע מדובר בעשרות חוקים שצריך להקפיד שיחולו בשווה גם בתחומי המועצות המקומיות והאזוריות ביהודה ושומרון", אומר אלון. "זו עבודה רבה וקשה, אבל אני חושב שאני וגם אחרים קצת הזנחנו את הנושא, וצריכים להשקיע כאן מאמצים רבים יותר". ובכן, גם בנושאי סיפוח, מסתבר, צריך לפעמים ללכת בדרכי הציונות הקלאסיות של 'עוד בית ועוד עז', בדרך לריבונות מלאה.